במהלך השבועות האחרונים, כאשר נחשפים עוד ועוד מקרים של הטרדות ותקיפות מיניות, רבים חשים אבודים ומבולבלים כשהם ניצבים מול היקף התופעה. בשעה אפלה זאת, מי שמוצא דרך להוציא מכל הסערה הזאת מוסר השכל אופטימי ומנחם הוא דווקא מחבר הספר "באדולינה", העיתונאי והסופר גבי ניצן. בפוסט ארוך שפירסם ביום שישי בעמוד הפייסבוק שלו, ניצן התייחס לגל החשיפות האחרון, התוודה על אירוע שעבר בנערותו אותו הוא מגדיר כהטרדה מינית והציע דרך חדשה להתייחסות ליחסים בין המינים.
הפוסט נפתח בשאלה המטרידה, "יכול להיות שחצי מהגברים בעולם פגעו בנשים באופן הזה?", וממשיך בניסיון להעניק הקשר רחב יותר לתופעת ההטרדות: "למה אני מנחש שכל גבר שני (בהערכה זעירה) הטריד מינית? כי גבר שצמח בחברה שלנו ולא הטריד מינית הוא סוג של נס. חלק מההכנה לבגרות מינית של זכר בתרבות שלנו הוא חניכה להטרדה מינית... מישהי פעם אמרה לי שהיא מרגישה שכל הגברים הם 'כייסים מיניים'. בנות לומדות איך להיזהר, בנים לומדים איך לפרוץ את המנעול".
בהמשך הפוסט התוודה ניצן על אירוע בנערותו אותו הגדיר כהטרדה מינית: "גם אני, בערך בגיל 15, הטרדתי מינית. ניסיתי לשלוח לה ידיים, היא הזיזה אותן. אני המשכתי, ניסיתי לשכנע, התייחסתי לסירוב שלה כאל חלק מהטקס. זה נמשך כמה דקות, ולמרבה החסד היא היתה מספיק אסרטיבית כדי להציל אותי מביוגרפיה שבה ההתנסות המינית הראשונה שלי תהיה סוג של אונס".
"אתה לומד שכגבר יש לך שתי ברירות - להיות נזיר או להיות חזיר. אני בחרתי, אחרי החוויה ההיא, להיות נזיר... היום אני אסיר תודה על כל התקופה ההיא, אני מבין שניצלתי ממגיפה נוראית... יש בעברי רק חוויה מינית אחת שאני מתבייש בה - זו שסיפרתי עליה כאן - ואני מבין שאני בר מזל, מאוד". בהמשך הוא גם התייחס לגילויים על מעשיו של הקומיקאי לואי סי.קיי, ואומר כי הקומיקאי בוודאי חש שנאה עצמית ובושה כשביצע את המעשים המיניים הלא הולמים בהם הודה. הוא התייחס לתופעת ההטרדות כמשהו שפוגע בראש ובראשונה בנשים, אך גם בגברים, שנאלצים לדבריו להתאים את עצמם ליחסי הכוחות הנהוגים בין גברים ונשים בחברה שלנו".
ניצן סיכם את הפוסט באופטימיות וקרא לתחילתו של תהליך תיקון בחברה: "אחרי שנזדעזע ונכיר בזה וניקח אחריות על חלקנו נתחיל את הריפוי. ננסה לבנות חברה שבה סקס הוא לא מלחמה. שבה גברים לא לוקחים שום דבר, רק מחליפים מתנות... אנחנו חייבים לעשות את זה - לא רק כי הסבל הנשי הוא איום ובלתי-נסבל, אלא כי גם לנו, הגברים, מגיע לגדול בעולם שבו אנחנו לא גנבים עלובים אלא מלכים נחשקים".
הפוסט, שעד עתה צבר תאוצה בפייסבוק, זכה למאות תגובות - ברובן חיוביות. רבים, נשים וגברים כאחד, הודו לו על הדברים שכתב ועל נקודת מבטו וכינו אותו "אמיץ" ו"מקסים". "שאפו", כתב אברהם נוי, "היטבת לתאר תחושות שקיננו בי בתקופת התבגרותי המינית", בעוד נילי גולדפיין כתבה: "תודה רבה על השיתוף היפה, האותנטי וגם על זה שהוא פשוט נכון. לעשות אהבה ולא מלחמה בין המינים עשוי להציל את הכדור הזה מעצמו ויפה שעה אחת קודם".
אך מהצד השני, גם היו כמה שלא התרשמו מטענותיו, וראו בהן "תירוץ" למעשים. "זה פוסט טוב אבל בכל זאת מכניס אותי לאי נוחות (עד כדי חוסר יכולת ללחוץ על הלייק), מאחר ונודף ממנו קצת ריח של האשמת הסביבה/הנסיבות, במקום לקיחת אחריות על התנהגות מסוימת. אם ישנה ידיעה שזו התנהגות לא נכונה/בריאה אז למה ממשיכים להתנהג כך?!", כתבה לימור ספקטור.
גולש בשם אור גיט טען כי לומר ש"הוא לא התכוון" זה לא מספיק, ושבכלל - כעת זה לא מקומם של הגברים "לגנוב" את אור הזרקורים או במילים אחרות, כפי שהפמיניסטיות נוטות לומר: לא לחכות שיחלקו לך עוגיות. "הצעד הבא הוא לא להתיימר לדעת שניצלת מ'מגפה נוראית' ולא להרהיב ולומר ש'לא קרה כמעט כלום'. איך אתה יכול לדעת? אם באמת לא קרה כמעט כלום אז, בגיל 15, ואם באמת ניצלת מהמגפה מאז ועד היום, הן שאלות שהיחידות שיכולות להשיב עליהן הן נשים שפגשו אותך, כל אישה שפגשה אותך. בטח לא אתה. היה מוטב לדעתי אם היית כותב שאתה 'מקווה' ש'לא קרה כמעט כלום', או שאתה פשוט 'לא יכול לדעת'... עד כמה שהדברים שאתה אומר נכונים וחכמים ורלוונטיים ואני מסכים מאוד מאוד עם עיקרם, יש מצב שאפשר להתאפק הפעם ולתת לנשים סוף סוף לנהל את המופע. גברים אחר כך".
mako תרבות בפייסבוק