הסופרת והעיתונאית סמדר שיר סיפרה הבוקר (שלישי) בראיון ל"פאולה וליאון" על השבץ המוחי שעברה לאחרונה ועל הרגעים הדרמטיים שבהם הבינו היא ובן זוגה מה קורה. "לא היו סימנים מקדימים. זה היה יום חם מאוד בקיץ, חזרתי מכמה שעות טובות של בייביסיטר על ארבע, עייפה", סיפרה שיר, "שתיתי מים, אני תמיד שותה מים, יש לי בקבוק צמוד. והלכתי לישון. בניגוד לקורונה שהגיעה חודשיים אחרי זה וממנה ממש סבלתי מכאבים, במקרה הזה לא הרגשתי... זה לא כואב, זה לא שורף. קמתי לשירותים בלילה, נפלתי, בעלי שמע את הבום וקפץ מהמיטה".
שיר הדגישה כי לא צעקה או קראה לבן זוגה, ורק רצתה לשוב למיטתה. למזלה, בן זוגה - פרופ' עמי סידי, רופא בכיר בבית החולים וולפסון - הבחין במהירות שהיא נמצאת באמצע אירוע מוחי. "לא שמתי לב לזה שהרגליים לא מצייתות, והוא אמר לי, 'גם הפה שלך עקום'", המשיכה שיר, "הוא ישר צלצל להזעיק אמבולנס ונתן לי בבית, עוד לפני האמבולנס, כל מיני תרופות לדילול. הוא הציל אותי ואני חבה לו את חיי".
"חזרתי לעצמי אחרי כמה שעות", המשיכה היוצרת, שהוציאה בשבועות האחרונים את הספר "שירלי טמפל קופצת ככה". "אני מודה לאלוהים שהחליט לא לקחת אותי אליו בגיל הזה. ואני מודה לרופאים בתל השומר, ואני מודה למצנתר ואני מודה לכולם. אבל, אתם יודעים, אי אפשר לחיות כל החיים בחרדה. עברתי בחיי הרבה פרוצדורות רפואיות, ואני מנוסה לצערי בלעבור הרדמה ולהתעורר ולהמשיך כאילו כלום. אז עברנו גם את זה".
כשליאון שאל אותה האם היא נמצאת בהקשבה גדולה יותר לגוף, ענתה שיר שכן. "אבל אני לא יודעת אם זה בגלל האירוע המוחי או בגלל השנתיים של הקורונה, או בגלל שהחיים בכלל נהיו קצת אחרת", הודתה. "אני משתדלת להיות נוכחת בכל רגע, קודם הרבה יותר רצתי ממקום למקום".
השנה נדבקה שיר גם בקורונה, וחטפה את המחלה בצורה קשה במיוחד. "לקורונה היה תסמין שלא הכרתי אותו עד אז, הרגשתי כאילו יש לי שני מברגים בתוך הגולגולת ומנסים להוציא לי את העיניים עם מברגים. ואחת מבנותיי נדבקה אחרי איזה חודש, גם לה היה כזה", שיתפה בראיון. "אבל באמת – לכל מי שעובר משבר, זה נורא חשוב לקחת אותו ברצינות ולהפנים, ויש לי הרים של תרופות כל בוקר וזה, אבל הכי חשוב זה לשמוח שנשארת, לשמוח שאתה פה, ולשמוח שהחיים נמשכים בכיף".