טוב, אחרי ששמענו על התיאוריה הזאת, אנחנו באמת לא יכולים לראות את שלגיה באותה צורה. כן, אנחנו יודעים שכבר אמרנו לכם את זה מליון פעם, ואולי עוד נאמר את זה מליון פעם, אבל הפעם, אנחנו מבטיחים שהתיאוריה הזאת משנה את הכל. לפני שאנחנו נכנסים לפרטים, רק נניח את זה כאן: שלגיה מתה בסוף הסרט, והנסיך שלכאורה מציל אותה, הוא בעצם מלאך המוות שמלווה אותה לעולם הבא.
נחזור להתחלה. האתר באזפיד, המקור לרוב תיאוריות המעריצים שמשנות את כל התמונה, פרסם הסבר של אחד הגולשים, מאט מורגן, לפיו הנסיך הוא דימוי למלאך המוות שמשחרר את נשמתה של שלגיה המנוחה. גוף הראיות שתומכות בתיאוריה לא נראה מרשים ממבט ראשון: כשהנסיך פוגש את שלגיה לראשונה, היא שרה לה על שפת הבאר, מסכנת את בטיחותה, ואז המוות מופיע על סוס לבן. ברגע המפגש הראשון, שלגיה נבהלת והנסיך שואל, "הפחדתי אותך?". שלגיה בתגובה רצה לתוך הבית ומתחבאת. בהמשך הם מפלרטטים קצת (מפלרטטת עם המוות), ולפני שהם נפרדים הוא טורח לשחר לאוויר יונה לבנה סימבולית במיוחד.
הסמליות של סוסו הלבן של הנסיך והיונה הלבנה בהחלט מתקשרת לדימויים תרבותיים של מוות, אך גם לדימויים נפוצים של אהבה וחתונה. בשלב זה נראה שמאט הגולש נאחז באוויר, וגם אנחנו היינו מעט סקפטיים. מפה לשם, כפי שאנחנו זוכרים, שלגיה אוכלת את התפוח המורעל ונופלת לקומה דמויית מוות. כל כך דמוית מוות עד שהגמדים בטוחים שהיא הלכה לעולמה. מאט מפרש את ההצהרה של הגמדים על מותה, כרמז לכך שהיא מתה באמת. הגמדים מסרבים לקבור אותה מרוב עצב, מה שמזכיר תמה חוזרת בדימויים של מוות, לפיה הקרובים צריכים לשחרר את המת ולאפשר לו להתקדם לעולם הבא.
איך שלגיה תתקדם לעולם הבא? עם ביקור נוסף של מלאך המוות החתיכי. הנשיקה שחשבנו שהחזירה אותה להכרה, היא בעצם נשיקת המוות. צריך לזכור שזאת הפעם השנייה בלבד בו שלגיה פוגשת את הנסיך. הוא מופיע בפתיחה, באותו מפגש מפחיד ומרגש, ומופיע שוב בדיוק כשהקרובים אליה מסרבים לקבור אותה, לשחרר אותה לעולם שכולו טוב. שלגיה מתעוררת, נפרדת לשלום מהגמדים ורוכבת עם הנסיך לעבר ממלכתו. פה הגיעה ההוכחה שהצליחה לשכנע אותנו. אותה ממלכה אליה הם רוכבים מופיעה בשמיים, מוזהבת וזוהרת, ממש ממלכת השמיים:
אנחנו לא קובעים באופן נחרץ שזאת הפרשנות הנכונה, אבל נראה שהדימוי השמימי של הממלכה מכוון באופן ברור למסקנה הזאת. גם ההצהרות על מותה והפרידה הנרגשת נראים בעלי משמעות מיוחדת. מעל לכל, הפרשנות הזאת מביאה עומק חדש לסיפור הקלאסי. אם חשבנו שמדובר בסיפור אהבה מאולץ עם בחור אותו פגשה לחמש דקות, כעת מתברר שזאת עשויה להיות אגדה סמלית וקודרת בהרבה. סיפור על נערה צעירה שמפלרטטת עם המוות, סיפור על חברות אמיצה, על הקושי להיפרד מהאהובים, ועל הצורך לשלוח את המתים לעולמם, ולהמשיך בחיינו עם כל הכאב. פייר, גם אם זאת לא הפרשנות הנכונה, זאת עדיין הפרשנות הפיוטית והמרגשת ביותר.