נכון לכתיבת שורות אלו הנתונים הרשמיים עוד לא התפרסמו אך בסופו של דבר גם השנה שוק הרכב הפגין את חוסנו וניתן לסכם ולקבוע כי בסופו של דבר הירידה בהיקפי המכירות הסתכמה בפחות מ-10 אחוזים, זאת על אף שעדכון מדרגות המיסוי הירוק שהיו אמורות להיכנס לתוקף בראשית 2013 ולשמש זרז לעסקאות רבות לקראת סוף השנה נדחו בשל הבחירות למועד לא ידוע.
ועדיין, לכולם ברור שעם עשרות אם לא מאות אלפי מכוניות ללא דורש במגרשי היד השניה של חברות הליסינג והטרייד אין ולנוכח הקושי של מוכרים פרטיים למכור את מכוניותיהם המשומשות, השוק מצוי בסוג של וואקום שעתיד מתישהו להתפוצץ ובגדול.
בעקבות המחאה החברתית בקיץ 2011 שר התחבורה, ישראל כץ, הקים ועדה מיוחדת "לבחינת דרכים להגברת התחרותיות בשוק הרכב" בראשות פרופ' ירון זליכה. הועדה הגישה בפברואר השנה את מסקנותיה הדי מרחיקות לכת שהיו אמורות להשפיע באופן משמעותי על כמה מהשחקנים המרכזיים בשוק הרכב הישראלי. אך למרות ששר התחבורה הכריז על אימוץ המסקנות, בפועל, למעט כמה שינויים מינוריים סביב שוק היבוא האישי, נראה שההמלצות המרכזיות בדו"ח לא ייושמו לעולם.
בין לבין, לא פחות מ-35 דגמים חדשים לחלוטין (לא כולל מתיחות פנים או גרסאות נוספות לדגמים קיימים) נחתו השנה בארץ בטווחי מחירים של בין 60 אלף שקלים לסקודה סיטיגו ל-2.5 מיליון שקלים לפרארי F12 ברלינטה כדי להתחרות על ליבו ועל כיסו של מר ישראלי.
מגוון הדגמים שעשה השנה עליה באמת מרשים וכולל מכוניות קטנות, משפחתיות, רכבי מנהלים, ג'יפונים, מכוניות יוקרה, רכבים ידידותיים לסביבה, רכבי עבודה וגם לא מעט מכוניות ספורט, אך למרות כמה חידושים מפתיעים, עיצובים מרשימים וביצועים קיצוניים אין מנוס מלציין שהשנה שוק הרכב הישראלי לא התחדש באף דגם ששינה סדרי עולם או כבש את כולם בסערה כמו למשל הפוקוס של פורד בשנה שעברה.
בכל זאת, מבין מגוון הדגמים שהניחו לראשונה את גלגליהם על כבישי ארץ הקודש היו לא מעט רכבים מעניינים וראויים ובלי עיכובים מיותרים זה הזמן לקבל את העשיריה הפותחת של ישראל לשנת 2012.
.jpg "מגרש מכירה ליסינג 2 (צילום: נעם וינד)")
מקום עשירי: רנו פלואנס ZE
במקום העשירי אנחנו פוגשים את המכונית שעל הנייר, ללא ספק, הייתה צריכה לזכות בתואר מכונית השנה. אך כפי שהתרענו כאן לא פעם מבעוד מועד המציאות התבררה כקצת יותר מסובכת מחזונו המחשמל של איש מבריק.
בעולם האמיתי בטר פלייס מציעה מכונית לא אטרקטיבית עם ביצועים בינוניים, תא מטען קטן, חבילת מינוי שחייבים לרכוש, ערך לא ברור בשוק המשומשות ובעיקר טווח נסיעה מוגבל מאוד ותג מחיר לא תחרותי באמת כדי לשכנע מספיק אנשים לוותר על הפתרון המוכר והנוח ולעבור למכונית חשמלית.
כמו שכתבנו כאן שוב ושוב, עם בעיות כל כך משמעותיות ובהעדר תמריץ של ממש ללקוחות, זאת היתה רק שאלה של זמן עד שהספינה הבוהקת של בטר פלייס תפגוש שרטון. זה קרה בתחילת אוקטובר עם פיטוריו בעיתוי בעייתי למדי של מייסד החברה שי אגסי, זמן קצר בלבד לאחר תחילת השיווק לציבור הרחב ולאחר שהחברה השקיעה סכומי עתק בהקמת 40 תחנות להחלפת סוללות ברחבי הארץ. אחרי עזיבתו של אגסי עזבו את החברה עוד בכירים רבים ביניהם משה קפלינסקי שנחשב לבולדוזר ולזרוע המבצעת של הפעילות בישראל.
בשונה מהחזון של אגסי, שהבטיח שעד שנת 2020 מעל ל-50 אחוזים מהמכוניות שימכרו בארץ (משמע מעל ל-100 אלף כלי רכב בשנה) תהיינה חשמליות, בפועל בשנת הפעילות הראשונה שלה בארץ בטר פלייס הצליחה בקושי להעלות על כבישי מע"צ כ-500 רכבים חשמליים וגם מתוך המספר הנמוך הזה יש לציין שחלק לא מבוטל מהם שייכים לבטר פלייס ומוצמדים לעובדי החברה.
למרות שיכולנו לרקוד בראש חוצות ולצעוק "אמרנו לכם", לנו כאן ב-mako רכב אין שום שמחה לאיד ואנו באמת ובתמים עצובים ממה שעובר על בטר פלייס שקפצה קצת גבוה מדי לפני שהיה לה ביד מוצר אפוי מספיק.
מקום תשיעי: קיה אופטימה
אחרי הרבה שנים בהן המכוניות הקוריאניות בכלל וקיה בפרט לא זכו להצלחה בסגמנט המשפחתיות הגדולות שבארץ אוהבים לכנות "מכוניות המנהלים", נחתה כאן השנה האופטימה והצליחה להפתיע אפילו אנשים שכבר התרגלו לחזות בשיפור המתמיד בתוצרת הקוריאנית.
פיטר שרייר, מעצב הבית של קיה ומי שאחראי לחלק לא מבוטל מהפריצה של המותג, הצליח ליצור מכונית מרהיבה עם לוק שממצב אותה הרבה מעל למחירה בפועל ואל מול מכוניות מעולם הפרמיום.
גם תא הנוסעים של האופטימה, למעט כמה נפילות קטנות, מרשים למדי וכולל מרווח פנימי נדיב ועיצוב, אבזור ושימוש בחומרים ברמה גבוהה.
הרושם החיובי ממשיך גם כשמתחילים לנסוע בה אך ככל שנוהגים בה יותר מבינים שהיכולות בפועל הן מבחינת המנוע, רמת הנוחות, ההתנהגות, ההיגוי והתחושה הכוללת אמנם לא מאכזבות אך גם לא עומדות בקו אחד אל מול המתחרות המובילות בסגמנט ובוודאי לא אל מול הציפיות לנוכח המראה שומט הלסתות באולם התצוגה.
מקום שמיני: מרצדס A קלאס
במרצדס הבינו השנה שהמתכון הייחודי של ה-A קלאס המקורית פשוט לא עובד ומכיוון שלחבר'ה משטוטגארט די נמאס לעמוד מהצד ולראות את אודי וב.מ.וו מוכרות כמויות של מכוניות פרימיום קטנות, החליטו בחברה למחול על הכבוד ולהציג דור שלישי ל-A קלאס שכל קשר בינו לבין קודמיו מסתכם בשם.
חייבים לציין שהצליח להם, ומברווזון מכוער ה-A קלאס הפכה למלכת הכיתה עם עיצוב דומיננטי ונוכחות שלא משאירה אף אחד אדיש.
המראה של ה-A קלאס החדשה כל כך מוצלח ומעורר ציפיות עד שכמעט בלתי אפשרי לעמוד בכולן ואכן, הבייבי-מרק היא קצת פחות ספורטיבית וכוחנית מאיך שהיא נראית. עם זאת, ללא כל ספק מדובר במכונית מוצלחת שתעשה לאודי ולב.מ.וו חיים קשים מאוד.
המרצדס הקטנה נחתה בארץ לפני מספר חודשים עם שאיפה למשוך קהל צעיר למותג ותג מחיר של 169 אלף שקלים, כמוהו לא נראה בסוכנות מרצדס כבר שנים רבות, אך יש לזכור כי מחיר זה מתייחס לגרסה הבסיסית עם מנוע חלש יחסית וגיר ידני ואילו בעבור גרסה אוטומטית עם מנוע קצת יותר שרירני כבר תדרשו לשלם לא פחות מ-225 אלף שקלים, תג מחיר הגבוה משמעותית ממחיריהן של המתחרות הישירות שעלול להקשות על התוכניות של היבואנית להזרים דם חדש למותג.
>> מבחן דרכים מרצדס A קלאס
מקום שביעי: פיג'ו 208
משהו בדור הקודם של המכונית הנמכרת ביותר של פיג'ו לא עבד. זה לא שה-207 היתה מכונית רעה, אבל היא נעדרה את אותו שיק צרפתי סקסי מתבקש. בניסיון להבין מה השתבש, בפיג'ו החליטו למצוא את המרכיבים שהפכו את ה-205 וה-206 לסיפורי הצלחה כל כך גדולים ויצרו את ה-208 – קטנה יותר, קלה יותר, מתקשרת יותר ומעוצבת יותר מקודמתה.
ה-208 כוללת תא נוסעים בפריסה יחודית עם הגה קטן ומחוונים שכדי להביט בהם לא צריכים להסיר את העיניים מהדרך ולמעשה נמצאים מעל לקו ההגה.
במרכז הקונסולה ניתן למצוא מסך גדול בהשראת טאבלטים השולט על מערכת השמע ועל חלק ממערכות הרכב ובחו"ל אף כולל אפשרות לקישור לאינטרנט ומציע גם לרכוש אפליקציות ייעודיות.
ה-208 הגיעה לארץ לפני כמה חודשים ובהחלט הביאה עימה משב רענן לקטגורית מכוניות הסופר מיני.
עם זאת, בארץ, ה-208 סובלת מגרסה אוטומטית המצוידת במנוע אטמוספרי גדול נפח, גיר מיושן יחסית עם ארבעה יחסי העברה בלבד, נתוני צריכת דלק לא חסכוניים במיוחד ותג מחיר גבוה מזה של המכוניות הבולטות בסגמנט.
גרסת ה-1.2 הידנית אמנם זולה באופן משמעותי, אך כוללת אבזור דל, מנוע לא מבריק במיוחד ופער משמעותי מדי במחיר בהשוואה למחירן של גרסאות ידניות של מכוניות כמו סיאט איביזה, סקודה פאביה, סוזוקי סוויפט ופורד פיאסטה.
ולכן, למרות הפוטנציאל, ה-208 מתקשה בשלב זה לשחזר את ההצלחה הגדולה לה זכו ה-205 וה-206 בזמנו. חבל.
>> מבחן דרכים פיג'ו 208
מקום שישי: ב.מ.וו סדרה 1
בתחילת 2012 זיכיון היבוא של מותג היוקרה הגרמני ב.מ.וו עבר לידי "דלק מוטורס" (המייבאת גם את פורד ומאזדה).
גיל אגמון ואנשיו החליטו לטלטל את שוק היוקרה ולקבוע מדיניות מחירים חדשה לפיה מחיר המחירון הרשמי הוא גם המחיר בפועל, זאת בשונה מהמצב שהיה נהוג במשך שנים בשוק הפרימיום, שלמרות החזות היוקרתית התנהל כמו בזאר טורקי בו כל קשר בין מחיר המחירון המופרך והמוגזם שהופיע באולם התצוגה לבין המחיר בפועל היה מקרי בלבד ותלוי ביכולת המיקוח ובמעמדו של הרוכש הפוטנציאלי.
מהלך זה הביא לירידה של עד 200 אלף שקלים במחיריהם של דגמי ב.מ.וו השונים וניסה לתקן עיוותים של שנים בשוק היוקרה והיד השניה.
במקביל לירידה החדה במחיריהם של דגמי הפאר במחירים של מעל לחצי מיליון שקלים, ב.מ.וו הפכה זמינה גם בעבור לקוחות עם כיסים קצת פחות שמנים והדור השני של סדרה 1 הושק במחיר של 165 אלף שקלים לגרסת 116i אוטומטית ומאובזרת למדי (אם כי עם חישוקי ברזל וטאסות ולא ג'נטים מגנזיום).
היבואן החדש מציע כעת, במחיר של מכונית מנהלים אפרורית או ג'יפון בסיסי מהמזרח, אפשרות להצטייד בנציגה נאמנה למדי לסלוגן המותג – "חווית הנהיגה המושלמת".
אמנם, הסדרה 1 החדשה אינה מכונית מדהימה או מרשימה כמו אחותה הגדולה מסדרה 3 שאף היא הושקה השנה, אך מגיע לה מקום של כבוד בסיכום השנתי משום שהיא הצליחה לקרב יותר מאי פעם את הפרימיום לעם.
>> מבחן דרכים ב.מ.וו סדרה 1
מקום חמישי: פרארי F12 ברלינטה
אחרי אלפיים שנות גלות ו-64 שנות תקומה, השנה, סוף סוף, מותג הרכב אולי הנחשק ביותר בעולם עשה עליה לארץ המובטחת.
בכל פעם שאנחנו רואים מכונית עם סמל הסוס הצוהל ולוחית רישוי צהובה אנחנו עדיין משפשפים את עינינו כלא מאמינים.
השלמות המוטורית הזאת נראית כל כך לא שייכת לכבישי הלבנט ולעדרי הליסינג מכל עבר ולמרות שמבחינה הגיונית קשה למצוא הצדקה לקנות מכוניות עם ביצועים כאלה ומחיר כזה בארץ, אין ספק שאם הנושא הכלכלי הפעוט לא היה עומד בדרכנו, בוודאי היינו שמחים להחנות אחת מתחת לבית.
כל פרארי, ולמעשה גם מזראטי, הנמצאות באולם התצוגה המרהיב (חובה לבקר!) של פרארי בתל אביב, ראויה להכנס לרשימה הזאת, אבל מכיוון שהגבלנו עצמנו למכוניות שהוצגו השנה וגם מכיוון שאם כבר, אז ברור שאין כמו ללכת על הכי יקר, מי שפותחת את החמישייה הראשונה של מכוניות השנה היא ה-F12 ברלינטה שיכולה להיות שלכם במחיר מציאה של 2.5 מיליון שקלים בלבד.
במחיר בו ניתן לשים על הכביש צי של 42 יחידות מאחת המכוניות שנמצאות במקום גבוה יותר בדירוג שלנו, תקבלו איטלקיה לוהטת עם מנוע V12 בנפח 6.3 ליטרים ועדר של לא פחות מ-740 כ"ס שמזניקים את מי שיחפוץ בכך ל-100 קמ"ש בתוך 3.1 שניות. בתוך 8.5 שניות היא תגיע כבר ל-200 קמ"ש בדרך למהירות מירבית של 350 קמ"ש.
לידיעתכם, אחת כזאת כבר נוסעת על כבישי הארץ ויחד עם כמה יחידות של 458 איטליה וקליפורניה מסתבר שיש בארץ קהל הצמא לאקזוטיקה איטלקית.
>> השקה מקומית פרארי F12 ברלינטה
>> מבחן דרכים פרארי קליפורניה
מקום רביעי: מאזדה CX-5
ב"דלק מוטורס", יבואנית מאזדה בישראל, נאלצו בשנתיים האחרונות להתרגל לעובדה שהמותג כבר לא מוביל את שוק הרכב הישראלי ביד רמה. עם זאת, בחברה זכו השנה לאיתות חיובי באשר לעתיד לבוא עם הגעתו של רכב הפנאי, ה-CX5, הנציג הראשון של הדור החדש של רכבי מאזדה המשתמשים בטכנולוגית SkyActiv.
עם מרכב קל משל מתחריו ומנוע יעיל, ה-CX5 מצליח לבלוט בקטגורית הג'יפונים והגם שאינו מרגש במיוחד או תזזיתי כמו שהתרגלנו מרכבי מאזדה בעבר, ה-CX5 מכניס, עם צריכת דלק במחוזות של מכוניות משפחתיות קומפקטיות ואיכויות כביש טובות, הרבה היגיון לסגמנט האופנתי.
בראשית 2013 תנחת בארץ ה-6 החדשה, המכונית השניה של מאזדה בעידן של אחרי פירוק השותפות עם פורד, ובקיץ או מקסימום לקראת הסתיו צפויה להגיע לכאן ה-3 החדשה שמעניין יהיה לראות אם תוכל להפוך שוב את מאזדה למותג הרכב הנמכר בישראל.
מקום שלישי: יונדאיi30
לפני שנתיים, יונדאי כבשה את השוק הישראלי והדיחה, אחרי 15 שנים, את מאזדה מצמרת טבלת המכירות.
אמנם, ליונדאי לא היה בהיצע הדגמים דגם בולט במיוחד שכבש את ישראל בסערה, אך בשנים האחרונות העם בציון, כמו גם במקומות רבים אחרים בעולם, התרגל לקבל מיונדאי מגוון של מכוניות ראויות, שהציגו סטנדרטים גבוהים של אמינות ומוצקות שעד אז היו מוכרים רק במכוניות מתוצרת יפן.
ביונדאי החליטו לא להסתפק בתחרות מול השכנים ממזרח ולכוון, במטרה לתפוס נתח שוק משמעותי גם ביבשת הישנה, בה המכוניות היפניות מעולם לא זכו להצלחה גדולה, היישר ללבן של העיניים של המכוניות האירופאיות הפופולריות ביותר והציגו השנה דור שני ל-i30.
ה-i30 החדשה היא מעוצבת יותר, מאובזרת יותר ובעיקר איכותית יותר בכל פרמטר ומעל לכל מראה שכשהקוריאנים רוצים, הם יכולים בתוך 5 שנים לצמצם פער שלאחרים לקח כמה עשורים להתגבר עליו.
אמנם, ה-i30 החדשה עדיין לא מציגה את האיכויות והליטוש של הטובות שבאירופאיות, אבל אין ספק שזו המשפחתית הקוריאנית הטובה ביותר שיוצרה עד היום.
מקום שני: סיאט מי וסקודה סיטיגו
האפשרות לשים את היד על מכונית חדשה כולל ניילונים על המושבים בעבור סכום שבעבר היה מספיק, במקרה הטוב, לרכישת מכונית משומשת היטב מליסינג, הפכה את קטגורית מכוניות המיני בשלוש השנים האחרונות ללוהטת במיוחד וממכירה של מכוניות בודדות הפך הסגמנט לבולט בשוק עם לא פחות מ-10 אחוזים מנפחו.
אחרי שלפני שנתיים, למרות שלא היה מדובר ביצירה מוטורית מלהיבה במיוחד, הכתרנו כאן את הסוזוקי אלטו, הסנונית הראשונה שבישרה את המהפכה, כמכונית השנה, ולאחר שלפני שנה הקיה פיקנטו כמעט וזכתה בתואר לאחר שקבעה רף חדש בקטגוריה, השנה הגיעו לכאן צמד תאומות קטנטנות שלצד איכויות גבוהות ותג מחיר אטרקטיבי הביאו עימן בשורה של ממש בתחום הבטיחות בדמות ציון מלא ומרשים למכונית בגודל שכזה במבחני הריסוק של NCAP ומערכת בטיחות ייחודית שעד כה ניתן היה למצוא רק ברכבים עם תג מחיר של מעל לרבע מיליון שקלים המגיעה כסטנדרט ב- Miiובסיטיגו ובולמת את הרכב בעצמה במקרה של סכנת התנגשות במהירות עירונית.
מקום ראשון: טויוטה GT86 וסובארו BRZ
בעידן בו מדברים על החלפת הנהג האנושי במחשב, בימים בהם המכוניות המודרניות כוללות יותר ויותר מערכות שעושות במקומנו את העבודה ומנתקות מאיתנו כל תחושה ולאחר שכבר התחלנו להאמין שהנאה מנהיגה היא סוג של חטא, מגיעה הענקית היפנית טויוטה וביחד עם חברת הבת שלה, סובארו, הן מציגות צמד מכוניות קופה שמזכירות לנו למה אנחנו כל כך אוהבים נהיגה.
בעולם שמקדש הישגיות, צריך להיות אמיץ כדי ללכת נגד הזרם וליצר מכונית שהעיקר בה הוא "איך" ולא "כמה מהר".
צמד התאומות, טויוטה GT86 וסובארו BRZ, אמנם לא ישברו שום שיא במסלול נורבורגרינג וסביר להניח שכל קומפקטית ספורטיבית תהיה מהירה מהן בכל תנאי, אבל ביננו – מה זה משנה?
למרות שמנוע הבוקסר האטמוספרי של הצמד רחוק מלהיות מבריק, עם הנעה אחורית, דיפרנציאל מוגבל החלקה, צמיגים צרים, סט-אפ מתלים כמעט מושלם (במיוחד במקרה של טויוטה) וזנב שמח המאפשר לשים את המכונית על הצד כמעט בכל מהירות, קשה לנו לזכור מתי בפעם האחרונה קיבלנו מנה גדושה כל כך של אותו תמהיל שגורם לנו לחייך מעונג.
עם זאת, בהקשר ישראלי חייבים לציין שתג המחיר המוגזם (220 אלף שקלים לסובארו, 230 לטויוטה) של תאומות החשק קצת מוציא את העוקץ מהצמד וחוטא לכוונה הבסיסית של אקיו טויודה, מנכ"ל טויוטה, לייצר מכונית ספורט טהורה במחיר כמעט שווה לכל נפש.
>> דו קרב: טויוטה GT86 מול סובארו BRZ
