יונדאי i40 (צילום: נעם וינד)
צילום: נעם וינד

בשנה שעברה כבשה יונדאי בסערה את צמרת שוק הרכב המקומי. הקונצרן הקוריאני, שרק לפני קצת יותר מעשור נחשב ליצרן לא מבוקש של כלי רכב בסיסיים שמתאימים רק למדינות נחשלות, ממוקם בשנים האחרונות בצמרת העולמית לפני לא מעט יצרניות עם מסורת ארוכת שנים.

ההצלחה הזאת היא בראש ובראשונה בזכות ליין דגמים רחב הנהנה מתכנון מודרני, איכות בנייה טובה ואמינות. אלה מעניקים לחברה נוכחות דומיננטית בכל סגמנט וסגמנט, מה-i10 בקטגוריית המיני, דרך ה-i30 וה-i35  בסגמנט המשפחתיות הקומפקטיות ועד ל-ix35 והסנטה פה בנישת רכבי הפנאי.

למרות השדרוג הרוחבי שעברו כל דגמי יונדאי בשנים האחרונות, סגמנט מכוניות המנהלים – בעל חשיבות תדמית לא מבוטלת – נשאר מאחור. הנציגה של יונדאי לקטגוריה הזו, הסונטה, לא הייתה מכונית גרועה במיוחד, אבל חסרו לה יתרונות של ממש כדי להתמודד אל מול מובילות החבורה.

כשנה לאחר שה-i40 הושקה באירופה, ולאחר שנוספו להיצע הגרסאות גם דגמי בנזין אוטומטיים הרלוונטיים לישראל, היא נוחתת בארץ בתקווה לאפשר ליונדאי להשתלט גם על עולם הניהול.

האם ל-i40 תוכל להאפיל על מאזדה 6, פורד מונדאו וטויוטה אוונסיס ששולטות בדרג הניהול של מקבלי הרכב הצמוד? האם יש לקוריאנית את האיכויות האירופאיות של פיג'ו 508, סיטרואן C5, סקודה סופרב, פולקסווגן פאסאט, אופל אינסיגניה  ואחרות כדי לקרוץ לעצמאי המבוסס?

 

יונדאי i40 (צילום: נעם וינד)
קפיצת מדרגה משמעותית אל מול קודמתה בסגמנט | צילום: נעם וינד

אתם יכולים להמשיך לטחון בורקסים

במבט מבחוץ יש כבר V אחד שאפשר לסמן: ה-i40, בניגוד לסונטה, היא מכונית עם נוכחות. יש שיאהבו את המראה שלה ויש שלא אבל מה שבטוח זה שיש לה לוק שאף אחד לא יפספס.

עם מרכב בתצורת סדאן-קופה, ה-i40 היא עוד תוצר לשפת העיצוב הנוכחית של יונדאי שמכונה "פיסול זורם" – פרונט אגרסיבי ומשופע עם פנסים צרים הנמשכים לאחור וצדודית עם קימורי מרכב בולטים; נוכחות מעט מצועצעת פחות ומאופקת יותר כמתבקש בסגמנט. בקיצור – אולי היא לא משדרת תחושת פרימיום מספקת אבל בהחלט מושכת את העין ומציגה פרופורציות נאות.

יונדאי i40 (צילום: נעם וינד)
בשיוט נינוח רעש המנוע חרשי וגם רעשי הרוח סבירים למדי | צילום: נעם וינד

התחושה החיובית נמשכת גם בתא הנוסעים – שילוב נאה בין גוונים בהירים וכהים וריפודי בד פשוטים יחסית, ודשבורד ודיפוני צד מחומרים איכותיים. החלק המרכזי של הדשבורד פוגם באווירה היוקרתית – הוא מעט מקושקש מדי ומתאמץ להיות מקורי.
גם פקדי ההפעלה והתצוגה של מערכת השמע ובקרת האקלים מרגישים פחות איכותיים מהמכלול, במיוחד מחלקה התחתון של הקונסולה המרכזית הכוללת בורר הילוכים וצמד תאי אחסון המשדרים תחושה של מכונית מסגמנט גבוה יותר.

רשימת האבזור בגרסת הבסיס שבחנו (161 אלף שקל) בהחלט טובה: גלגל הגה וידית הילוכים מצופים עור, בלם יד חשמלי, בקרת שיוט, חיישני אורות וגשם, חיישני חנייה אחוריים, מערכת בקרת אקלים מפוצלת עם יציאה גם לשורת המושבים השנייה, מערכת שמע עם חיבור לנגנים ושליטה מההגה, חישוקים קלים ותשע כריות אוויר.

יונדאי i40 (צילום: נעם וינד)
תא הנוסעים בנוי מחומרים איכותיים אך הקונסולה המרכזית מעט מקושקשת | צילום: נעם וינד

הגרסה המפוארת יותר (194 אלף שקל) כוללת גם מושבי עור המתכווננים חשמלית, אוורור למושב הנהג והנוסע, מצלמת רוורס עם תצוגה במראה הפנימית, חלון שמש חשמלי פנורמי, מפתח חכם והנעה בעזרת כפתור, דיבורית בלוטות' מקורית עם אפשרות להעברת קבצי מוזיקה, מערכת בקרת לחץ אוויר בצמיגים, מערכת סיוע לחנייה ומערכת סיוע אקטיבית לשמירה על נתיב הנסיעה.

המרווח הפנימי מצוין. צמד המושבים הקדמיים יאכלסו בקלות גם את מי שלא חסך בבורקסים בישיבות הנהלה. המושב האחורי מציע מרווח רגליים של מחלקת עסקים ומרווח ראש שיאפשר גם למי שהתברכו במעל ל-1.80 לחיות בשלום. נוסעים נמוכים, לעומת זאת, ייאלצו להתבונן בעיקר בשמיים. תא המטען מציע נפח מכובד של 503 ליטרים, אם כי יהיו שיטענו שפתח ההטענה מעט צר.

יונדאי i40 (צילום: נעם וינד)
המררווח הפנימי ב-2 שורות המושבים מצוין | צילום: נעם וינד

יחידת ההנעה בחזית טיפוסית לסגמנט, אטמוספרית בנפח 2 ליטרים, שבעזרת מערכת הזרקת דלק ישירה מספקת 177 כ"ס. המנוע משודך לתיבת הילוכים אוטומטית קונבנציונלית (עם 6 יחסי העברה ואפשרות לתפעול ידני גם בעזרת צמד משוטים בצדי ההגה) המניעה את צמד הגלגלים הקדמי.

 דרוש: חיוך על הפנים בכבישים מעוקלים

למרות שאורכה 4.74 מטרים, ועיצוב הסדאן-קופה שלה מקשה להבחין בקצוות המרכב, קל מאוד להתרגל למכונית הגדולה גם בתנועה צפופה ברחובות הכרך.

נוחות הנסיעה בין טלאי האספלט והמהמורות שיש המכנים "כביש עירוני" בהחלט סבירה, ולמרות שהיא לא מרחפת מעל הכל כמו שהצרפתיות יודעות, היא גם לא מתרסקת כבעבר.
ההספק נשמע על הנייר מבטיח למדי, אבל במציאות היונדאי הגדולה מתגלה כמרשימה קצת פחות – הזינוק מעט מהוסס והחלפות ההילוכים אמנם נעימות אבל לא מהירות במיוחד. אל תטעו, ה-i40 בהחלט מציגה קצב תנועה מספק, אבל הוא לא בולט לטובה אל מול מתחרותיה הישירות.

יונדאי i40 (צילום: נעם וינד)
למרות מימד אורך של 4.74 מטרים קל להסתדר איתה ברחובות הכרך | צילום: נעם וינד

בכביש המהיר היא מתבררת כבחירה נכונה לגמיעת מרחקים –משייטת בנעימות במהירות שפויה, מעניקה תחושה יציבה וגם יודעת לספק האצות ביניים לא רעות. מי שמתעקש לאבד את הרישיון יגלה פרטנרית מתאימה, שבניגוד לכמה מכוניות אחרות בסגמנט לא תאיץ בו לעשות זאת.

המושבים שעוררו התרשמות חיובית כבר במפגש הראשוני ממשיכים להתגלות כמוצלחים גם לאחר קילומטרים רבים. הם אמנם לא רכים ומפנקים, אבל בהחלט מצליחים לא לעצבן את הגב. בשיוט נינוח רעש המנוע חרישי וגם רעשי הרוח סבירים למדי. יושבי המושב האחורי ציינו שמעל ל-110 קמ"ש רעשי הכביש הופכים לדומיננטיים למדי.

יונדאי i40 (צילום: נעם וינד)
צריכת הדלק מפתיעה לטובה ובנסיעה יומיומית יכולה להגיע גם ל-12 קילומטרים לליטר | צילום: נעם וינד

ריקוד קצבי בין העיקולים בכביש מסולסל בדרך כלל פחות מעניין את קהל היעד המיושב, ונראה כי ביונדאי לא השקיעו מאמץ מיוחד לברוא טורפת כבישים הרריים. המנוע אמנם מצליח לספק דחף טוב כשלוחצים אותו, ולמרות צליל לא ערב לאוזן הוא לא סובל מקוצר נשימה גם בטווח הפעולה הגבוה; האחיזה בהחלט טובה, ומיעוט הפעמים שמערכת בקרת האחיזה מתערבת מצביע על שלדה עם יכולות גבוהות. גם הבלמים מפגינים נחישות מספקת שלא סובלת מדעיכה משמעותית. אבל משהו במכלול חסר, במיוחד בשילוב הגה מלאכותי וקל מדי, וה-i40 לא מצליחה לספק את החיוך שממלא את הפנים כשמגיעים לכבישים כאלה עם הרכב הנכון.

מחירי דלק המגיעים לכמעט שמונה שקלים לליטר הביאו גם חברות מבוססות להנהיג קיצוב דלק לעובדיהם הבכירים, ולכן נעים במיוחד לגלות כי הקוריאנית גדולת הממדים לא סובלת מבולימיה לנוזל הצהבהב. בתנאי מבחן מאתגרים היא דרשה ליטר לכל עשרה ק"מ, ובתנאים רגועים ונינוחים הסתפקה בליטר לכל 12.

יונדאי i40 (צילום: נעם וינד)
תא המטען מציע נפח מכובד של 503 ליטרים | צילום: נעם וינד

זוכה בקידום לקומת ההנהלה?

יונדאי i40 (צילום: נעם וינד)
קצב התנועה מספק אבל לא בולט לטובה אל מול מתחרותיה הישירות כמו מאזדה 6 ואחרות | צילום: נעם וינד

ה-i40, ממש כמו כל מכונית שהחברה הקוריאנית חשפה בשנים האחרונות, מציגה קפיצת מדרגה משמעותית לעומת קודמתה.

במקרה זה אפילו ממש קשה למצוא קשר בין הסונטה השקופה והמשעממת ל- i40 המוחצנת והמודרנית.

אבל השאלה המרכזית היא אם ה-i40 מגשרת על הפער מול המתחרות ולמעלה מזה – אם היא כוללת יתרון של ממש אל מול המובילות הוותיקות.

התשובה, כצפוי, מורכבת. כמעט בכל תחום – בנוחות, במרחב הפנימי, בביצועים, בהנאה מהנהיגה ואפילו במראה – יש מתמודדות שמתעלות עליה. האבל הגדול הוא שהיא לא נכשלת בשום תחום ומציגה פשרה, אולי לא מבריקה, אבל בהחלט טובה של כל המרכיבים שעושים מכונית למוצלחת.

זה אמנם פחות מדבר לרגש, אבל ההיגיון המוטורי הזה כבר הביא חברות כמו טויוטה היפנית, שיונדאי שואפת להידמות לה, למקום ראשון בטבלאות המכירות בעולם.

אם מוסיפים לזה תג מחיר סטנדרטי, מותג עם תדמית חיובית שנמצא בתנופה ואמינות מוכחת – זה ממש לא יהיה מופרך להאמין שאחרי שנים של נוכחות תיאורטית בלבד בסגמנט, יונדאי עשויה לכבוש בקרוב גם את חניון ההנהלה.

יונדאי i40 (צילום: נעם וינד)
האם יונדאי תצליח לכבוש את הבכורה גם בסגמנט המנהלים? | צילום: נעם וינד

  >> לא זכיתם בקידום? לא נורא, אפשר בהחלט להסתדר גם עם יונדאי i35

יונדאי i40 (צילום: נעם וינד)
בקרוב בחניון ההנהלה במקום עבודתכם | צילום: נעם וינד