תג המחיר של סמלי סטטוס

דוקאטי דיאבל ואודי A7 - סמלי סטטוס | צילום: נעם עופרן, מוטוקאר להשכמה מוקדמת יש לא מעט יתרונות. ארבע לפנות בוקר, הכביש ריק כמעט לחלוטין ויש לי שעה נסיעה לנקודת המפגש של תחילת הצילומים. זו הייתה שעה בה אני גאה להודות כי חיסלתי לחלוטין את הנורמות החברתיות שלי, השלכתי מאחורי גבי כל עכבות תרבותיות, התנהגתי כחוליגן - אבל נהניתי, הנאה צרופה ברמה הכי בסיסית שלה.

שעה לפני אור ראשון, אני באודי A7 כש-300 סוסים דוהרים דרך תיבת הילוכים מושלמת מסוג DSG בדרך לארבעת הגלגלים. הרדיו כבוי, צלילים יצירי אנוש מיותרים בשלב הזה בו מנוע 3.0 הליטרים עם מגדש העל מדבר, המזגן הופחת למינימום, והמושב כוונן חשמלית ללפיתה מקסימלית של הגוף. יציאה מהיישוב בו אני גר, פניה אל הכביש ה"מהיר" זה שהמהירות המותרת בו היא 90 קמ"ש והרגל הכבדה יורדת עד הסוף על דוושת התאוצה. שניות של שיכרון חושים תחת האצה שמדביקה את הראש למשענת, חילופי הילוכים מושלמים, מהירות שנצברת בקצב מסחרר והתחלה של אותה תחושת חוסר נוחות מתקתקה וממכרת המגיעה בעקבות מעשה אסור.

נכון שאנחנו אמורים לעסוק כאן בסמלי סטטוס ומיד נחזור לזה, אבל רגע לפני זה נוציא את השד של בוחן רכב מבקבוק הבנזין ונתפרע. המהירות שנצברת כבזק מציבה את השאלה עד כמה אחרוג מהמהירות המותרת בחוק. ובמהירויות אליהן הגעתי, כביש 4 המנומנם נעשה מפותל, האדרנלין מציף את הגוף ואני מתמודד עם הדילמה עד כמה להיות חצוף ומתי תגיע ניידת המשטרה שתשבית את השמחה. בטוח שמעשי אלו אינם אמורים לשמש דוגמה, אבל לפעמים הסיכון שבחטאים שווה את ההנאה.

האדרנלין מציף את הגוף | צילום: נעם עופרן, מוטוקאר

כמה עולה? כמה?!

כשבעיתון גלובס הופיעה לפני כמה חודשים כתבה על אנשים בולטים בכלכלה ובפוליטיקה הישראלית וכמה הם מוכנים לשלם עבור שעון היד שלהם די הופתעתי. לשלם 50,000 שקלים עבור שעון שלא עושה הרבה יותר ממקבילו הסיני שעולה 50 שקלים ביום אופטימי, נראה לי מופרך. ובכל זאת מתברר שלא מעט אנשים מוכנים לשלם הרבה מאוד כסף בשביל סמל סטטוס. רופא השיניים שלי שהתגאה פעם בשעונו היוקרתי הסביר שכאשר מטופליו רואים את השעון היוקרתי על פרק ידו הם מרגישים שהם בידיים טובות. אני מניח שלכולם יש את התירוצים הנכונים כאשר הם משלמים הון עתק עבור מוצר חומרי בר חלוף שישדר מסר על מעמדם – לרוב זה נראה לי מיותר.

תחום הרכב לא שונה בהרבה, לצד המון קופסאות הפח הסטנדרטיות יש לא מעט יוצאות דופן שאמורות לשמש להרבה יותר משינוע פיזי – עבור הנוהג בהן הן סמל סטטוס, כלי עבודה. רק שבניגוד לשעוני יד כאן המחירים מתחילים בכ- 500,000 למכונית או בכ- 150,000 שקלים לאופנוע. מצד אחר הרבה מאוד כסף, מצד שני ישנם רבים שמוכנים ומסוגלים לשלם זאת. פעם שיא היוקרה בישראל היה לנהוג במכונית אמריקנית, הקבלנים, מתעשרי קו בר-לב, נהגו בספינות ארוכות והציגו לעין כל רואה את עושרם. אחר כך כשמפלסי האיבה או הבושה כלפי ומפני תוצרת גרמניה ירדו הגיעו מכוניות הפרימיום מגרמניה; מרצדס, ב.מ.וו ואודי. יגואר תמיד סמלה אריסטוקרטיה בריטית אנינה וממשלות ישראל עשו קידום תדמית נהדר עבור וולוו. מפגיני העושר העדיפו את הסולידיות שבהן והתחרות הייתה בעיקר על הגודל. בשנים האחרונות אופן הביטוי האישי נעשה חשוב יותר ולכן לא מספיק לנהוג ברכב יוקרתי חשוב גם מה הוא משדר לסביבה. סולידיות OUT, מוחצנות IN.

מי רוצה להיות סולידי? | צילום: נעם עופרן, מוטוקאר

צמד חמד

אודי A7 והאופנוע של דוקאטי, דיאבל הם הכול חוץ מסולידיות. לדוקאטי שמגיע עם 162 כ"ס, שפע טכנולוגיה ששולטת במנוע ובהתנהגות, משקל אנורקסי של 210 ק"ג וקצת ומראה מוחצן ויפה מאין כמותו שמצהיר בצורה חד משמעית מה כוונתו. מי שרוכב על הדוקאטי לא רק צועק בקול רם שיש לו את השעון היקר בשכונה אלא גם מעביר מסר שהוא סוליסט, הרפתקן, אוהב ריגושים ולא ממש צועד בתלם. נכון שדוקאטי ייצרו אופנוע שמכיל כל טוב וארזו אותו באריזה מרהיבה, רק שבפועל היכולות הן הרבה יותר גבוהות ביחס למה שניתן לנצל. באופן כמעט מוחלט יהיה זה האופנוע הכי מהיר במאוץ ל-100 קמ"ש ומהירות של 250 קמ"ש היא לא דמיונית עבורו, רק שאם תרכבו עליו במהירות הגבוהה מ- 120 קמ"ש, תוך זמן קצר תרגישו שהידיים נתלשות מהגוף והראש מאיים להיקרע מהצוואר ותרצו לחזור ולשייט בקצב של קטנוע 125 סמ"ק. כהצהרת כוונות אין כמו הדוקאטי דיאבל, לחובבי האופנועים האמיתיים שמוכנים להתפשר בנוגע לראוותנות יש לנו הצעות קצת יותר טובות, ואפילו לא צריך ללכת רחוק עבורן, חלקן אפילו מבית דוקאטי ושוכנות לצד דיאבל באולם התצוגה.

בואו נעסוק בריגושים | צילום: נעם עופרן, מוטוקאר

חוזרים לאודי A7, עיצוב הקופה ארבע הדלתות שהוא חיקוי מבית אודי למרצדס CLS נראה כמו חיקוי – לא מספיק מרשים. יכול להיות שזה משתלב יפה עם האמירה "אודי פונה לשכל שלך" כלומר רצינו להיות קופסת פח שונה, אבל אנחנו מספיק סולידיים כדי לא ללכת עד הסוף. במקום שיגואר, מרצדס וב.מ.וו מציגים עיצובים מוחצנים ומרשימים להפליא אודי בחרו במראה אנונימי יחסית. אך מתחת לפח, או אלומיניום במקרה של אודי נמצאת מערכת טכנולוגית שהיא לא רק הצהרת כוונות, אלא מסוגלת לבצע כל גחמה דינאמית ברמות על. תא הנוסעים איכותי, יוקרתי ומזמין כזה שממש כיף לארח בתוכו את החברים או הפילגש. הנדסת האנוש מושלמת רק שחבל שגודל הכיתובים בשלל הצגים אינו קריא לקצרי רואי, כלומר מרבית האנשים הלא צעירים שצורכים משקפי קריאה ולרוב אלו האנשים שרוכשים אותה ושכמותה, לא יוכלו בו זמנית לנהוג ולהשתמש בשלל המידע. קצרי הרואי יאלצו לעצור בצד להרכיב משקפי קריאה, לכוון את הדרוש ואז להמשיך בנסיעה. זו לא בעיה רק של אודי זו בעיה כוללת של כלי הרכב המודרניים.

באמת ליהנות מהנהיגה | צילום: נעם עופרן, מוטוקאר

אבל באודי לא צריך לעסוק בזוטות תכליתיות, עדיף להתעמק בריגושים,A7 היא מכונת נהיגה מושלמת. היכולת של המכונית להתנהג בשלווה ממצב נייח ועד לקצה המוגבל אלקטרונית ב- 250 קמ"ש היא מופלאה. זרימת האדרנלין בגוף ניתנת לשליטה על פי עומק הלחיצה על הדוושה והעיסוק בשאלה כמה זמן אפשר להמשיך בכך עד לאובדן הרישיון לא מפסיק להטריד. אודי A7 נוצרה כדי לחולל ריגושים סמויים במדינות שמעריכות את הזכות ליהנות מנהיגה. במדינה הפוריטנית שלנו, תפגשו בחלומות הבלהה שלכם את שמואל אבוהב מנכ"ל עמותת 'אור ירוק' כשהוא מטיף לכם מוסר על זה שאתם מעיזים ליהנות מנהיגה ותרגישו כמו נערים בפנימייה ויקטוריאנית לפני 200 שנה מסורסי יצר מין וחדוות חיים.

אין כמו זאב בעור של כבש | צילום: נעם עופרן, מוטוקאר

בין אושר לעושר

בסופו של יום, בניגוד לשעון היד שיוקרתי שכל תפקידו הוא לדווח לכולם עד כמה מצליח אתה, המכונות המוטוריות הללו נותנות לנו עוד קצת (הרבה) מעבר לסמל סטטוס. יש להן תפקיד חשוב בהעברת מסר לסביבה על מי אנחנו וכיצד אנחנו תופשים את עצמנו, רק שכאן מעבר לסמל ומעבר לתשלום הכספי הגבוה מקבלים מכונות ריגושים שמייצרות יחסים בין אדם למכונה. באופן אישי, אני מעדיף אופנועים וחושב שיש להם תפקיד נפשי לא פחות מאשר תחבורתי, אבל מי שקשה לו להתמודד עם הסיכון שבאופנוע יכול למצוא את סמל הסטטוס שלו במכונית ויש לא מעט מכוניות בהן מסתובב זאב בעור של כבש שרק מחכה לעשות לכם טוב.

יותר מסמלי סטטוס - מעבירים מסר לסובבים | צילום: נעם עופרן, מוטוקאר

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין הרכב  "הגה"
לקבלת גיליון במתנה של מגזין "הגה" לחצו כאן

>> דור חדש לדיפנדר של לנד רובר יוצג בעוד שנתיים