למרות שליגות הספורט המקצועיות בעולם מגלות סבלנות כלפי צריכת קנאביס וברור לכל שהצמח אינו משמש כתרופה לשיפור ביצועים, בספורט האולימפי פחות סבלניים לשימוש בו. השעייתה של האצנית האמריקנית, שאקרי ריצ'רדסון,, למשך חודש מהאולימפיאדה, לאחר שנכשלה בבדיקת קנאביס, מוכיחה את הפער הזה. השאלה שעולה היא, אם מריחואנה אינה משפרת ביצועים ספורטיביים, למה בעצם היא אסורה?
על פי הרשות האמריקנית למלחמה בסמים (USADA) , מריחואנה עדיין נמצאת בתוך הקריטריונים של חומרים אסורים. ה-THC, רכיב הקנאביס בעל ההשפעה הפכיכו-אקטיבית, מסווג כחומר אסור וממכר. כדי שחומר מסויים יכנס לרשימת החומרים האסורים, עליו לעמוד בשניים מתוך שלושת הקריטריונים הבאים:
1.שהוא מהווה סיכון בריאותי לספורטאים.
2. שיש לו פוטנציאל לשיפור הביצועים.
3. שהשימוש בו מפר את הרוח הספורטיבית.
על פי הרשות האמריקנית למלחמה בסמים, קנאביס עומד בשניים מתוך שלושת הקריטריונים ולכן לא הוצא מהרשימה.
אחרי אולימפיאדת לונדון בשנת 2012, הוחלט להעלות את סף הבדיקות החיוביות צ-15 ננוגרם למיליליטק ל=150 ננוגרם למטר. ההסבר שניתן הוא הסף החדש הוא ניסיון להבטיח שזוהה שימוש בתחרות, אך לא בימים ובשבועות שלפני.
בניגוד למה שמתרחש בספורט האולימפי, ליגות הספורט המקצועיות בעולם עשו שינוי מדיניות. כך לדוגמא, בליגת הפוטבול האמריקנית (NFL) הוחלט כי שחקנים לא יעברו בדיקות קנאביס. הליגה הלאומית להוקי (NHL) גם היא מורכבת משחקנים מסביב לעולם, הוציאה את הצמח מרשימת החומרים המסוכנים. גם ליגת הכדורסל הלאומיתה (NBA) הצהירה כי לא ייעשו יותר בדיקות קנאביס לשחקנים. וליגת הבייסבול (MLB) עדכנה במרץ האחרון כי שחקנים רשאים לעשות שימוש בקנאביס לצרכים אישיים, אך אינם רשאים לשתף פעולה באופן מסחרי עם חברות קנאביס.
נכון לעכשיו, ריצ'רדסון הולכת לשלם מחיר כבד. היא הושעתה לתקופה של 30 יום, אך עדיין לא ברור אם תוכל להתמודד בחלק מהמקצים או שתורחק מהאירוע אליו היא מתכוננת במשך שנים.