"יש לך את הג'וב הכי נחשק, לא רק בארץ אלא בעולם", אמר לי לאחרונה חבר. "אתה טס ברחבי העולם ובוחר קנאביס". אני לא יודע אם זה אכן הג'וב הכי נחשק, אבל אני בהחלט לא מתלונן. במהלך השנה האחרונה, במסגרת החיפוש אחר הקנאביס הרפואי האיכותי ביותר שניתן לייבא ארצה, הספקתי לבקר בקנדה פעמיים ולראות בין היתר כיצד הלגליזציה החלקית הנהוגה שם משפיעה על הרגלי הצריכה של המקומיים.

בפעם הקודמת ביקרתי בערים ססקטון וטורונטו. בשני המקומות חוקי הקנאביס היו זהים: מותר לקנות תפרחות, חשיש, תרכיזים, מיצויים, מאכלים וכל העולה על דעתך ללא הגבלת ריכוז ה- THC; החנויות לממכר קנאביס הן חנויות בבעלות פרטית; אסור לפתוח את המוצרים (ובוודאי שלא לצרוך אותם) בשטח החנות. 

חשיש מאזור קוויבק, קנדה (צילום: שלומי סנדק)
חשיש קוויבקי | צילום: שלומי סנדק

אם תהיתם מדוע רשמתי "לגליזציה חלקית", הסיבה היא האיסור על פתיחת השקיות וצריכתן בשטח החנות או במקום אחר המיועד לכך. חלק משמעותי מחוויית הקניה היא פתיחת השקית והכנת סיגריה לטעימה ו/או להחלפת רשמים עם זרים שתיכף יהפכו לחברים: הרי קנאביס הוא, לפני הכל, מוצר שנהוג לצרוך אותו בחברותא. מבלי שיותר לצרוך את הקנאביס במקום בו רוכשים אותו או במקום אחר המיועד לכך - הלגליזציה, מבחינתי, הינה חלקית וטרם הושלמה.

קנאביס בטעם של פעם

בביקור הנוכחי הגעתי לחבל קוויבק שתושביו, צאצאי המתיישבים הצרפתים, עדיין דוברים צרפתית באותו ניב ומבטא שהיה נהוג בפריז לפני כ-300 שנה. "אנחנו מדברים צרפתית אמיתית!", אמר לי בגאווה טים, שעוסק לפרנסתו בגידול קנאביס, וכתחביב, מייצר סירופ מייפל מהעצים שבחצר האחורית של ביתו המשתרעת עד האופק. כמו השפה, גם הגישה לקנאביס כאן שונה: מותר לרכוש אותו בצורה חוקית – אבל רק בחנויות ממשלתיות. כששאלתי את המוכרת הסימפטית בחנות הממשלתית על איזה זן היא ממליצה, היא השיבה בחיוך: "אסור לי להמליץ על זנים, משום שההמלצה שלי תהיה על פי הטעם שלי, וזה עניין אינדיבידואלי". "ובכל זאת, אם נרצה לדעת מה הטעם שלך?" ניסיתי באדיבות. "אני מצטערת אדוני", היא השיבה בנחישות, והוסיפה חיוך. "אסור לי לומר לך, אנחנו חנות ממשלתית.

תפרחות קנאביס (צילום: Mitch M, shutterstock)
תפרחות קנאביס | צילום: Mitch M, shutterstock

בססקטון ובטורונטו, לעומת זאת, לא הייתה למוכרים ולמוכרות שום בעיה לחלוק איתנו את העדפותיהם. מה גם שהמבחר היה יותר איכותי, והיחס יותר מקצועי. "אמרת חנות ממשלתית, אמרת הכל", הסביר לי טים בחיוך והוסיף: "הממשלה הרי הורסת כל דבר שהיא נוגעת בו!".

מאחר והייתי עמוס בדוגמיות שקיבלתי מהספקים הקודמים אותם ביקרתי, לא היה לי צורך להצטייד בחנות הממשלתית אבל בכל זאת, אי אפשר לצאת בלי כלום: רכשתי כמה חפיסות תפרחות שלא הרשימו אותי במיוחד וחפיסה שמכילה 2 גרם חשיש שהיה בהחלט "נחמד", עשוי מתערובת זנים שביחד מכילה 26.7% THC, 30.2% CBD ו-4.8% טרפנים - כל זאת במחיר של כ-50 שקלים לגרם, כולל כל המיסים הממשלתיים. היה טעים, מרגיע את המחשבות, מרפה את הגוף, משחרר את הכאבים ומכשיר את הגוף להליכה לילית ברחובות העיר המושלגת בחיפוש אחר מסעדה מעניינת.

"אוהבי קנאביס אמיתיים לא קונים בנויות ממשלתיות"

בישראל, היחידה לקנאביס רפואי במשרד הבריאות, אוסרת על הכנת חשיש רפואי למרות שזו דרך צריכה לא פחות יעילה משאיפת עשן התפרחות. "כיצד השפיעה הלגליזציה כאן בקוויבק על הצרכנים?", שאלתי את טים. "תראה", הוא ענה, "הדור שלי קנה את הקנאביס לפי המראה ולפי הריח. יכולנו לראות את התפרחות ולהריח אותן לפני הקניה. סמכנו על החושים. לצערי, הדור הצעיר של היום לא מכיר את החוויה. התפרחות מגיעות באריזות אטומות, הם קונים לפי התווית או לפי מה שהם קוראים ברשתות החברתיות, שם הם בעיקר נחשפים לפרסומת סמויה.

עלי קנאביס (צילום: Kym MacKinnon, unsplash)
עלי קנאביס | צילום: Kym MacKinnon, unsplash

"עם זאת, אוהבי הקנאביס האמיתיים לא רוכשים אותו בחנויות הממשלתיות בהן האיכות ירודה והמחירים גבוהים עקב המיסוי. הם רוכשים מחברים שמגדלים את התפרחות בעצמם. זה אמנם לא חוקי, אבל האיכות הרבה יותר גבוהה והמחיר נמוך משמעותית. נראה כי אחד התנאים ההכרחיים לחיסול השוק השחור, בנוסף ללגליזציה, הוא מיסוי נמוך והגיוני של המוצרים. אצלנו המיסוי מאד גבוה, כך שהשוק השחור עודנו משתלם, הן למגדלים והן לצרכנים".

"ההתרשמות לפי המראה ובעיקר לפי הריח היא הדרך הטובה ביותר למצוא את הזן האידאלי עבורך", מסביר טים. "חוש הריח לעולם לא יטעה אותך. היום, כשאתה לא יכול להריח את הפרחים לפני שאתה קונה אותם, הרבה יותר קשה למצוא את הזן הספציפי של המגדל הספציפי שאתה הכי צריך, משום שאתה לא באמת יכול להתרשם על פי עיצוב האריזה מה תהיה השפעת התפרחת עליך".

_OBJ

"שאלה יהיו הצרות שלנו", חשבתי לעצמי בליבי. היום כבר ברור לכל בר דעת כי צמח הקנאביס בטוח יותר לשימוש ממוצרי צריכה רבים הנמצאים על המדף בסופר ועדיין, נראה כי הרבה מים יזרמו בירדן עד שממשלת ישראל תתפנה להוצאת הקנאביס מרשימת הסמים האסורים או לפחות תנהיג "הגיוניזציה" כלשהי בתחום.

בינתיים, צרה נוספת נחתה על אוהבי הקנאביס בחבל קוויבק: בשנת 2018 , במסגרת הרפורמה הקנדית, הותר גידול צמחי קנאביס לצרכי פנאי. ממשלת קוויבק התעקשה על כך שהגידול לצרכי פנאי לא יותר בשטחה - ובית המשפט העליון בקנדה פסק לאחרונה כי זו זכותה וכי האיסור חוקי. העונש על גידול לצרכי פנאי הוא קנס בלבד, אולם עדיין, נראה כי לא הכל ירוק בחבל קוויבק.

 הכותב הינו פעיל חברתי ותיק למען לגליזציה של הסמים הקלים