"נאיף, בן עבדאללה והעוצר החדש של עבר הירדן, הוא אולי הנסיך היחיד בעולם הרשום בכרטיסיית משטרה באשמת הברחה". כך נרשם בעיתון "מעריב" ב-22 ביולי 1951. "לפני ארבע שנים וחצי הוא נסע במכונית המלכותית לירושלים. האמיר הגיע למלון המלך דוד ואילו המכונית המשיכה את דרכה למוסך סמיה שליד קלנוע 'רקס'. בהגיע המכונית נעצרה על ידי משמר משטרה בריטי. בתוכה נמצאו חמשת אלפים גרבי ניילון, מאה כותנות אמריקניות וחמישה קילוגרם חשיש. המטעם הוחרם יחד עם המכונית. האחרונה הוחזרה כעבור כמה שבועות. בהודעה רשמית שנתפרסמה בירושלים הוטלה האשמה על הנהג בלבד".
במשך שנים רבות היה בנו הצעיר של המלך עבדאללה הראשון מעורב בעסקאות סמים מפוקפקות ברחבי המזרח התיכון. הוא ניצל את שמו, מעמדו ואף את הרכב המלכותי בו נסע כדי לעבור מחסומים ולהתחמק מבידוקים בטחוניים, בדרכו להפצת חשיש בירדן, מצרים, סוריה וככל הנראה גם בשטח ישראל. שמו של הנסיך הירדני נקשר מספר פעמים בדיווחים על מעצרים ותפיסות של הברחות חשיש גדולות, אבל נראה כי דווקא היוצא מן כלל הוא המעיד על הכלל: סביר מאוד להניח שהפעמים בהן נתפס מהוות חלק זוטר מפעילותו הענפה של האמיר נאיף, שכנראה פעל בהיקפים גדולים ורחבים, הרבה יותר מאשר היה ידוע למשטרה אי פעם.
אפילו המלכה והמלך היו מעורבים
נראה שנאיף לא פעל לבדו. בתוך משפחת המלוכה הירדנית היו גורמים נוספים, קרובים יותר למלך או קרובים פחות, שידעו על פעילות הסחר בחשיש שהתנהלה בממלכה ולא ממש נרתעו ממנה. "עסקנו בהברחת חשיש", סיפר סלים חאלד א-סיד, מהקושרים לרצח המלך עבדאללה הראשון ב-1951, בראיון חושפני שהעניק ל"מעריב" בפברואר 1969. "המלכה נאידה ידעה זאת היטב. לפעמים הייתי נקרא אליה לנהוג במכונית 'אימפריאל' המלכותית שלה, שמספרה היה 2249 ועליה שלט 'חצר המלכות' עם כתר מעליו. המלכה הייתה שואלת אותי בשעת הנסיעה לאן הובלנו את הסחורות". נאידה הייתה אחת משלוש נשותיו של המלך עבדאללה, שנרצח על ידי קיצוניים שהתנגדו למגעי השלום שניהל המלך עם ישראל. על פי אותו הראיון במעריב, המלכה הייתה מעורבת בקשר שנרקם לרצח בעלה.
עוד רגעים בהיסטוריה של הקנאביס:
>> הרב שאישר לצרוך קנאביס כבר לפני 500 שנה
>> כשרוסיה התירה שימוש בקנאביס
אבל בהברחות חשיש עסיקנן, ונראה שהמלכה נאידה לא הייתה היחידה בממלכה שידעה על עסקיו המפוקפקים של נאיף. גם האמיר טלאל, אחיו למחצה של נאיף ומי שירש את כס המלכות אחרי הירצחו של אביו, היה לכאורה מעורב בעסקי הקנאביס. "האמיר טלאל היה במשך שנים רבות אישיות מכובדת גם בארץ ישראל", סופר ב"מעריב" במאי 1951. "המכונית הפרטית שלו הייתה מבקרת תכופות בירושלים. הסמל המלכותי הירדני פתח בפניה את הדרך ללא חיפוש בגשר אלנבי. פעם, כשנערך בה חיפוש מקרי, התגלו בה אלפי זוגות גרבי ניילון ועוד מצרכים שבזמנו היו יקרי המציאות ונועדו להברחה ללא מכס לירושלים. המקרה הושתק במהרה והאמיר טלאל נשלח מחדש לצפון עבר הירדן. בינתיים נודע לפני שש שנים כי האמיר טלאל קשור לכנופיית מבריחי חשיש שנתפסה על ידי שלטונות המנדט".
האמיר טלאל הוכתר כמלך ירדן לאחר שאביו נרצח, אבל אולץ לוותר על כסאו כשנה מאוחר יותר לאחר שלקה בנפשו. "מפעם לפעם התגלו סימני טירוף אצל האמיר", נכתב באותו הדיווח במעריב. "לפני שנתיים ניסה לרצוח את אחיו הצעיר האמיר נאיף. השמועות הוכחשו".
עסק משגשג
אז נאיף שרד את ניסיון את ההתנקשות של אחיו, אם אכן דבר כזה התרחש. אבל כך או כך, פניו היו לעסקיו, ונראה שהיו אלה משגשגים למדי. ב-3 ביוני 1948, כשנה וחצי אחרי המקרה שסופר בתחילת הכתבה, פורסם בעיתון "יום יום" כי האמיר נאיף נעצר בשנית. "נאיף", נרשם, "המכהן כנציג אביו בפיקוד הצבא ובאדמיניסטרציה האזרחית בארץ ישראל, נאשם בהברחת חשיש". האמיר נתפס במכוניתו, הנושאת את סמל "כתר המלכות", ובתוכה נמצאה "כמות של חשיש המוברחת מעבר הירדן למצרים".
בפברואר 1950 דיווח עיתון "הבוקר" כי דודו של הנסיך נאיף נעצר על ידי שומרי מכס סוריים כשברשותו 217 ק"ג חשיש. "תחילה התנגד לחיפוש", נרשם בדיווח, "ואחר כך הודה כי יש ברשותו חשיש, וניסה לשחד את הזקיף בחבילה אחת". האם הגבר העצור עבד בצוותא עם אחיינו המלכותי? אין לדעת בוודאות, אבל אפשר רק להניח כי התקיים קשר מסחרי בין השניים.
אבל מה קורה כשחשיש ופוליטיקה מתערבבים? ביולי 1951, גם בעיתון "הבוקר", סופר על מעצרו של חאטיב, שר המסחר בממשלת ירדן, שפוטר מתפקידו חודשים ספורים לפני כן. מדובר במעצר שהאמיר נאיף דרש באופן אישי, ככל הנראה כנקמה על השמדת משלוח חשיש שנתפס על ידי משטרת ירדן באיזור קיר מואב. על פי הדיווח, האמיר ביקש באופן אישי לשחרר את המשלוח שנתפס, ומשנתקל בסירוב, חיכה לרגע שבו יוכל לנקום בשר. "קשה לברר עד כמה מוסמך סיפור זה, אם כי כל נהג בעבר הירדן יודע לספרו", נרשם בידיעה. "בעיקר מספרים על קשרי האמיר נאיף עם מבריחי חשיש. לעומת זאת, נאמר כי חטיב עצמו מעורב בענייני חשיש, ופקד לשרוף את המטען מחשש לתחרות".