כן-כן, הדבר הראשון שאמרתם לעצמכם כשקראתם את הכותרת היה בסגנון של "נו באמת, לא מיצינו עם הכתבות האלה כבר?", אז קודם כל סליחה (גם על הבדיחה הזו), אבל מסתובבים ביננו כמה אנשים שלחלוטין צריכים, לא! חייבים! להתנצל. פשוט תעברו על הרשימה ותבינו על מה אנחנו מדברים.

המארחת בכניסה למועדון או בר. זה פחות סעיף של "למה את לא מחייכת", אלא יותר של "תפסיקי לחרטט". אף אחד לא רוצה שתהיי נחמדה אלא רק פחות עוינת. אז אני בהחלט חושב שמגיעה לי התנצלות על כמות הפעמים שאמרת שלא קיבלת הודעה עם השם שלנו, למרות ששנינו יודעים שאמרת את זה רק כי קיבלת אותו מ-3 אנשים שונים. וזה תופס גם לנציג הבעלים שבדרך כלל נשלח החוצה בשעות העומס.

הנודניקים שלא עוזבים את הסטורי. באמת שאין דבר יותר מעיק מלהיות עם חבר שכל שניה מדליק את הפלאש ברחבה, זה הורס את הווייב, ומסנוור נורא. וזה לא שהדרישה היא שלא תהיו בטלפון, גם אנחנו מעלים סטורי, פשוט במינון נורמלי ובלי להפוך למגדלור אנושי. 


החבר הקמצן שלא מפסיק להתחשבן איתכם. אז שלחו אותך להביא בירה, מה קרה? תשלם על הסיבוב הזה וישלמו עלייך את הבא. היה לי פעם חבר שהמוטו שלו היה "ככה זה חברים, פעם אני פעם אתה". מעניין למה אנחנו כבר לא חברים 

הקרציה שלא רוצה ללכת הביתה. תמיד בכל חבורה יש את החבר או חברה שלא קולטים שהערב נגמר כבר וזה רק עניין של זמן עד שמי שישאר במקום הוא אתם והברמן שמת לעוף כי הוא צריך לקום לדיי-ג'וב שלו. נכון, פעם היה הרבה יותר קל כשהיו מנגנים לנו את ג'ה איז וואן פשוט כשרצו שנעוף הביתה. יש הצעות בקהל למחליף ראוי?

ולהבדיל, החבר שחותך מוקדם מדי. זה לא שלא נשרוד בלעדיו, אבל לכולכם זה קרה, ברגע שאחד הולך הוא כאילו מנפץ את הבועה של הערב. פתאום כל אחד נזכר שגם לו יש חיים וככה למעשה הערב מתפרק בשניה. אז תודה רבה באמת, לא יכולת לחכות עוד חצי שעה?!

זה ששותה כוס אחת יותר מדי. הגבול בין סקנדל לפסטיבל הוא תמיד כוס אחת יותר מדי. בלי התיפיפויות, זה כיף להיות על הגבול כי תמיד הערבים הכי זכורים יהיו אלה. הבעיה היא שברגע שתעברו את הגבול השיר שלכם נגמר וכדאי לעוף הביתה כמה שיותר מהר. 

נהגי המוניות. זה ממש לא סבבה לחייב תיק גב כמזוודה או מטען חורג, ולא אכפת לי שהמונה שלך בדיוק "התקלקל". 

החבר הפרופסור שמבין יותר טוב מהמלצר או מהברמנית. הוא תמיד מכניס אתכם לפינות לא נעימות, אבל מספיק שהמלצר או הברמנית יפגין לשניה יתבלבל והוא יפתח במונולוג שזה בושה כי "לא ככה מכינים מוחיטו", וש"קמפרי תפוזים חייב להגיע עם סלייס של תפוז בפנים, אחרת מה הטעם"? 

"אבל בפייסבוק זה היה נראה אחרת לגמרי". אסור בתכלית האיסור לקחת חברים למקום שלא הייתם בו לפחות פעם אחת. במקרה כזה אתם חייבים להצהיר גילוי נאות ולהחתים אותם על טופס ריליס. 

הדיג'יי שבכוונה מנגן שירים לא מוכרים. אנחנו לא מזלזלים בעבודה שלכם, אבל אתם לא חייבים לנגן כל הלילה שירים שרק אתם והחברים שלכם מכירים. מדי פעם אם יהיו שירים מוכרים זה גם אחלה. 

אנשים שמגיעה להם התנצלות:  
אנשי המאנץ' הלילי שסובלים את השיכורים כל פעם מחדש; הברמנית שאכלתם לה את הראש רק כי חשבתם שאתם באמת מיוחדים ושונים מ-20 הגברים האחרים שהתחילו איתה הערב; המלצר שטעה בהזמנה והביא לכם היינקן במקום גולדסטאר ויצאתם עליו. עוד רעיונות?