ביפ מציג: חמשת הסרטים הישראלים הגרועים
בשנים האחרונות זוכה הקולנוע הישראלי להצלחה בלתי מבוטלת בפסטיבלים יוקרתיים ברחבי העולם. שנייה לפני שאנחנו תופסים תחת על וודי אלן בואו ניזכר מה היה כאן לפני. קבלו ביפ מיוחד ליום העצמאות!
נכון, פה זה לא הוליווד ואפילו לא קאן, מקסימום ליד ולא תמיד היינו כאלה מוצלחים אם בכלל.
אז קצת אחרי שחנה לאסלו זכתה בפרס השחקנית הטובה בפסטיבל היוקרתי בעולם ומינפה את ההצלחה להשתתפות בצחוק מעבודה הגיע הזמן לעשות סדר ולהיזכר מאיפה באנו באמת. רמז – זה בהחלט קשור לקוף.
5. גברת תפתחי זה אני
1992, 73 דקות. בימוי, תסריט והפקה: יהודה ברקן. בהשתתפות: משה טימור, מושון אלבוחר, איגור בוריסוב.
ממרחק הזמן קשה להאמין שהיצירה המפוקפקת הזו משכה אנשים לקופת הקולנוע וגרמה להם לרכוש כרטיס במודע. לפחות היום אנחנו מבינים למה בכל הסצנות בסרט יהודה ברקן טרח להתחבא. לפעמים המתיחה היא רק תירוץ.
אם תשאלו את ברקן מטרת הז'אנר היא להציג ביקורת חברתית מחוייכת על החברה הישראלית. אם תשאלו אותנו זה סתם תירוץ כדי להראות לעולם את הציצים של דנוטה, לספק את החרמנות של ברקן שבאותה תקופה גם הזכיר שחקן פורנו, ולתת קצת פרנסה למושון.
עוד לא דיברנו על ההרגשה החזקה שהנמתחים והמותחים ישבו על כוס קפה לפני ועל העובדה המצערת שרמת היצירתיות של המתיחות כל כך נמוכה שגם אם היו מצלמים מישהו מושך למישהי בשיער זה היה נכנס לסרט כאחת המתיחות המבריקות יותר שיש להציע.
אנחנו בביפ משוכנעים שנכון לשנת 2011 הגברת לא ממש תפתח את הדלת, אולי היא אפילו תזמין רב בריח, אין לדעת.
4. מלך הסלים
1988, 83 דקות, במאי:דובי גל, הפקה: דורון ערן, תסריט: דובי גל ונתן נתנזון. בהשתתפות: דובי גל, דורית פלד הרפז.
לא קל להחליט במה אנחנו הישראלים יותר גרועים, בספורט או בקולנוע. שילוב של השניים הוא מן הסתם רע מאוד. לא ברור לנו איך לוקחים את האיש הכי נמוך בעולם ונותנים לו לשחק מישהו בסגנון שאקיל אוניל, כן ברור לנו שאת כל הסלים של דובי גל קלע עבורו מישהו אחר. ככה יוצא תסריט שהאמינות שלו מזכירה את אתי אלון בתור לכספומט. איך למען השם אני אמור להתחבר לגיבור שקוראים לו שמשון והוא עובד בדואר? מרטיט זה לא.
3. ימים של אהבה
2005, 110 דקות. בימוי, הפקה ותסריט:מנחם גולן. בהשתתפות: נירו לוי, מאיה בוסקילה, מורן אטיאס, יוסף שילוח,רן בכור, נטלי עטיה, צחי נוי, עמוס לביא.
קצת התלבטנו אם להכניס את הסרט המדובר של מנחם גולן לרשימה. לא בגלל שהוא סרט טוב חלילה, כי הוא ממש לא – אלא בגלל שכל העולם כבר צחק עליו לפנינו. מצד שני, איך אפשר שלא?
נירו לוי צועק ויורק על מאיה בוסקילה תוך כדי סצנה ומאיה בוסקילה משאירה את הרוק של נירו קרוב לעין כדי שזה יראה כאילו היא בוכה. מונולוגים שגורמים אפילו ליוסי גיספן להחוויר ועל הכל מנצח סר מנחם גולן שמרכיב סט שלם רק בשביל הקייטרינג.
לרגעים מסוימים אתה עלול לחשוב שהם עושים הפוך על הפוך וצוחקים על ז'אנר הדרמות כולו בגאונות חבויה. ברגע שאתה מגלה שהם רציניים זה הופך להיות חתיכת לילה סתווי ואין כוכבים.
2. ללקק ת'תות
1993, 102 דקות. במאי: אורי ברבש. מפיק: יורם גלובוס. תסריט: בני ברבש. בהשתתפות: אקי אבני, אורי בנאי, אלברט אילוז, ששי קשת, אורי גוטליב.
עובדה קיימת היא שמליקוק תות לא מתקבל שום טעם, אתם חייבים ללעוס אותו ואין שיטה אחרת. אולי בגלל זה הניסיון הישראלי הראשון לייצר סרט שהוא בעצם מחזמר מוזיקלי נכשל לחלוטין ומה שיצא זה קובץ התרחשויות שהם בעצם.. כלום.
קווי עלילה תלושים, דוגמנים שמנסים להיות שחקנים שמנסים להיות זמרים ונשמעים כמו מלגזה ואיכות הפקה שמזכירה תשדיר שירות של פיקוד העורף.
לא נלאה אתכם בפרטי הסיפור רק נאמר שאקי אבני יעדיף לרדוף אחרי מילקי כל ימי חייו מאשר להישאב לעניין כזה שוב.
1.תלווה לי את אשתך
1988, 93 דקות. בימוי ותסריט: זאב רווח. בהשתתפות: זאב רווח, יונה אליאן, דן תורן, אריה מוסקונה, אברהם מור.
אנחנו בביפ באמת אוהבים את זאביק רווח וחושבים שהוא נכס צאן ברזל של התרבות הישראלית. יחד עם זה לכל אחד יש נפילות וזה לא בושה.
זה מתחיל מעלילה לא ברורה על זוג שפותח מסעדה בסדום, ממשיך בלוקיישנים מדבריים משעממים להפליא ונגמר אין לנו מושג איך – פשוט התעייפנו.
האמת? גם את יונה אליאן אנחנו מעריכים לגמרי אבל לצלם סרט שסובב סביב היופי המהפנט שלה זה קצת יותר מדי.
ושוב, בפעם המי יודע כמה, זאב רווח משחק דמות שקוראים לה ששון. יש דברים שלא משתנים.
אז למרות אהבתנו לקלאסיקות ישראליות, במקרה הזה מיאו חתולה נשמע כמו הברקת המאה.
חשבתם שסיימנו? לא ולא!
כמו בכל DVD מעפן גם כאן יש פרק בונוס מפתה. טוב, לא כזה.
0.עמוס גיתאי – כל הסרטים
1974 – 2010, 96587 דקות יותר מדי.
לאיטלקים יש את אנטוניוני, לאנגלים יש פיטר גרינוואי ולנו יש פלאפל. סצנת הקולנוע האומנותי בארץ מוזנחת כמו שוק פתח תקווה ולמעט הברקות בודדות של יוצרי וידאו- ארט נשארנו עם תופעת הטבע שנקראת עמוס גיתאי.
קשה לנו להחליט איזה מסרטיו יותר מטרחן וקשה לצפייה ועוד יותר קשה לנו להסביר את פשר מארז הDVD שמאגד את כל האסונות האלה יחד.
בא לכם דיכאון נוראי? כיפור, קדוש, קדמה ועוד שלל יצירות של גיתאי מחכות לכם מעבר לפינה.
הנה קטע מתיש מתוך הסרט "קדוש". גיתאי לוקח את כל הקלישאות הכי מאוסות שיש על אוכלוסיית החרדים ומרכז אותם לסרט אחד באצטלה של יצירה. מעצבן במיוחד, לא נגענו.
חג עצמאות שמח!
