שבץ מוחי מוגדר כהפרעה תפקודית מוקדית על רקע פגיעה בזרימת הדם למוח. לרוב ההופעה של שבץ מוח הינה חדה ופתאומית והיא נגרמת בשל חסימה של כלי דם (שבץ איסכמי המהווה כ-85 אחוז ממקרי הדימום) או דימום (שבץ המורגי). סמני השבץ השכיחים כוללים חולשת פלג גוף, הפרעות תחושה בפלג גוף, צניחת זוית הפה, הפרעת שפה או דיבור, חוסר יציבות, סחרחורת סיבובית ועוד.  

גורמי הסיכון לשבץ מוח כוללים יתר לחץ דם, עישון, סוכרת, יתר שומנים בדם, השמנה, פרפור עליות, חוסר פעילות גופנית ועוד.

את שבץ המוח האיסכמי ניתן לחלק לתת הקבוצות הבאות:

  • תסחיף שמקורו בעורקים הגדולים בצוואר כגון בחולים הסובלים מהצרות טרשתית של עורק התרדמה הפנימי.
  • שבץ מוחי שמקורו בתסחיף הנשלח מהלב למוח  בחולים הסובלים מהפרעות קצב כגון פרפור עליות, לאחר אוטם שריר הלב, זיהום במסתמי הלב וסיבות לבביות נוספות.
  • שבץ עקב חסימה של כלי דם קטן המספק איזורים עמוקים ברקמת המוח.
  • שבץ על רקע הצרות בכלי דם בתוך הגולגולת.
  • שבץ מוחי מסיבה לא ידועה.
  • שבץ דימומי.

דימום תוך-מוחי (שבץ המורגי) הוא סוג השבץ המוחי הקטלני ביותר שאחראי לכ-15 אחוז ממקרי השבץ המוחי – ושיעור התמותה בגינו הוא 60-30 אחוז. דימום זה נוצר בשל קרע בכלי דם מוחי והוא גורם לפגיעה באספקת הדם לאזורים שונים במוח.

גורם הסיכון העיקרי לדימום תוך-מוחי בגיל המבוגר הוא יתר לחץ דם. גורם הסיכון השני בשכיחותו לדימום תוך-מוחי הוא אנגיופתיה של עמילואיד במוח במחלה זו החלבון בטא-עמילואיד שוקע בדפנות כלי הדם הקטנים במוח ואינו מפונה כראוי, מה שהופך אותם ל"שבירים", חלשים ובעלי נטייה להיקרע ולדמם.

הטיפול בשבץ מוח

הטיפול בשלב החד של שבץ איסכמי יכול להנתן רק בשעות הראשונות לאחר הופעת התסמינים. הטיפול כולל מתן תכשיר הממיס קרישי דם לתוך הוריד  ובחלק נבחר מהמקרים ניתן לטפל על ידי צנתור מוח שמטרתו לשלוף את קריש הדם מהעורק החסום.

טיפול מניעתי לשבץ מוח כולל  איזון גורמי סיכון וסקולרים, מתן תרופות נוגדות צימות טסיות, תכשירים נוגדי קרישה, סטטינים ועוד. בחלק מהמקרים קיימת התויה גם להתערבות כירורגית או צנתורית לפתיחת כלי דם מוצרים בצוואר או במוח. 

הכותב הוא מומחה לנוירולוגיה ומחלות כלי דם של המוח ומנהל שירות האשפוז הנוירולוגי במרכז הרפואי תל אביב