עבר את הגבול: על בעיות המוניטור במונדיאל

רונאלדו. חובב מלבנים ידוע (Gettyimages) | צילום: ספורט 5

דמיינו סיטואציה: גמר המונדיאל - ארגנטינה מול ספרד, 0:0 בדקה ה-90 - המתח בשיאו. קרן ללה רוחה, הכדור עולה באוויר, מסצ'ראנו ודייגו קוסטה נאבקים ביניהם, והחלוץ נוגח כדור לא מזיק על ידו של הקשר שלא הספיק להזיז את היד. במבט ראשון השופט מחליט להתעלם, אבל מקבל איתות באוזניה: "שווה לך לראות שוב את המהלך". האיש עם המשרוקית עוצר את המשחק, רץ למוניטור ולאחר מבט נוסף מחליט: פנדל!

את ראמוס, שיודע שלא היה פה כלום, זה לא מעניין. הבלם כובש מהנקודה הלבנה ומעניק את התואר לספרדים. הגביע היוקרתי בעולם הוכרע על גורלה של החלטה גבולית, מיליוני אוהדים בבואנוס איירס בוכים, מסי פורש מהנבחרת ללא תואר, היירו הופך לגיבור לאומי, אך יש דבר אחד יותר גרוע: חובבי הכדורגל והפרשנים ברחבי העולם חלוקים לגבי החלטת השופט.  

הסיפור נשמע לכם כל כך מופרך? (חוץ מהאפשרות שארגנטינה תגיע לגמר כמובן) כנראה שלא. הרי גביע העולם ברוסיה 2018 הוא מערב פרוע, בו אין חוקים ברורים והפנדלים מוענקים כאילו היו כוסות בירה בפאב מלא באוהדים אנגלים במוסקבה.

לפני למעלה משנה, כתבתי טור בערוץ הספורט על הבעייתיות בשימוש הטכנולוגיה במגרשי הכדורגל - אולי טור נחרץ מדי. באיטליה וגרמניה ככל הנראה לא נכנסים לאתרים ישראלים והחליטו לבדוק את עניין המוניטור. בעקבות ההצלחה היחסית בליגות המקומיות, הוחלט שגם במונדיאל ברוסיה ייעזרו במצלמות והעבירו את השופטים קורסים מיוחדים לקראת הטורניר החשוב בתבל.

אך לאחר שלב הבתים ניתן לומר באופן גורף - ישנה בעיה. לצד החלטות ברורות ב-100 אחוזים (עין הנץ, נבדל וכו'), בכדורגל יש עשרות מקרים אפורים אותם כביכול ה-VAR היה אמור לפתור. בעוד טעויות כמו עבירות במרכז המגרש, הוצאות חוץ וקרנות שגויות עוד מתקבלות בהבנה, הגביע העולמי נופל בפרמטר אחד ומיוחד: השריקות לפנדל.

עוד לפני סיומו של שלב הבתים, נקבע שיא פנדלים חדש בהיסטוריית המונדיאל (24 לעומת 18 בכל הטורניר), וגם שוחרי המוניטור, אוהבי השערים וחובבי המלבנים יודעים שמשהו לא תקין. הרי בעיטת עונשין מ-11 מטר היא ככל הנראה המצב הכי טוב שקבוצת כדורגל יכולה לקבל במשחק, הזדמנות ודאית לכיבוש שער, הבועט המובחר שלך מול השוער, רק שים את הכדור ברשת ורוץ לחגוג. על מנת לזכות בזכות הזאת - כדאי מאוד לוודא שבאמת היה פנדל. הצרה פה היא כבר לא הטכנולוגיה, אלא החוקים הלא ברורים וההבדלים בין השופטים.

איפה שיקול הדעת? (Gettyimages) | צילום: ספורט 5

בימים שמשחקים רבים מוכרעים על חודו של גול, בעידן שבו גם הנבחרות הקטנות מתגאות בהכנה הטקטית למשחק ויודעות לבצע בונקר מפואר, החלטה אחת יכולה לשנות את גורל המשחק ואת ההיסטוריה כולה. לכן, להעניק שער במתנה זה קצת יותר מדי. לכן פנדל, חייב להיות פנדל! הכשלה שגם הבלם ואחותו יודעים שביצע, נגיעת יד שמנעה מצב ודאי לכיבוש שער או תפיסת חולצה ברורה, אבל ברורה, ברחבה. השחקנים אוהבים לומר "שיחקנו כמו גברים", אז בואו נתייחס לספורט בהתאם ונימנע משריקות גבוליות.

קודם כל, בשביל לשרוק לפנדל צריך להפעיל שיקול דעת. אנחנו רוצים להאמין שהחוקה ברורה, והיא לא, אבל עבירה במרכז המגרש לאו דווקא צריכה להישרק בתוך הרחבה, ולא כל נגיעת יד ב-16 דינה כדור עונשין מ-11 מטרים. השופט חייב לקחת בחשבון מספר גורמים ולהפוך את המקרה לשחור או לבן. אם אין הסכמה ברורה לגבי חוקי המשחק, גם המוניטור לא יפתור את הבעיה שנוצרה פתאום ואת ריבוי השריקות. עולם הכדורגל חייב חידוד לחוקיו - האם הייתה פה כוונה, מניעת שער ודאי או שמא מדובר רק בנגיעה תמימה? במקום להפוך לשופטים ולנו את החיים לקלים, ה-VAR גורם רק ליותר חוסר עקביות ואף אחד לא מבין כבר מה מותר ומה אסור.

יותר מדי פנדלים רכים נשרקים, ומה הבלמים אמורים לעשות? לאפשר נגיחה קלה או לנתר עם הידיים צמודות לגוף? לכו תנסו לעלות ככה לכדור גובה כשלידך מנתר רונאלדו. זה כמו להגיד לקופץ משולשת "אסור לך לקחת תנופה". לאחרונה נשמעו קולות שאומרים: "טוב מאוד, ככה הילדים שרואים היום את המשחק ידעו שאסור לתפוס ברחבה", למה שפשוט לא יעבירו ערוץ ויצפו במשחק עם הכדור הכתום?

פנדל רך מדי (Gettyimages) | צילום: ספורט 5

אחידות או לא להיות
איפה אלוהי המוניטור היה כששני שחקני נבחרת שווייץ הטילו באיפון את מיטרוביץ' ברחבה? אירוע שהיה שווה שני פנדלים וזכה להתעלמות. לעומת זאת, איך מגע עדין של מסצ'ראנו מול ניגריה הספיק לשריקה? ומה לגבי רוחו, שזכה מן ההפקר ובמקום להפוך לאויב העם עם נגיעת יד שטותית ברחבה, כבש בוולה מספר דקות לאחר מכן ושלח את ארגנטינה לשמינית הגמר. לא מן הנמנע ששופט אחר היה מצביע על הנקודה הלבנה, אך צ'אקיר התחשבן והחליט להתעלם.

אחידות? לא בבית הספר לשופטים של פיפ"א. 24 שעות קודם לכן, סדריק גרם לפנדל על לא עוול בכפו. המגן הפורטוגלי קפץ לכדור גובה, אותו נגח שחקן איראני על ידו ברגע הכי משמעותי של שלב הבתים. הריטואל כבר ידוע: איתות באוזניה, מבט במוניטור, החלטה קרה ללא הפעלת שיקול דעת וברגע אחד אלופת אירופה ירדה למקום השני בבית.

"לסיים ככה את המשחק זה לא פייר", הודה ז'וזה פונטה בסיום. "סדריק זועם, אפשר לראות שהוא אפילו לא הסתכל על הכדור. זה בלתי אפשרי לקפוץ ללא עזרת הידיים, הכדור אפילו לא שינה את מסלולו. זה לא מתקבל על הדעת", הוסיף הבלם הפורטוגלי. "מטרת המוניטור היא להפוך דברים לשחור או לבן, וזה נראה יותר ויותר אפור", אמר מאמנו פרננדו סנטוס. "הכל נהיה מוזר וזה יהיה עוד יותר מוזר בשלבי הנוקאאוט".

דווקא קרלוס קיירוש, המאמן הפורטוגלי של איראן, היה הרבה יותר נחרץ: "זה כמו שאשאל את בתי אם אהפוך לסבא או שלא. אני לא רוצה שהיא תגיד לי 'אני קצת בהריון', ההחלטה חייבת להיות ברורה לכולם. ה-VAR לא עובד טוב, זאת האמת".

פיירלואיג'י קולינה, שופט העבר המפורסם ויו"ר ועדת השיפוט של אופ"א, סיכם את האירועים האחרונים: "כדורגל משאיר מקום לפרשנות. זה שונה מקריקט, כדורסל, או כדורעף. תמיד תהיה חוסר עקביות בגלל שמה שברור לשופט אחד לא ברור לשני". ופה בדיוק הבעיה. 

הטכנולוגיה עובדת יפה בענפים אחרים ואולי בסופו של דבר תצליח גם בכדורגל, אבל בינתיים הביצוע מתאים לליגות נמוכות ולא לבמה הגדולה מכולן. צפייה נוספת בהילוך חוזר ואיטי משנה את אופיו של המהלך וגורמת לו "להיראות" גרוע מהאמת - היא נותנת תחושה שקרית. אם השדר והפרשן חלוקים לגבי ההחלטה, זה כנראה לא שווה פנדל. אתם יושבים בסלון עם חברים וגם אחרי מספר הילוכים חוזרים לא מצליחים לגבש דעה אחידה - לא פנדל. כי אין פה מקום לתחום אפור, מונדיאל יש רק פעם בארבע שנים.