מגיע לשבדים להפסיד

ביום שישי הקרוב תפגוש נבחרת ישראל את נבחרת שבדיה במאלמו במסגרת גביע דייויס. הנבחרת המארחת אמנם זכתה במפעל הזה לא פחות מ-7 פעמים מאז השתתפה בו לראשונה ב- 1925, אבל כיום היא נבחרת חלשה שאינה דומה במאום לאותה שבדיה המהוללת. דרך ארוכה מטה עשו השבדים מאז ימי הזוהר של ביורן בורג הגדול ועד היום. במפגש הקודם ברמת השרון הצליחו השבדים לנצח את הנבחרת שלנו רק בקושי.

הנבחרת השבדית סובלת ממכת פציעות רצינית וזו בהחלט בשורה משמחת לישראל, למרות שגם הנבחרת שלנו לא מגיעה למאלמו בכושר אופטימלי.

דודי סלע הוא אולי הטניסאי היחיד שמגיע בשיא הכושר למפגש אחרי חודשיים מצוינים בסבב ודירוג שיא של 63 בעולם. אנדי רם בכושר לא רע - אך ללא יוני ארליך שותפו הוא מתקשה להתעלות לשיאים. נועם אוקון פצוע, הראל לוי לא ממש במיטבו, וגם החיזוק המפתיע של אמיר חדד נוצר מחוסר ברירה ולא עקב יכולת פנטסטית.

בצד השני, יוהאכים יוהאנסון ותומאס יוהאנסון הם שני השחקנים המובילים היחידים העומדים לרשותו של הקפטן וילאנדר, וגם הם לא כשירים במאה אחוזים.

מעזה ועד מאלמו

את המפגש הקרוב מלווה עד לרגע זה סאגת אבטחת הנבחרת שלנו בעיר מאלמו. השבדים, לא אוהבי ישראל גדולים גם בימים כתיקונם, ניצלו את ההשלכות השליליות של מבצע "עופרת יצוקה" בעזה כדי לקיים משחק בית ללא קהל.

בתירוצים שונים החליטו המארחים כי לא יוכלו להבטיח שלא יקרו תקריות על רקע לאומני במשחק, והחליטו לקיים אותו עם קהל של מוזמנים בלבד, שייבחר על ידם בקפידה. האולם בן חמשת אלפים המקומות צפוי להיות ריק ברובו. אנדי רם היטיב לתאר את התסכול בנבחרת ישראל על ההחלטה: "זה סקנדל שארץ נאורה ומתקדמת כמו שבדיה לא יכולה לאבטח 3,000 צופים באצטדיון סגור. אני ממש כועס על זה. זה פוגע בספורט ופותח פתח בעתיד לארצות אחרות שיסרבו לארח בגלל צרכי ביטחון נבחרות מישראל".

במשך מספר ימים התלבטו המארגנים אם להעביר את המפגש לי שטוקהולם, אך בסופו של דבר הוחלט לקיים אותו במאלמו ללא קהל. השיקול של השבדים היה כספי: במקרה ואכן היו עוברים לשטוקהולם, היה נאלץ איגוד הטניס השבדי לשלם פיצויים לעיריית מאלמו על ביטול האירוע.

תקדים מסוכן

למרות הסיקור התקשורתי שליווה את פרשת שחר פאר והחרמתה מטורניר דובאי ולמרות האישור שקיבל אנדי רם להיכנס לאמירויות – השבדים לא נרתעו. הם יצרו תקדים מסוכן בכל מה שקשור לאירוח מפעלי ספורט בעולם.

הדבר המדאיג ביותר בכל הפרשה הזאת היא העובדה שאיגוד הטניס הבינלאומי (ITF), הגוף האחראי על גביע דייויס, לא התערב בהחלטת השבדים. בניגוד לאיגוד הטניס הגברי והנשי בפרשת פאר – דובאי, שהביע מחאה על הסירוב להכניס את פאר למדינה המוסלמית, במקרה הזה קולו של איגוד הטניס הבינלאומי נדם. ה-ITF היה צריך להורות לשבדים לעשות כל מה שצריך בכדי לארח מפגש ביתי נורמאלי, או לחילופין לקחת מהם את האירוח ולא לתת להם לשחק ב"כאילו".

ומכיוון שההחלטה היא סופית , כל מה נשאר הוא לתת לספורט לנצח. לנבחרת בכיינית ופצועה כמו זו של שבדיה, לא מגיע לנצח. דודי, הראל, אנדי ונועם יעשו את העבודה, גם בעזרת העידוד של ארליך וחדד ומקצועיותו של אייל רן הקפטן – וזה מה שחשוב כי זה מה שייזכר בסופו של דבר מהמפגש הזה.