כשרוג'ר בכה

מעטים הרגעים בספורט שמצליחים לרגש באמת. הרגעים האלה באים לעיתים לאוו דווקא אחרי ניצחונות גדולים, אלא יותר ברגעים קטנים של אנושיות. למשל כשאתלט שחוצה אחרון את קו סיום מירוץ המרתון דקות ארוכות אחרי שחבריו סיימו, מרים את זרועותיו מעלה כאות ניצחון, כי הניצחון הוא ביכולת לסיים את המרוץ.

הבכי של רוג'ר פדרר אתמול אחרי הפסדו בעוד גמר מרתק ואכזרי כל כך לרפאל נדאל היה עוד רגע כזה. רגע בו גאון טניס נכנע לרגשות, לתסכול, ומראה הוא בסופו של יום – אנושי כמו כולנו.

ומה נגיד על נדאל? הספורטאי האדיר הזה מיתן את חגיגות השמחה שלו, חיבק את פדרר ושפך עליו מילים חמות של הערצה אחרי שניצח אותו – ושלא תטעו – הוא התכוון לכל אחת מהן.

פחות מעשרים וארבע שעות אחרי מרתון של יותר מחמש שעות מול בן ארצו פרננדו ורדאסקו, התייצב נדאל לגמר הראשון והחשוב ביותר שלו השנה ונתן עוד הצגה של טניס חכם, עצבי ברזל ובעיקר רוח לחימה בלתי אנושית כמעט.

שני הספורטאים האלה מצילים היום את ענף הטניס. הטניס הנשי מת והוכחה נוספת לכך קיבלנו בגמר הפתטי בנשים ביום שבת בבוקר, אבל בגברים היריבות בין השניים האלה ועוד שורה לא קצרה של טניסאים מוכשרים וצעירים, מצליחים להחזיר את הענף לימי הזוהר הגדולים שלו.

בגמר הזה בין פדרר לנדאל ראינו לראשונה אצל כל אחד מהם משהו חדש. לראשונה ראינו את נדאל מקבל טיפול רפואי כלשהו באמצע משחק. נדרשו כ- 10 שעות משחק ב-24 שעות בשביל לגרום לו "להישבר" סוף סוף ולקבל מסג' בשרירי הירך העייפים.

זו הפעם הראשונה שראינו אצל רוג'ר פדרר שפת גוף של ספורטאי שבור נפשית. לקראת סוף המשחק כתפיו נשמטו מטה ועיניו נראו מובסות.

שני הדברים הללו בעצם מסכמים את מה שאולי נראה במהלך השנה הקרובה מהשניים. אצל נדאל בעיות פיזיות, ואצל פדרר מנטאליות.

נדאל הצעיר שזכה לראשונה בתואר על מגרשים קשים ירגיש את זה עכשיו כמה שבועות טובים. בגיל 22 הוא סובל מבעיות ברכיים וסגנון משחקו כל כך אכזרי לגוף, שיהיה זה נס אם יצליח לעבור את העונה ללא פציעות משביתות.

הנפשות הטובות מדברות כבר על סמים אסורים, ושרק כך אפשר להסביר את היכולות שלו, אבל תחושת הבטן היא שנדאל, הבא ממשפחה עם מסורת של ספורטאים מצטיינים, לא יהיה טיפש מספיק להתעסק במה שאסור. צריך להאמין שיש לו גנטיקה אלוהית והוא עוזר לה בעזרת עבודה נכונה – ולא יותר מזה.

ורוג'ר פדרר בבעיה לא פחותה. הוא טניסאי בחסד שהתרגל לנצח את כולם, כל הזמן - ורוב הזמן בקלות. אבל נגד נדאל אין ארוחות קלות ואין קיצורי דרך. לא רק הסגנון של הספרדי מקשה עליו אלא גם העובדה שבכל פעם שזה עומד מולו הוא מרגיש כאילו שמו מולו קיר שגם יש לו ראש על הכתפיים.
היטיב להגדיר את ההבדל בין השניים אתמול שחקן העבר ופרשן היורוספורט בהווה, השבדי מאטס וילנדר. "רוג'ר פדרר הוא טניסאי טוב יותר", הוא אמר, "אבל נדאל הוא מתחרה יותר טוב".

וזה כרגע מה שעושה את ההבדל. בכל פעם שמשחק יגיע לחמש מערכות, בכל פעם שעצבים ולא חבטות יכריעו את הכף – ידו של נדאל תהיה על העליונה.

אבל אסור לנו למהר להספיד את פדרר. השוואת השיא של פיט סמפראס ובהמשך גם שבירת שיא הזכיות בגראנד סלאמים בוא תבוא. פדרר בן ה- 27 עוד יזכה בכמה טורנירים ויעשה את ההיסטוריה הזו, אבל זה יהיה הרבה יותר קשה ממה שכולנו ציפינו. את הרולאן גארוס פדרר כבר לא ינצח, אבל שאר טורנירי הגראנד סלאם פתוחים בפניו.