בעבור חופן שקלים

 

נבחרת הדייויס שלנו חזרה לפני כשבועיים מהעיר מאלמו בשבדיה מלאת חוויות – ספורטיביות, ואחרות פחות נעימות: הפגנות, שמירה צמודה והד תקשורתי סביב נושאים פוליטיים שבדרך כלל טניסאינו לא נדרשים להתייחס אליהם.

אלא שעוד לפני שהתפזר עשן ההפגנות, הנבחרת שוב בכותרות, עכשיו כבר עם הפנים קדימה לקראת המפגש ההיסטורי ברבע הגמר נגד רוסיה, שיתקיים בחודש יולי הקרוב, הפעם בבית. והשאלה הפעם היא: איפה זה הבית בדיוק? האם באצטדיון קנדה שבמרכז לטניס ברמת השרון? או שמא בהיכל נוקיה הענק, זה שיכול להכיל קצת יותר מכפול קהל מברמת השרון?

אם תשאלו את שחקני נבחרת ישראל, ובראשם אייל רן הקפטן, תקבלו תשובה חד משמעית – הבית הוא ברמת השרון. השחקנים גדלו במרכז ברמת השרון מגיל ילדות, התאמנו בו במשך שנים ובמשך שעות בכל יום, בגרו, גדלו, הצליחו וזכו לשחק גם בקודש הקודשים שלו - באצטדיון קנדה. ולא מדובר על משחק אחד, אלא על כמה וכמה משחקים חשובים בגביע דייויס. השחקנים מכירים כל גבעה וכל כיוון רוח באצטדיון הזה, רגילים לקהל שיושב קרוב, מדבר אליהם, מייעץ להם, וכן, גם מלחיץ אותם לפעמים.

הבית הוא היכן שנמצא הכסף

 אלא שאם תשאלו את איגוד הטניס הישראלי, תקבלו גירסה קצת אחרת. איפה הבית? הבית הוא היכן שנמצא הכסף. כסף ממכירת כרטיסים, כסף ממכירת זכויות שידור, ממכירת נקניקיות, מה שתגידו, רק תביאו.

איגוד הטניס יכול בתיאוריה לעשות קופה נאה אם המפגש יתקיים בנוקייה, אבל זאת רק בהנחה שהרבה יותר מחמשת אלפים כרטיסים יימכרו למפגש. אם היום הראשון של המשחקים, יום שישי בו מתקיימים שני משחקי היחידים הראשונים, הוא אטרקטיבי, והשבת המסורתית של אנדיוני היא שלאגר, הרי שיום ראשון - יום עבודה בישראל כזכור - הוא בעייתי עד קטסטרופאלי מבחינת הקהל, בעיקר אם ניקח בחשבון את העובדה שייתכן והמשחקים באותו יום כבר יהיו חסרי משמעות. תוסיפו לזה שידור בטלוויזיה וקיבלתם עוד כמה אלפים שמעדיפים את הסלון בבית.

כמה כרטיסים ימכור איגוד הטניס אחרי שיחלק 2,000 הזמנות? חמשת אלפים? שבעת אלפים ביום גדול? לא בטוח ששווה וחכם להפקיר את הסיכוי המזערי-עד-לא-קיים-ממילא של הנבחרת שלנו לנצח במפגש, עבור עוד כמה אלפי שקלים.

מלחמת העולמות

לא במפתיע, אבל גם מנכ"לית מרכזי הטניס בישראל, עו"ד ג'נין שטראוס, כבר הספיקה לצאת נגד הכוונה של האיגוד לקחת ממרכז הדגל שלה את אירוח המפגש. היא טוענת שלא רק שהאיגוד עושה זאת עבור בצע כסף, אלא שבדרך הוא גם מפר הסכם כתוב וחתום על ידו שבו התחייב לקיים את מפגשי הבית של גביע דייויס וגביע הפדרציה לנשים אך ורק ברמת השרון בשנים הקרובות, בתמורה להשקעה הכספית הגדולה שהשקיע מרכז הטניס בשיפוץ האצטדיון.

במסגרת מלחמת העולמות בין שני הגופים, המתנהלת על גבם של השחקנים בכל הזדמנות אפשרית, אפשר לקחת את דבריה של שטראוס בכל הקשור לאיגוד הטניס בדרך כלל בעירבון מוגבל. אלא שדווקא הפעם נראה שהיא לא רק יותר חכמה – היא גם צודקת.

הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לכל הצדדים המעורבים בסיפור הוא שאיגוד הטניס הבינלאומי פשוט לא יאשר את נוקיה. יקבע שהתקרה נמוכה מדי, האור לא מתאים, יש שם ריח לא טוב – מה שתרצו, כל דבר שישמור על הסטאטוס קוו. תודו שעד היום זה עשה לא רע בכלל לנבחרת שלנו.