נתחיל מהעובדות. פורמולה 1 הוא ענף המרוצים המוביל ביותר בעולם. בעונה אחת נערכים 19 מרוצים, מפוזרים ברחבי העולם, ממדינות ערב, דרך דרום אמריקה, אסיה, אוסטרליה והלב של אירופה. עלות של מרוץ אחד נאמדת בכ-230 מיליון דולר. במילים אחרות, סבב הפורמולה 1 מהווה כיום את ענף הספורט היקר ביותר בעולם. עונה אחת שווה מעט יותר מערך של הכנת מדינה למונדיאל.
מרשים, לא? אך ב-2011, 61 שנה מאז אליפות העולם הראשונה במרוצים, בישראל הקטנה עדיין לא יכולים לטעום את טעם היוקרה הזה. 61 שנה נהנים באירופה ומאוחר יותר גם באסיה ודרום אמריקה מנפלאות הספורט המוטורי ואצלנו? חוץ מהקארטינג הקרוב לביתכם, אין כלום.
לכן העובדה שאחת לשבועיים ישנו נער צעיר ומוכשר, שמתקרב לגיל 17, שיוצא לחו"ל כדי להתאמן או להתחרות בספיחים של סבב המרוצים המוביל בעולם, חייבת להפתיע אתכם. כי זה אינו דבר מובן מאליו.
ויחד עם זאת, רוי ניסני בן ה-16 לא מתרגש. בגיל כל-כך מוקדם, גיל שבו רוב הנערים מתעסקים באייפון שלהם, בית ספר, בגדים ומה לא, הוא בוחר לצאת פעם בשבועיים לגרמניה, ספרד והונגריה כדי להגשים את החלום שלו. לבדו. וכמו נהג מרוצים אמיתי, גם בלי להביט לאחור.
מאליפות הקארטינג בגיל שמונה ועד המסלולים בגרמניה
כשניסני מדבר, קשה לדעת אם מדובר בנער בן 16 או גבר בן 30. הבגרות שהוא דואג לשדר, מדהימה. הוא דואג להראות בכל שלב למה הוא נחשב היום לאחד הנהגים המוכשרים ביותר לגילו, הרבה בזכות האופי והרצון להצליח ולהגשים את החלום.
"מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב גלגלים, מכוניות, אופנועים. תמיד אהבתי את זה", הוא מספר בראיון ל-ONE. "התחלתי לנהוג בגיל מאוד צעיר, משם זה התפתח לתחרויות, אליפות אירופה בקארטינג בגיל 8 ומשם המשכתי בזה, בחלום שלי".
ניסני בן ה-16 נאלץ להתמודד עם לא מעט קשיים בשביל להגיע ליעד הסופי שלו: מרוצי הפורמולה 1, אך אם נראה שהמחשבה על אורך חיים שכזה מאיימת על הנהג המוכשר, כדאי לחשוב שנית. "זה מחיר לא קל מבחינה חברתית, לימודית. אבל מתרגלים", הוא מספר. "אני רוצה להצליח וזה מה שאני רוצה לעשות ולפעמים צריך 'לסבול' בשביל להצליח".
מה בדיוק כולל אורך החיים השונה הזה? ניסני מסביר: "פעם בשבועיים אני טס לתקופה של ארבעה ימים לאימונים. התקופה הארוכה מבחינת השהייה שלי בארץ היא כשיש פגרת חורף של שלושה-ארבעה חודשים, שנובעת מכך שאירופה לרוב מושלגת והמסלולים לבנים אז אין מרוצים. חוץ מזה, אני כל הזמן על הקו הזה של ישראל-אירופה. בין אם זה בגרמניה, ספרד, הונגריה או איטליה. בטיסות עצמן אני לבד. כשאני נוחת מחכה לי המנג'ר שלי ואיתו אני נוסע לאימון או למרוץ שמחכה לי".
אתם בטח שואלים את עצמכם איך נער בן 16, שמתחרה כבר מגיל 8 באירופה, דואג להשכלה שלו? גם פה מדובר בהקרבה לא פשוטה, אך רוי ומשפחתו מצאו את הנוסחה: "אני לוקח איתי לטיסות שלי ספרי מתמטיקה ולומד. אני על תקן ספורטאי מצטיין בבית הספר שלי, בתיכון 'רוטברג' ברמת השרון, יש שם מגמה של טיפוח ספורטאים צעירים ככה שמאפשרים לי לצאת, להתאמן ולהתחרות וכשאני חוזר אני משלים את החומרים החסרים. אין ספק שזה קשה וזה מחיר לא פשוט, אבל מסתדרים".
על המחיר הזה שרוי מדבר עליו, חבריו הנהגים מגרמניה, ספרד והונגריה לא שמעו. שם, בשונה מישראל, יש תשתיות, מסלולים והסבבים השונים פוקדים את המדינה אחת לשנה לפחות. ואצלנו? רק השבוע הסתיים קורס בוחנים טכניים ראשון בישראל, אולי סנונית ראשונה בדרך הארוכה מאוד שעוד יש לעבור עד ליעד הסופי.
"יש לי חברים שאצלם הספורט המוטורי זוכה להכרה במדינה שלהם. זה כמובן יותר נוח, יש יותר מודעות לנושא ומבחינתם זה הרבה יותר קל. אבל אולי זה מה שמוסיף לייחודיות במה שאני עושה. מתגברים על הכל. אני עושה משהו שאני אוהב לעסוק בו, זה שאין הרשאה למרוצים בארץ זו מגבלה מאוד קטנה, אבל לא משהו שמעסיק אותי יותר מדי", מוסיף ניסני. "שמעתי שעכשיו התחילו לבנות בארץ את המסלול בחצרים וזה משמח אותי לדעת שיש התקדמות".
"צבא? לוותר זאת לא אופציה"
בעוד קצת יותר משנה ימלאו לרוי 18 אביבים. כמו לא מעט כדורגלנים או ספורטאים מצטיינים אחרים, הוא יצטרך לעמוד בפני הרשויות בדרך למציאת פתרון. בדומה לשחקני כדורגל, גיל 18 הוא מפתח גם בספורט המוטורי, אך ניסני דואג לשמור על רוגע ושקט.
"אני מקווה מאוד לקבל תקן של ספורטאי מצטיין בצבא כמו בתיכון, ובכך לאפשר לעצמי לטוס, להתאמן, להתחרות ולהמשיך לעסוק במקצוע כי זה גיל מאוד מאוד חשוב מבחינת הקריירה. גם אם יגידו לי לא, לוותר זאת לא אופציה", מצהיר הנהג הצעיר. "נעשה כל מה שאפשר בשביל להמשיך ונמצא פתרונות אם יצוצו בעיות".
כמובן שהנושא לא כל-כך פשוט. ניסני מתחרה בעזרת מימון מספונסרים, דבר הכרחי להמשך וגם די שברירי כשצצות בעיות, ועל כך יעידו לא מעט אתלטים צעירים. "יש לי ספונסרים שונים שתומכים בי, חלקם מהארץ, כרגע הם לא מודעים לבעיה של הצבא כי אין כזאת בעיה ואני מקווה שהם גם לא יצטרכו להתעסק בזה", הוא מוסיף.
ויש לציין שניסני לא לבד בעסק הזה. אל האקדמיה של הפורמולה 1 נכנס לפני מספר שבועות נהג ישראלי אחר, אלון דאי, המבוגר בכמעט שנתיים מניסני. מבחינת האחרון, הוא מפרגן לעמיתו הישראלי: "האקדמיה לפי מה שהבנתי נפתחה רק השנה ואני בטוח שזו אקדמיה מעולה. אני מכיר את אלון, הוא נהג מעולה ותמיד כיף לדעת שיש עוד דגל ישראל על אחד המסלולים באירופה. טווח הגילאים שלנו שונה, הוא גדול ממני בשנתיים, אבל אם נתחרה ביום מן הימים זה ישמח אותי מאוד".
בינתיים, בין טיסה לטיסה, רוי זכה גם לפגישה מעניינת לפני מספר שבועות עם רלף שומאכר, האח של מיכאל ואחד הבעלים של קבוצת מוקה מוטור ספורט, אליה משתייך הנהג הישראלי. רלף לא ממש מתעסק בעניינים הטכניים, אך זה לא שניסני צריך את זה, הוא נמצא בידיו החמות של פרנק לוקה, מי שאימן וגידל את אלוף העולם הנוכחי, סבסטיאן פטל כמו גם סבסטיאן בוואמי מטורו-רוסו ורוברט קוביצה.
לוקה נחשב לאחד המאמנים הטובים בעולם בגילאים האלו והרקורד שלו מדבר בעד עצמו. ניסני מבחינתו, יחד עם המהנדס הנהדר, מכוונים הכי גבוה שיש. "אני יכול להגיד שאני אוהב את הצורה של סבסטיאן פטל ואיך שהוא נוהג. פרנק לוקה, המהנדס שלי, משווה נתונים שלו אליי, מקומות לשיפור ודרכי נהיגה שונות ככה שאני מכיר את הנהיגה שלו מקרוב". יש לציין שבאותה השיטה בדיוק חנך לוקה את פטל, אלא שאז הוא השווה בין הנתונים שלו לאלו של מיכאל שומאכר.
אז עם העיניים הבוחנות הטובות ביותר בענף, כמה רחוק ניסני באמת מהופעת בכורה בפורמולה 1? לפחות מבחינת המסגרת הנוכחית שלו, הוא בדרך הבטוחה לשם. "העונה אני מתחרה בפורמולה ADAC מאסטר עם מנועי פולקסווגן. מי שלא מכיר מקרוב את העולם של הספורט המוטורי, לא יבחין בהבדלים בין הרכב שלי לבין זה שמתחרה על מסלולי הפורמולה. המכוניות נראות בערך אותו הדבר, אם נחפש הבדלים, אז הם מאוד קטנים אבל הצורה היא אותה הצורה".
אך הנהג הצעיר לא ממהר. אולי בתוך הרכב הוא דואג להגיע למהירויות שיא, אך מחוצה לו, הוא שומר על שפיות. "פורמולה 1 זו המטרה הסופית והגדולה, אך כרגע מה שמעניין אותי הוא רק האימון הבא שיתקיים, המרוץ הבא או הסיבוב הבא ולא העתיד הרחוק כמו הפורמולה 1".
ביום ראשון הקרוב יתקיים המרוץ של גרנד פרי מלזיה, אחת המדינות המוסלמיות שאליה הגיע הסבב בשנים האחרונות. ניסני אולי לא ממהר להציב דד-ליין ליום בו יגיע לסבב הפורמולה 1, אך גם הוא יודע שלא רחוק היום בו יצטרך להתחרות במדינה מוסלמית. "אני מקווה שראשי המדינות יתנהגו בצורה ספורטיבית ויאפשרו כניסה כשזה יקרה. בכל זאת יש לי דרכון צרפתי, אזרחות צרפתית ואני מקווה שגם הדבר הזה יעזור לי. ובינינו, מה לא נעשה כדי שבסופו של דבר יתנו לנו להתחרות?"
וכעת לנו רק נותר לתהות מתי ניסני יוכל להתחרות על המסלולים בישראל ובאיזה גיל הוא יצטרך לעשות זאת. בינתיים, בגיל 16 בלבד, הוא מציב דוגמא לכל אותם ילדים עם החלום לעשות משהו גדול. בשקט, בלי יותר מדי דיבורים ובצניעות. דרך שהביאה לא מעט נהגים גדולים אל היעד הסופי: מסלול הפורמולה 1. ניפגש על הפודיום.
