היא נבחרה לאתלטית השנה של ישראל, היא התקווה הגדולה של המשלחת לקראת ריו 2016, וחצי שנה לפני יריית הפתיחה של המשחקים האולימפיים נדמה שיש לא מעט משקל על הכתפיים של חנה קנייזייבה מיננקו בת ה-26. אז איך זה שהכל אצלה נראה כל כך קליל, והחיוך לא יורד לרגע?
זה כנראה סוד ההצלחה והקסם של שיאנית ישראל וסגנית אלופת העולם בקפיצה משולשת. האהבה למקצוע, חדוות האימון. מיננקו עושה הכל בכיף ואז גם הלחץ כבר לא כל כך משפיע. האתלטית, שבאוגוסט הקרוב תנסה להתייצב על הפודיום בתחרות האתלטיקה בריו דה ז'ניירו, הגיעה לאולפן "בוקר ספורט" כדי להציג לראווה את אותה קלילות, והכל בעברית שוטפת.
"בהתחלה היה קשה בארץ", סיפרה מיננקו על הימים הראשונים של חבלי הקליטה בישראל, אחרי שב-2012 עלתה מאוקראינה, חודש אחרי שסיימה במקום הרביעי במשחקים האולימפיים בלונדון. בהמשך הכל נראה טוב יותר, וגם אותו החיוך הגיע, "אני אוהבת את ישראל. שמש, ים, אני מקבלת הרבה ויטמין די".
השיא הישראלי בקפיצה משלושת לנשים, בו מחזיקה כאמור מיננקו, עומד על 14.78 מטרים. אלא שהקופצת הישראלית מרגישה שהיא עדיין רחוקה מאוד מהיעד. "אני חושבת על 15 מטר, לא רוצה פחות", הציגה מיננקו מטרה ברורה וגם סיפרה על הדרך הלא פשוטה שעברה עד השיג השיא שלה - מדליית כסף באליפות העולם בבייג'ין 2015, "מאוד התרגשתי על הפודיום. הדרך למדליה היתה קשה. עברתי ניתוח, פציעות, זה היה מאוד קשה".
לא קל להיות ספורטאית אולימפית, בטח במדינה חדשה שבה צריך להתחיל הכל מאפס, וכשגם החוקים יכולים לפעמים להפתיע. "קשה פה בארץ, זה ההבדל מאוקראינה. שם לא לוקחים מס הכנסה על הפרסים והזכיות, ופה כן", סיפרה הקופצת, "על עבודה אני מבינה למה לוקחים מס".
הקריירה היא אמנם גבוה בסדר העדיפויות, אבל גם משפחה היא מטרה. "אפשר ללדת בין תחרויות", רמזה מיננקו לגבי הרחבת המשפחה בעתיד". ואיך מסתדר בעלה עם הנסיעות שלה לחו"ל, למחנות אימונים ותחרויות? "הוא אוהב לראות אותי קופצת בטלוויזיה". בעוד קצת יותר מחצי שנה הוא יצפה בה קופצת בריו, וסביר להניח שיישב באיצטדיון האתלטיקה ולא על הספה. אולי, אם הכל יעבוד כשורה, הוא גם יראה אותה עולה על הפודיום.
