"מה שקרה בסוף השבוע זה עניין של קארמה. כמו הר געש שפתאום התפרץ, אבל שלושה מתוך ארבעת הענפים שהצליחו בסופ"ש: הג'ודו, ההתעמלות והגלישה, הם לא הפתעה", מספרת מירי נבו שתבלה את הקיץ בלונדון. זאת תהיה האולימפיאדה החמישית שנבו מכסה, הפעם לערוץ 1 ולערוץ הספורט. "שטילוב כבר כמה שנים לוקח מדליה כמעט בכל תחרות, צוברי מדליסט אולימפי ואחד הטובים בעולם בתחומו, ואותו דבר לגבי שלזינגר בג'ודו. ההפתעה היא בעיקר מהשחיה. שם יש שילוב של תכניות עבודה טובות, מדויקות מאד כדי להגיע לתחרות המטרה בכושר שיא. פתאום הקהל הרחב מבין שיש פה ספורטאים אמיתיים, מקצוענים, שמספקים את הסחורה ברגעים החשובים. וזה בולט במיוחד על רקע העונה הקשה שעבר הכדורגל הישראלי עם כל הפרשות השליליות מסביבו".
הפרשן והמגיש רון קופמן, גם בעברו מספר לא מבוטל של אולימפיאדות, נוטה להסכים, לשם שינוי: "בספורט האישי אנחנו כבר שנים מצליחים. זה עניין של כישרון מולד ואינו נרכש. יש פה כישרונות אישיים כמו אלכס שטילוב, אליס שלינזגר ואריק זאבי ושחר פאר ודודי סלע - אבל אלו יחידי סגולה אין פה עומק. הבעיה העיקרית שלנו היא בקבוצות. זה משהו שלא מטפחים. בכדורסל אנחנו בסדר, אבל בשאר הדברים אנחנו די פח. כדורגל, כדוריד, כדורעף, כדור-מים. בשנים האחרונות גם בטניס לצערי". אז איך אתה מסביר את התלהבות הכללית? "זה הכל כדי להלהיב את הציבור".
"קורזיץ וצוברי ידעו מילדות שיהיו אלופים"
גילי לוסטיג, מנהל היחידה לספורט הישגי של הוועד האולימפי, הסתובב היום כמו אב גאה. " תהיה לנו משלחת קטנה יחסית לאולימפיאדה, אבל איכותית ביותר", הוא אומר, "מלאת מדליות באליפויות אירופה ועולם. אני מקווה לראות בלונדון גם מדליה מענף בו לא לקחנו מדליה. עד עכשיו יש מדליות מהג'ודו, שיט וקיאקים. הגיע הזמן למשהו אחר". אומר לוסטיג כשהוא רומז לכיוונו של אלכס שטילוב, מתעמל קרקע שעלה לארץ מאוזבקיסטאן ב2002. שטילוב זכה פעמיים במדליית ארד באליפות העולם ואחרי סוף השבוע הוא נראה בשל מתמיד להביא לישראל מדליה אולימפית נדירה מענף ההתעמלות היוקרתי. "מה זה התעמלות בישראל? זה פסיק, אין מסורת, אין כלום, אבל יש פה מקרה מובהק של עילוי בתחומו", אומרת נבו, "בחור עם אינטליגנציה גבוהה ונתונים פיזיים יוצאי דופן שנולד עם בייגלה מעל הראש. בג'ודו יתקוממו אם ישמעו שאמרתי את זה, אבל התעמלות הוא מענפי הספורט הוותיקים והיוקרתיים בעולם. בזכות שטילוב, מדליה אולימפית בתחום הזה יכולה ליפול גם אצלנו".
כמה מדליות?
"יותר מעשרת אלפים ספורטאים יהיו בלונדון", מזכיר קופמן, "חלקם ממדינות עם תרבות ספורט מפותחת בהרבה מאיתנו. יכולנו להביא יותר מדליות, אבל מבחינה דמוגרפית בזבזנו את העליה מאתיופיה שהתחילה בשנות השמונים. היינו יכולים להיות מעצמה בריצות קצרות ובינוניות אבל שלחנו אותם לישיבות כי אמרנו שהם לא יהודים מספיק. איבדנו את הערבים במקצועות כמו איגרוף, שמאוד פופולרי בעולם המוסלמי. באופן כללי אין פה חינוך גופני. יש פה שעתיים בשבוע, ומתוך השעתיים האלה 40 דקות זה רק להקריא שמות, ואחר כך כואב למישהו. העיקר שיש לנו תושב"ע".