"ואיזה מסכנים האוהדים - שאוכלים להם ת'לב", שר אריק איינשטיין ב"סע לאט", המספר על אוהדי הפועל תל אביב. הערב מצפה לקהל אדום-לבן אחר חתיכת אכילת לב, כשיושבי אצטדיון האמירויות יקבלו את מנצ'סטר יונייטד לכר הדשא ב"משמר כבוד" (Guard of Honour) וימחאו לה כפיים על זכייתם באליפות. את מנצ'סטר יונייטד, ואת רובין ואן פרסי. גם אם ההולנדי יזכה למחיאות כפיים, כבוד לא באמת יהיה שם.
אמנם, אוהדי ארסנל חוו יותר מדי פרידות משחקנים מרכזיים בשנים האחרונות עד שזה כבר כמעט הפך למסורת. אבל עזיבת ואן פרסי היא העוקצנית מכולן. זו לא רק העובדה שהיה קפטן (לא מעט כאלה עזבו מאז 2005), אלא זה שהוא באמת נתן רק עונה אחת ממש ממש טובה במדי התותחנים – אשתקד, עם 30 כיבושים ומלכות שערי הליגה – לפני שארז את החפצים. עונה אחת, אחרי שנים של פציעות ושלל בעיות, כשארסן ונגר מאמין בו, לא נכנע ללחצים להעביר אותו, תומך בו, דבק בו. עונה אחת בה פרע סוף סוף את השטרות. עונה אחת, לאחריה גמל למנג'ר בכך שסירב להאריך את חוזהו ובמעבר ליריבה הגדולה.
קיבע מציאות בשטח
למרות דבריו של ונגר, שצוטט כמי שאומר שיונייטד היתה זוכה באליפות גם בלי ואן פרסי, קשה להתכחש לכך שהוא היה שווה את 24 מיליון הליש"ט שעשו את הדרך מאולד טראפורד ללונדון תמורתו. השעייתו של לואיס סוארס פתחה לו את הדלת לסיים שוב כמלך השערים והוא המועמד המוביל לקבל מהעיתונאים, שנה שנייה ברציפות, את תואר שחקן העונה. ולמרות תקופה חלשה בבטן של העונה, הרי שבחלקים גדולים שלה הוא היה ספק הנקודות העיקרי של יונייטד.
אלא שמהצד השני, והחשוב יותר, העסקה הזו חיזקה את המציאות בשטח, לפיה ארסנל לא מסוגלת להתחרות בקבוצות המובילות באירופה, וגם לא באלה של אנגליה. אין לה את המזומנים לכך, ואם יש, אז היא לא משתמשת בהם. מכירת ואן פרסי ליונייטד היתה סוג של הנפת דגל לבן מצדו של ונגר במאבק על ההגמוניה. אמנם נעשה ניסיון לדחוף את החלוץ ליובנטוס, אבל הגברת הזקנה התעכבה, למרות שדיברו בטורינו לא פעם על מו"מ עם ארסנל. ההצעה היחידה הרצינית שנותרה היתה של פרגי, שטילפן לוונגר במיוחד על מנת לסגור את העסקה. ונגר, שלא רצה לאבד את היהלום בחינם בסוף החוזה, נאלץ לומר כן. כן לעזיבת ואן פרסי. כן למעבר ליונייטד. וכן לתואר ראשון של ואן פרסי מאז 2005, אז זכה בגביע האנגלי עם ארסנל כשנכנס כמחליף בגמר מול... יונייטד.
"אמרתי לפרגוסון כשהעסקה נסגרה שאין לו מושג אפילו כמה ואן פרסי טוב", סיפר ונגר, שאחרי עונה כמו הנוכחית כולם כבר יכולים להסכים איתו. ומי שעוד התמהמה עם הכתרתו של ואן פרסי לאחד החלוצים הכי רצחניים בעולם בגלל תקופת יובש שעבר העונה, אז אחרי השלושער שכבש לרשת אסטון וילה ביום שני האחרון (אחד השערים מועמד רציני לשער העונה), במשחק שהביא ליונייטד את האליפות, באמת שכבר אין יותר עם מה להתווכח.
הפחד הגדול: הצדק איתו
קשר בלקבורן לשעבר, רובי סאבג', כתב השבוע בטור שלו ב"דיילי מירור" שהוא "מוכן להתערב שכשחקני ארסנל יעמדו במשמר לכבוד יונייטד ויסתכלו על ואן פרסי, הם יגידו לעצמם, 'כל הכבוד, חבר, עשית את הצעד הנכון'". וזה בדיוק הדבר שאוהדי ארסנל הכי מפחדים ממנו. מחוץ לספרי החשבונות, העתיד של המועדון לא נראה מזהיר. בעוד היריבות לא מפסיקות להתחזק, הקבוצה נחלשת והתחליפים שמגיעים במקום השחקנים שעוזבים פשוט לא מספיק טובים כדי להתחרות על תארים.
והאמת? נראה שהאמונה שארסנל לא כבר לא תעשה את זה יותר מגיעה מהבית. במסיבת העיתונאים לקראת המשחק הערב אמר ונגר עצמו כי "ואן פרסי היה כמו אישה בת 39 שעדיין לא נכנסה להריון והרגישה שהשעון הביולוגי שלה מתקתק". הוא בעצם מודה שהוא לא האיש לספק את הסחורה. לא הגבר שיביא הביתה את הבשר. תגובתו לשאלה האם יש סיכוי שיונייטד יעמדו במשמר כבוד לארסנל בעונה הבאה - "אני מקווה" מחוייך ומבוייש - מאשרת את מה שלכולם מסביב כבר נמאס לצעוק: ארסן ונגר הוא לא האיש שיוציא את העגלה מהבוץ. עם אמירות כאלה, פלא שהוא איבד את האוהדים, שמספרם של אלה שרק רוצים לראות אותו מסיים את תפקידו הולך וגדל עם הזמן?
תיאו וולקוט, אחד השחקנים האהובים באמירויות, נתן טיפה אופטימיות לעתיד שונה כשחתם על הארכת חוזה בינואר ושבר את ההרגל המגונה שפיתח המועדון למכור את שחקניו הטובים ביותר. אבל מי מבטיח שאם תגיע הצעה גדולה ושמנה ממועדון אחר גם הוא לא יחשוב שוב על עזיבה, כשהוא לוקח השראה מוואן פרסי, שותפו להתקפת קבוצה כושלת בעונה שעברה ומי שיתהלך מולו לפתע כאלוף אנגליה? מה לגבי סאנטי קאסורלה, התותחן מספר 1 העונה, שבגיל 29 פתאום יבין שאם הוא רוצה לזכות במשהו בקריירה שלו, עליו ללכת למקום אחר?
האשם האמיתי
מס השפתיים של ונגר ושל ראשי חוג האוהדים, שקראו בימים האחרונים לכבד את ואן פרסי, לא ישנה את העובדה שלמרות הרצון לנצח את יונייטד, לגבור על האלופה הטרייה, ולאסוף עוד 3 נקודות בקרב על מקום בצ'מפיונס - המטרה העיקרית של האוהדים תהיה החלוץ ההולנדי, והאפשרות להחזיר לו, גם אם בקטנה. זו הזדמנות להשיב מעט מהכבוד שנרמס במפגשים עם יונייטד (ה-2:8 באוגוסט 2011, השער המהיר של ואן פרסי ב-1:2 בסיבוב השני). וזה יקרה רק אם ואן פרסי ירד מנוצח מהמגרש. אלוף, אבל מנוצח.
הזווית המקצועית מלמדת שאוהדי ארסנל יכולים לשאוב טיפה אופטימיות בזכות הכושר הנהדר של הקבוצה, שהפסידה רק פעם אחת ב-10 המחזורים האחרונים, וניצחה 8 מהם. מצד שני, יונייטד מגיעה במאזן זהה לחלוטין. ככה שגם התקווה הזו מתגמדת למשאלה כי השדים יגיעו בהנגאובר מחגיגות האליפות.
"לאנשים יש זיכרון קצר, הם שוכחים שיונייטד עשתה לנו אותו דבר בהייבורי כשזכינו באליפות ב-1991", אמר ונגר על משמר הכבוד, אבל בניגוד לאותה עונה, הערב יהיה לאירוע טעם מר במיוחד. אמנם ואן פרסי יגנוב את ההצגה עוד לפני שהיא תתחיל, אבל גם הוא יודע - האמוציות והתסכול שאוהדי ארסנל יפנו כלפיו, בכלל מגיעים למישהו אחר.
