סרייה A, שנת 2013. הליגה אולי יותר אטרקטיבית מאשר בשנים האחרונות, אבל עדיין רחוקה מלהיות מפוארת, שלא לומר תחרותית באמת. היא כבר מזמן לא מוקד עלייה לרגל עבור שחקנים. להיפך, תראו את מלך השערים בעונה החולפת, אדינסון קבאני, שכל יום מקושר לקבוצה מליגה אחרת. כמו כן, העונה הקרובה תהיה השנייה ברציפות שיהיו רק 3 נציגות איטלקיות בליגת האלופות. וככל שהכדורגל בליגה הזו עדיין לא באמת התרומם, מעמד המאמן באיטליה ממשיך להידרדר. מילאן ורומא, שתי קבוצות חשובות ומשפיעות, הן החוטאות התורניות.
למה להיפטר ממאמן העונה?
"בעבר אכלנו קוויאר ושתינו שמפניה במילאן. המצב כעת השתנה", תיאר נשיא מילאן, סילביו ברלוסקוני, את פתיחת העונה המזעזעת בצד האדום של סן סירו עם מכירתם של זלאטן איברהימוביץ' וטיאגו סילבה והדשדוש בתחתית. אבל למרות שהתענוגות לכאורה נעלמו, מילאן עדיין סיימה את העונה במקום השלישי ועם כרטיס למוקדמות הצ'מפיונס, והיא עדיין יכולה להרשות לעצמה לפתוח בקבוק או שניים.
"מקום שלישי זה כמו אליפות", אמר המאמן מיסמיליאנו אלגרי, ואחרי מה שעבר עליו העונה, הוא לחלוטין לא מגזים. לא פעם אנחנו שומעים על מאמנים שעוזבים קבוצה לאחר שנמכרו שחקניה הבכירים, אבל הג'נטלמן מליבורנו עשה את ההיפך הגמור ותחת הקשיים ניווט את הקבוצה להישג הגדול, כשעל הדרך רשם כמה הישגים לא פחות חשובים.
שילוב הצעירים, עליו שמו דגש בהנהלה לאחר הכרזה על עונה הפיננסית, נעשה בצורה מושלמת עם קידומם של סטפן אל-שעראווי ומתיה דה-שיליו. במקביל, שחקנים בינוניים וזולים כמו כריסטיאן ספאטה ומאתייה פלאמיני סחטו מעצמם מקסימום יכולת והפכו לחלק חשוב מהקבוצה. אה, כן, ומריו באלוטלי.
"אני אעשה הכל כדי שאלגרי ישאר. תחתיו מצאתי את היכולות שאיבדתי", אמר סופר-מריו, שגילה לא מעט רגש כלפי המאמן שסוף סוף הוציא ממנו כדורגל איכותי בצורה עקבית. מאז הגיע בינואר כבש 12 שערים ב-13 משחקים, וחשוב לא פחות, רשם אפס סקנדלים. הקרדיט אמור היה ללכת לאלגרי.
אלא שברלוסקוני אף פעם לא חיבב יותר מדי את המאמן שעובד אצלו. בתחילת העונה הוא פינטז בפומבי על פפ גווארדיולה כמחליפו, עקץ את אלגרי ללא הפסקה בעקבות חוסר ההצלחה ולקינוח הודיע ש"מקס" יאמן בעונה הבאה את רומא. למרות שאלגרי הציל לו את יוקרת הקבוצה (והמון מזומנים) שהוא איבד בעצמו בתחילת השנה, הוא עדיין חושב שיש אופציות יותר טובות ממי שעשה יש מאין, מי שהוא ללא ספק מאמן העונה באיטליה. ושזה רעיון טוב להכניס את הקבוצה לסחרור נוסף.
ביום חמישי צפויה פגישה בין ברלוסקוני, אלגרי והמנכ"ל אדריאנו גליאני, כשהאחרון צפוי ללחוץ על הבעלים להשאיר את המאמן בתפקידו, בעוד שהוא היה מעוניין לראות את קלארנס סיידורף על הקווים. עם כמה שהתסריט נשמע רומנטי, אולי כדאי ש"ברלו" יסתכל מעבר לכביש ויראה איך נגמר אותו סיפור עם מאמן צעיר באינטר.
למה להיפטר ממי ששיקם את הקבוצה?
על פניו, אין לרומא יותר מדי מה להתגאות בעצמה. היא הפסידה בגמר הגביע אתמול ליריבה העירונית השנואה במשחק חלש ולא תשתתף באף מפעל אירופאי בעונה הבאה. אבל אם יש דבר שהג'ילארוסי כן יכולים להתנחם בו, זה שאחרי פתיחת עונה קשה, הם סיימו את העונה כקבוצה מחוברת. מרכיב הפאזל: המאמן הזמני, אורליו אנדרצולי.
כבר הרבה זמן שבצד האדום-צהוב של עיר הבירה חולמים לחזור לקדמת הבמה בליגה. הכספים מושקעים ברכש, צעירים מבטיחים מתקדמים ובתחילת העונה הגיע זדנק זמאן עם הכדורגל ההתקפי על מנת ליצור קבוצה ארקטיבית שתיאבק על תארים.
אבל בזמן שתחת זמאן רומא אמנם כבשה המון, אך גם ספגה עד מחצית העונה מעל ל-40 שערים ודשדשה במרכז הטבלה. חוסר היציבות של הקבוצה הובילו לפיטורי הצ'כי בפברואר ולמינויו של אנדרצולי, מי שהיה עוזרם של זמאן ובעונה שעברה של לואיס אנריקה.
השינוי לא איחר לבוא. "היו לנו בעיות עם זמאן, לא ממש הצלחנו להבין אותו. אבל מאז שאנדרצולי בא, הקבוצה החזירה לעצמה את הביטחון", העיד הקשר מיראלם פיאניץ'. זה בא לביטוי ב-15 המחזורים האחרונים של העונה תחת המאמן החדש: הקבוצה הפסידה פעמיים בלבד, ספגה רק 13 פעמים והרוויחה מחדש את פרנצ'סקו טוטי ודניאלה דה רוסי, להם היו חיכוכים בלתי פוסקים עם זמאן והציגו עד המינוי עונה חלשה.
אבל ההצלחה היחסית הזו, בתנאים לא פשוטים, לא מרשימה את בעלי המאה ברומא, והדיווחים על חיפושים אחר מאמן חדש לא פוסקים. "האם רומא מצאו לי מחליף? לא יודע. שכחתם כבר שיש כאן מאמן עם שליטה מוחלטת בתפקיד שלו?", התייחס אנדרצולי למעמדו, "אני משתעמם כבר לחזור על אותם דברים, אני מאשר שאני ממשיך בתפקיד", הוסיף בן ה-59 המתוסכל.
אבל מצבו של אורליו רחוק מלהיות יציב כמו שהוא מתאר. בדומה לברלוסקוני במילאן, ברומא זה המנהל הטכני פרנקו בלאדיני, שמנסה לחפש פתרונות צבעוניים כדי להצעיד את הקבוצה קדימה, אך נכשל בכל פעם, עם דוגמאות כמו לואיס אנריקה בעונה שעברה וזמאן בחולפת.
סביר להניח שאם היה ממנה את אנדרצולי בשלב מוקדם יותר של העונה, רומא הייתה מעפילה לפחות לליגה האירופית. ועכשיו, במקום להפוך את מינוי אנדרצולי לקבוע, במועדון מחפשים אחרי שמות שיספקו צבע על הקווים. כל זאת במקום פשוט לשמור על היציבות שפיתחה הקבוצה ועל היחסים הטובים של השחקנים עם מאמנם, שהצעיד אותם לגמר הגביע ואין שום סיבה שאם ימשיך, לא יצליח גם להגיע לאירופה.
אז רומא רוצה לחזור לצ'מפיונס, אבל ממהרת להחליף נוסחה שהוכיחה את עצמה, ושיכולה להתברר כהצלחה גדולה. בסיום הגמר אתמול, באלדיני אמר שמשהו לא עובד בקבוצה, הודה שטעה כשבחר בזמאן ולקח על עצמו את האחריות. ועדיין, מי שישלם את המחיר לא יהיה הוא, אלא המאמן. ברור שזה עלול לפגוע בקבוצה. והמצב במילאן דומה – גם שם מעדיפים שמות על הקווים במקום להמשיך עם מי שעשה עבודה טובה. בשני המקרים, משחק הכסאות המאולץ הזה פוגע בקבוצה, באיכות הכדורגל, ובסיכוי לצמצם פערים. ובעוד מילאן ורומא הן הסובלות במקרה הזה, הרי שאת ההשפעה של זה מכירים בכל הליגה האיטלקית. וכל עוד זה ככה, גם היא תמשיך להתקשות לצמצם פערים.
