בישראל המנהג פחות נהוג, ויש שיגידו שזו הבעיה הכי קטנה של תרבות הספורט שלנו (בשביל לפתוח את הנושא הכאוב הזה נצטרך עוד כמה כתבות נפרדות) – אבל אין ספק שהאנשים האלה שמסתובבים בתחפושות ענקיות במגרשי הספורט יכולים להוסיף קצת לפן הבידורי של הספורט – אם זה בהקנטת הקבוצה היריבה, או עידוד הקהל בהפסדים.
חיפשנו את חמשת הקמעות הכי מעניינים בעולם הספורט, ולמרות שמצאנו את כולם בארה"ב או בבריטניה, קינחנו עם שתי הפתעות מקומיות.
ברני (מיאמי היט, NBA)
אם ברני נראה קצת דביל וחסר מזל, זה בגלל שהוא קצת דביל וחסר מזל. במשחק ראווה בשנת 1994 הוא גרר מישהי לפרקט כדי לרקוד איתה. האישה נבהלה, נפלה וסבלה מכמה שריטות. לחוסר מזלו של ברני, הסתבר שמדובר באשתו של שופט פדרלי, שהגיש תלונה נגד ברני. בית המשפט האמריקני, שידוע במידת הרחמים שלו, קבע עונש הגיוני לחלוטין לברני – 20 שנה (!!!!!!!!!) בכלא ופיצויים של מיליון (1,000,000!!!!!!) דולר. לאחר שהתקשורת תקפה את החלטת בית המשפט, האירוע נגמר בפשרה של 50 אלף דולר.
האנגוס הקוף (הארטלפול יונייטד, הליגה השלישית בכדורגל באנגליה)
האגדה מספרת על כך שבזמן המלחמה נגד נפוליאון, הגיעה ספינה צרפתית לנמל בהארטלפול ועליה רק ניצול אחד – קוף שלבוש במדי חייל צרפתי, שהיה כנראה על הסיפון כדי לשעשע את שאר המלחים. חייל בריטי מצא את הקוף, תלה אותו, מכיוון שמעולם לא ראה צרפתי – וחשב שככה הם נראים. הסיפור הזה כל כך מפורסם, שקבוצת הכדורגל של העיר החליטה להשתמש בקוף בתור הקמע שלה, ולקרוא לו האנגוס (משחק מילים על המילה האנגלית "תלוי").
אולגה השועלה (קרלייל יונייטד, הליגה השלישית בכדורגל באנגליה)
קשה עד בלתי אפשרי לסכם את סיפורה של "אולגה" בקצרה, אז לא ננסה. הפעם מדובר בסיפור על איש אמיתי בשם ג'ון פיל שחי במאה ה-19 באנגליה, לא רחוק מקרלייל, ונחשב לצייד השועלים המפורסם בתולדות האי הבריטי. כן, יש דבר כזה צייד השועלים המפורסם ביותר בתולדות האי הבריטי. למעשה, יש עליו אפילו שיר עם מאוד מפורסם. אז, כהוקרה לגיבור המקומי (לא באמת מקומי, אבל מספיק קרוב לקרלייל כאמור), הקמע של קבוצת היונייטד המקומית היה שועל מת ומפוחלץ. מדי משחק היה עולה למגרש בחור עגלגל עם חליפה בצבעי כחול-לבן ומגבעת שחורה שכונה "טווינקלטואס" והיה מניח את השועל המת באמצע המגרש לקול תשואות האוהדים.
מסיבה לא ברורה (מי לא רוצה לראות שועל מת לפני משחק כדורגל?!) המנהג המוזר בוטל, והשועל המת אוכסן במשרד נעול במגרש בקרלייל - עם איום על כך שאם המשרד ייפתח, קללה תיפול על הקבוצה. כנראה שאחרי שהקבוצה איבדה מגדולתה והתדרדרה לליגה השלישית, החליטו שאין באמת מה להפסיד. אז אולגה חזרה למגרשים, והפעם במקום טווינקלטואס, בובת שועל התחילה להכניס את השועל המת למגרשים.
אגב, לא רק בקרלייל יש קמע שהוא בעצם חיה מתה. באל סלבדור נהוג לזרוק גוויות של חתולים על השוער של הקבוצה היריבה, ובדטריוט אוהבים לחגוג ניצחונות גדולים באמצעות זריקת תמנונים לקרח במשחקי ההוקי של קבוצת הרד ווינגס. צפו בסרטון הזה כדי להבין שיש דברים יותר גרועים מלה פמיליה.
ת'רש (אטלנטה ת'רשרס, NHL)
בקבוצת ההוקי של אטלנטה הוציאו לפועל את אחד מניסיונות השיווק הוויראליים המעניינים והמוזרים בתולדות הספורט האמריקני. הגימיק היה פשוט - קמע המועדון, ת'רש, יגנוב מיישר קרח (זמבוני) ויסיע אותו ברחובות העיר - בזמן שהמשטרה רודפת אחריו.
התוצאה הייתה קורעת מצחוק. באמצעות שיתוף פעולה של כלי התקשורת המקומיים, בשעה 08:10 בבוקר הכריזו אתרי האינטרנט המקומיים שת'רש נעצר. לפי הדיווחים, ת'רש התעצבן מחוסר העניין שמשכה קבוצתו האהובה ולכן החליט לגנוב את מכונת יישור הקרח היקרה ממתקן האימונים של הקבוצה. אגב, לצורך הפרופורציות: 11,789 האוהדים שהגיעו בממוצע למשחק, הם מעט מאוד יחסית לעיר גדולה בארצות הברית.
התוצאה של "השוד" הייתה משעשעת. ברחובות העיר הסתובבה מכונת יישור קרח גדולה, שנראית כמו טרקטור ונוסעת בערך באותה המהירות - כאשר בתא הנהג יושב איש שמחופש לציפור הרשמית של מדינת ג'ורג'יה. הסרטון בו נראה ת'רש גונב את המכונית ואת המשטרה עוצרת אותו (בכוחות מתוגברים במסוק!) הפך לסנסציית רשת, למרות שכל מי שיש לו מעט שכל בראשו יכול היה לראות שכל העניין מתוסרט ומבויים. אלא שבדרום ארצות הברית אנשים עם מעט שכל בראש זה לא מצרך כזה שכיח.
פילי פאנאטיק (פילדלפיה פיליז, MLB)
עד לשנת 1977, היו לקבוצת הבייסבול של פילדלפיה שני קמעות – "פילדלפיה פיל" ו"פילדלפיה פיליס". הם היו כביכול שני אחים שלבושים במדי חלוצים מהמאה ה-18, כיאה לרוח הפטריוטית של העיר. מי שיחפש את תמונתם בגוגל יגלה שהם נראו יותר כמו שני גברים מבולבלים מינית מאשר שני אחים, ולכן ברור למה חיפשו להחליף אותם.
האיש שאחראי ליצירת הקמע היה סגן יו"ר המועדון בזמנו, ביל גיילס (אין שום קשר להוא ממיקרוסופט, חוץ מזה שגם הוא טחון בכסף), סיפר שהרכישה של "פילי פאנאטיק" הייתה ההחלטה העסקית הגרועה שעשה בחייו. מסתבר שהוצע לו לרכוש את התחפושת ואת זכויות היוצרים עליה ב-5,200 דולר, או לרכוש רק את התחפושת ב-3,900 דולר, ולהשאיר את הזכויות אצל חברת הריסון/אריקסון. גיילס החליט לבחור באופציה השניה ולחסוך 1,300 דולר. חמש שנים מאוחר יותר, כשגיילס רכש את הבעלות על הקבוצה, הוא נאלץ לשלם 250 אלף דולר לחברת הריסון/אריקסון על זכויות היוצרים להמשך השימוש בתחפושת.
"פילי פאנאטיק" נבחר ב-2008 ל"קמע הכי טוב בספורט" על ידי מגזין פורבס היוקרתי, ובשנת 2012 מגזין הילדים של ספורטס אילוסטרייטד בחר בו ל"קמע הטוב ביותר אי פעם". זה לא הפתיע אף אחד. "הפאנאטי" מוכר ברחבי ארצות הברית גם למי שלא מתעניין בבייסבול או בספורט בכלל. הוא ידוע בהקנטות שלו כנגד הקבוצה היריבה, הפרעה לשדרני המשחק (למשל: שפיכת פופקורן על הפרשנים בחדר השידור), יריית נקניקיות מתותח לתוך יציעי האוהדים, ריקוד עם השחקנים ועוד.
כמובן שלא כולם אוהבים את פילי, בעיקר מאמני ושחקני הקבוצות היריבות. בשנת 1988 ראו בשידור ישיר מיליוני אמריקנים איך שחקן הדודג'רס תוקף פיזית את פילי, לאחר שזה הלביש בובה במדי הדודג'רס וריסק אותה.
ובכלל, "פילי פאנאטיק" ידוע לשמצה בכך שהוא הקמע הנתבע ביותר בעולם. שתי סיבות גרמו לו לזכות בתואר המפוקפק הזה – הראשונה היא גודלו העצום, והשניה היא נטייתו לעשות "שטויות" ביציעים. לדוגמה, בשנת 2010 תבעה את המועדון אישה בת 75 בשם גרייס קראס, שהגיעה למשחק יחד עם חברותיה לכנסייה. ספק אם קראס וחברותיה התגרו בפילי, אבל הוא בכל זאת זינק לתוך היציע של קראס האומללה ופשוט מחץ אותה – וכתוצאה מכך היא נאלצה לעבור השתלת ברך מלאכותית.
בונוס ישראלי: דוני הכלב (מכבי תל אביב, יורוליג/ליגת ווינר-פח)
מאז העונה המוזרה בה לו סילבר הפסיק להתגלח לא היה משהו כל כך פרוותי ביד אליהו (תראו איזה בוגרים אנחנו, נמנענו מבדיחה על נדב הנפלד).
דוני הכלב נולד בשנת 2008, לאחר שחברת אלקטרה הפכה להיות הספונסר הראשון של מכבי תל אביב, אחרי כמעט 40 שנה בה הקבוצה של שמעון מזרחי הייתה מזוהה עם חברת הממתקים "עלית". מנכ"ל אלקטרה יקי ודמני הביא עמו גישה חדשה למועדון, בה הוא ניסה למתג כמה שיותר את החברה המאמצת ולהטמיע אותה בתוך הקבוצה - כפי שעושים מועדונים רבים בחו"ל.
כבר במשחקים הראשונים של הקבוצה תחת השם "אלקטרה", החלו להתגלות סימנים למיתוג החדש וההייטקי של הקבוצה עם הפעלות לקהל כמו יריית חולצות מתותח ליציעים, משחקים נושאי פרסים בין הרבעים וכו'. לבסוף הוחלט למנות לקבוצה קמע, והאוהדים עצמם היו אלה שבחרו לו את השם.
אם היום דמותו של דוני נראית כדבר מובן מאליו בהיכל נוקיה, בהתחלה היה קשה לאוהדים הוותיקים לקבל את נוכחותו של הבובה הפרוותית בהיכל - דבר שנראה להם בעיקר כניסיון שיווק של אלקטרה - ודוני אפילו זכה לקצת קריאות בוז מהיציעים. אלא שעם הזמן היחס לקמע השתנה, בעיקר לאחר שדוני עצמו החל לרכוש גינונים של הקמעות המשעשעים מליגת ה-NBA.
כיום כבר יש תור לפני המשחקים ובמחציות של אוהדים שמבקשים להצטלם עם דוני, והוא אפילו זכה לפרסום עולמי לאחר שהסרטון בו הוא נראה רודף אחרי חתול (אמיתי!) במגרש "זיסמן" ברמת גן הפך לויראלי ביוטיוב עם כמעט 400 אלף צפיות.
קמע חי: רמבו התרנגול (בני יהודה תל אביב, ליגת לוזון)
כאילו כדי להוכיח שליגת הכדורגל שלנו פרימיטיבית, הקמע המפורסם היחיד שהליגה הזאת הצמיחה הוא "רמבו", תרנגול שמלווה את קבוצת בני יהודה במשחקי הקבוצה בבית ובחוץ. כיום ניתן לצפות במגרשים ב"רמבו השלישי", שלמרות שהמשטרה הודיעה כבר מזמן שהיא אוסרת על הכנסתו לתחומי האצטדיון - תמיד מוצא את עצמו בסוף מתרוצץ על כר הדשא.
דעות חלוקות לגבי איך רמבו הפך לסמל הקבוצה. אוהדים ותיקים מספרים שהסיבה היא צבעו הכתום של התרנגול, בעוד שחלק מספרים על רב שהיה מגיע לעשות "כפרות" לשחקנים אחרי הפסדים באמצעות תרנגול. כך או כך, נראה שההשוואה בין "רמבו" התל אביבי, לאחד מהקמעות שמלהטטים בליגות בחו"ל, רק מחדדת את המרחק שהספורט המקצועני שלנו נמצא בו משאר העולם.
כפרה עלינו.