הגמר הגדול ביום רביעי ברומא חתם עונה בלתי נשכחת עבור ברצלונה, שקטפה את כל שלושת התארים עליהם התמודדה – הליגה הספרדית, גביע המלך וכמובן אליפות אירופה. עכשיו, אחרי שהדי הניצחון על מנצ'סטר כבר שככו מעט, אפשר להישען אחורה, להתרווח ולסכם את העונה שאולי תיזכר כגדולה ביותר בתולדות מועדון הפאר הקטלוני בכל הזמנים.
שחקן העונה: אנדרס אינייסטה
לא חסרים מתמודדים לתואר שחקן העונה של ברצלונה. החבורה הצעירה והמוכשרת של גווארדיולה יכולה בקלות לשלוח שלושה או ארבעה מועמדים לכל רשימת מתמודדים על תואר שחקן העונה. ובכל זאת, שחקן העונה שלי הוא אנדרס אינייסטה. נכון, אינייסטה לא שיחק במשך חלקים גדולים מהעונה בשל פציעה. זה נכון גם שבתקופה הזו מסי, הנרי, צ'אבי ואטו סחבו את בארסה על גבם. אלא שמהדברים שאינייסטה עשה בחלק האחרון של העונה פשוט קשה להתעלם.
הפנומן הספרדי אולי כבש ובישל פחות ממסי, הנרי או אטו, אבל התרומה שלו למערך של גווארדיולה היא בלתי נתפסת. ראיית המשחק, הנעת הכדור, המעבר מהגנה להתקפה ומעל הכל השילוב שהוא מציג בין יכולת התקפית מושלמת ליכולת הגנתית נדירה, בתוספת הקרבה ולחימה בלתי פוסקת, הם שמזכים אותו בתואר בעיניי. מסי חשוב. הנרי וצ'אבי גם. אבל רק אינייסטה באמת לקח את בארסה קדימה ברגעים הקשים ביותר שלה בשלהי העונה. וזה עוד בלי שהזכרנו את השער מול צ'לסי.
שער העונה: אינייסטה מול צ'לסי (1:1)
לא מעט עיתונאים השחיזו את עטיהם בדקות האחרונות של חצי גמר ליגת האלופות בסטמפורד ברידג', כשנדמה היה שצ'לסי בדרך הבטוחה להדיח את בארסה ולהעפיל לגמר שני ברציפות. כמעט כל שחקני בארסה לא הגיעו למשחק - מסי נעלם, אטו לא פגע, וכל הגבהה של דני אלבס הסתיימה בעננים. אפילו גווארדיולה כבר לחץ את היד להידינק, ובטח לחש לו "מזל טוב" ו-"כל הכבוד". אלא שכל זה לא הפריע לשחקן אחד.
אינייסטה נלחם במשחק הזה בשביל 11 שחקנים, ירק דם בשביל עונה שלמה, התאבד על כל כדור, והכי חשוב – לא הפסיק להאמין. בדקה ה-93', כשהגבהה עקומה נוספת של אלבס הפכה להרחקה גרועה של אסיין, התגלגלה לרגליים של מסי ומשם הגיעה לאינייסטה – הפור נפל. הבעיטה הראשונה למסגרת של בארסה באותו משחק הפכה לשער הניצחון בהתמודדות כולה, ולאחד השערים המתוקים בהיסטוריה של המועדון.
הרכש – דני אלבס
כמעט קשה להאמין, אבל בעונה שעברה דני אלבס בכלל לא שיחק בברצלונה. המגן הימני הפעלתן, שזכה בעברו בשני גביעי אופ"א רצופים עם סביליה, הצליח להשתלב בקבוצתו החדשה בכזו קלות, עד שלפעמים נדמה שהוא היה שם מאז ומעולם.
הברזילאי סיפק העונה שוב ושוב לבארסה את מה שהיה חסר לה בעונה שעברה, כשזמברוטה מילא את התפקיד: תמיכה בלתי פוסקת בהתקפה. תגידו מה שתגידו על אלבס, השילוב שלו עם מסי באגף ימין של בארסה היה כל-כך מוצלח עד שכמעט השכיח את היריבות המרה בין ארגנטינה לברזיל. בעיניי, התמיכה של אלבס בהתקפת המחומש של בארסה (אטו, מסי, הנרי, אינייסטה וצ'אבי) היוותה חלק חשוב ביותר במערך שהביא לה את הטרבל.
האכזבה: בוז'אן קרקיץ'
בעונה שעברה – עונתו הראשונה בקבוצה הבוגרת של ברצלונה – כבש בוז'אן קרקיץ' 10 שערי ליגה, זומן לסגל נבחרת ספרד, ונראה היה שהעונה הקרובה תעשה לו רק טוב. לחלוץ המבטיח, שהיה אז בן 17 בלבד, היה ברור שיישאר בבארסה, אפילו שלא הובטחו לו דקות משחק רבות.
אלא שבוז'אן לא ממש התקדם העונה, והאשמה כאן נופלת בעיקר על מאמנו בהווה ואליל ילדותו בעבר. גווארדיולה כמעט ולא העניק לילד צ'אנסים בהרכב הראשון, וכשזה כן קרה, היה זה בדרך כלל במשחקים פחות חשובים, כשבארסה שיחקה בהרכב חסר. השיא היה כשבוז'אן אף הגיע לדמעות, כשהוחלף במשחק הליגה מול חטאפה בנובמבר. שלבי סיום העונה דווקא מראים סימנים מעודדים עבור בוז'אן, ששיחק מצוין בגמר גביע המלך מול בילבאו ואף כבש שער. לאור ההתעניינות הגדלה בחלוץ מחוץ לספרד, מעניין יהיה לראות מה יקרה איתו בעונה הבאה.
תגלית העונה: ג'רארד פיקה
נדמה שתשומת הלב הרבה שמשך משחק ההתקפה של ברצלונה העונה השכיח מעט את העונה המצוינת שעברה על החלק האחורי של הקבוצה. אלא שגם בהגנה, כאמור, בארסה הייתה אחת הקבוצות הטובות באירופה העונה.
הפציעה הקשה של הבלם גבי מיליטו בתחילת העונה, הקפיצה את מעמדו של ג'רארד פיקה, בלם צעיר שגדל בבארסה, ובעונה שעברה בכלל שיחק ביונייטד. פיקה לקח את הצ'אנס בשתי ידיים, ויחד עם פויול ומארקס השלים קו אחורי חכם, יעיל ושקט, ובעיקר כזה שיודע לדחוף קדימה כשצריך. את החותמת לפספוס של פרגוסון, שוויתר עליו במנצ'סטר, נתן הבלם במשחק הפנטסטי מול היונייטד בגמר.
המשחק הטוב ביותר: ה-6:2 מול ריאל מדריד בברנבאו
כמעט קשה לזכור את זה היום, אבל למשחק מול ריאל מדריד בתחילת מאי הגיעה בארסה בכושר לא מזהיר, כשריאל – אז אחרי 19 משחקים ללא הפסד – מאיימת לנצח ולצמצם את הפער בין השתיים לנקודה אחת בלבד, ארבעה מחזורים לסיום.
המשחק נפתח ב-1:0 מהיר למדריד, ולרגע נדמה היה שאוטוטו מצליחים הבלאנקוס לחרב לבארסה את העונה הנפלאה בתולדותיה. אלא שמכאן והלאה הייתה רק קבוצה אחת על המגרש. הנרי, מסי, צ'אבי ואינייסטה פשוט התפוצצו על הדשא, במשחק שמיד עם סיומו נכנס לפנתיאון של משחקי הסופר-קלאסיקו בכל הזמנים. בארסה חזרה מהברנבאו עם שישיה, שיכולה הייתה בקלות להפוך גם לעשיריה. מאבק האליפות הוכרע, והדרך לטרבל נפתחה.
ה-11 של העונה
אם היה חשש קל של אוהדי בארסה לקראת גמר האלופות, הוא נבע בעיקר מחסרונם של מספר שחקנים בחוליה האחורית של הקבוצה. לאורך כל העונה, גווארדיולה שמר על הרכב כמעט קבוע, עד שבשלבים המכריעים זה היה אפילו מעט מעורר תמיהה: רבאק, מה עם קצת מנוחה לכוכבים?
בסופו של דבר, הרכב השחקנים הטוב ביותר של גווארדיולה העונה הוא די ברור: ויקטור ואלדס; דני אלבס, אריק אבידל, קרלס פויול, ג'רארד פיקה; יא יא טורה, צ'אבי הרננדס, אנדרס אינייסטה, ליונל מסי, תיירי הנרי; סמואל אטו.
כעת נותר רק לחכות ולראות מה מכינים לנו 11 המופלאים האלה בעונה הבאה.