בעונה הקודמת הפסידה ריאל מדריד בפעם השניה ברציפות את אליפות ספרד ליריבה המרה ברצלונה. לאחר מכן הוחלט במועדון הפאר על הצעד המשמעותי ביותר שלו בשנים האחרונות - צירופו של אחד מהמאמנים הטובים בעולם וללא ספק הצבעוני ביותר, ז'וזה מוריניו.
עד כה מהלך זה לא הוכיח את עצמו יתר על המידה. למרות שריאל עדיין במרחק נגיעה מבארסה, ההפסד המשפיל בקלאסיקו והניצחונות הדחוקים במחזורים האחרונים גרמו ל"מיוחד" לערער בפומבי על מעמדו במועדון בשנים הקרובות.
הפורטוגלי התלונן על חוסר צדק משווע מצד השופטים ב'לה ליגה', אי גיבוי של ההנהלה ובראשה המנהל הטכני חורחה ולדאנו, ובעיקר על כך שלקבוצתו לא מצורף חלוץ נוסף, במקום גונסאלו היגוואין שסיים את העונה.
השבוע קיבל מוריניו סוף סוף מענה ראשון לאחת מבעיותיו, כשעמנואל אדבאיור עבר ממנצ'סטר סיטי בהשאלה עם אופציית רכישה בסיום העונה.
נכון שהרבה אנשים ירימו גבה על החתמת החלוץ מטוגו, אך לאורך ההיסטוריה ראינו לא פעם ולא פעמיים כי כאשר המיוחד מצביע על מישהו הוא פוגע ובגדול.
הסודות של מוריניו
הסוד של מוריניו מורכב משלושה מרכיבים עיקריים שעליהם הוא מקפיד בכל מועדון אליו הוא מגיע. בראש ובראשונה מוריניו עובד יומם וליל עם שחקניו על כושר גופני גבוה ומשמעת טקטית על סף השלמות, הוכחה לכך ניתן לראות בעונתו הקודמת באינטר, כאשר חלף על פני אריות היבשת צ'לסי, ברצלונה ובאיירן מינכן, כשמול כל אחת מהקבוצות הציב ז'וזה מערך שונה שניטרל לחלוטין כל אחת מהן.
המרכיב השני והלא פחות חשוב הוא יחסי האנוש המצויינים שיש לפורטוגלי עם שחקניו. למרות שלכל חובב כדורגל בעולם מצטייר מוריניו כאיש קריר ונטול רגש, די מפתיע לשמוע שלא משנה באיזו קבוצה הוא אימן, השחקנים תמיד ראו בו לא רק דמות מאמן, אלא מעין דמות אלוהית שיכולה לשמש כפסיכולוג, חבר ואב.
בכל מועדון אותו עזב הפורטוגלי, הוא השאיר אחריו חבורת לוחמים שמוכנים ללכת איתו בצורה עיוורת לכל מקום אשר יילך. כשעזב את צ'לסי ב-2007 שחקנים בכירים כמו ג'ון טרי, פרנק למפארד ודידייה דרוגבה לא הסתירו את רצונם לשחק עבור ז'וזה גם בשורות אינטר האיטלקית, ולוותר על הכל עבור קדנציה נוספת עם "המיוחד".
את יחסי האנוש המופלאים היה ניתן לראות בצורה מובהקת בפרידתו של הפורטוגלי מבלם הנראזורי, מרקו מטראצי, בסיום גמר ליגת האלופות בעונה שעברה. "מטריקס", שנחשב לשחקן הקשוח והמפחיד ביותר בסרייה A, מירר בבכי ביחד עם מוריניו כשהם מחובקים. כשנשאל "מרקו האיום" לגבי המשך דרכו באלופת אירופה הטריה, הוא השיב כי הוא לא יודע אם יצליח לשחק אי פעם תחת מאמן אחר.
בעוד שעל שני המרכיבים הראשונים מרבית המאמנים הגדולים בעולם עונים, למוריניו יש מרכיב יחיד ומיוחד ששמור אך ורק לו. הפורטוגלי לא נוהג לגדל שחקנים צעירים שלאט לאט יתבשלו, הוא מעדיף לקחת כאלו שכבר עשו כברת דרך בכדורגל העולמי, ולהוציא מהם עשן. נוכל לראות שבכל הקבוצות בהן אימן מוריניו, תמיד הוא ידע להוציא קלף סודי שלבסוף גם התגלה בתור אס מנצח.
פעם ראשונה יועץ נישואין
האס הראשון והמשמעותי בקריירת האימון של מוריניו היה "אנדרסון לואיס דה סוזה", או בשמו המוכר והמקוצר דקו. הקשר שהגיע לפורטוגל ממולדת הסמבה ברזיל, פתח את הקריירה האירופית בקבוצות התחתית אלברקה וסאולגיוורוש, לאחר זמן קצר הבחינו נציגי פורטו בפוטנציאל האדיר הטמון בברזילאי והחתימו אותו מיידית לחוזה ארוך טווח במועדון הפאר מהבירה.
לצערם של נציגי פורטו, הרכש החדש והנוצץ נכנס למשבר אישי, כשאשתו נפרדה ממנו וחזרה עם שני ילדיו לברזיל. למזלו של דקו ולמזלם של אוהדי הכדורגל בעולם, בחור די חדש ואלמוני העונה לשם ז'וזה מוריניו התמנה למשרת המאמן בשנת 2003 והעניק לדקו את המושכות הבלעדיות להצלחת הקבוצה.
הברזילאי נמוך הקומה לקח את ההזדמנות בשתי ידיים, והוליך את פורטו לתקופה בלתי נשכחת שכללה את הגביע הפורטוגלי, שתי אליפיות, גביע אופ"א, וכמובן, זכייה היסטורית בליגת האלופות בשנת 2004.
פעם שניה מלטש יהלומים
בדיוק באותה שנה בה זכה מוריניו עם פורטו בליגת האלופות, קנה האוליגרך הרוסי רומן אברמוביץ' את מועדון הפנסיונרים צ'לסי. אברמוביץ' מינה את האיטלקי קלאודיו ראניירי למנג'ר הכחולים כשלרשותו עמד תקציב בלתי נתפס של למעלה ממאה מיליון ליש"ט לקניית שחקני חיזוק. לאחר שהאיטלקי לא סיפק את הסחורה, המושכות ניתנו לאלוף אירופה הטרי, מוריניו שמיד שם את עיניו על חלוץ חוף השנהב, דידייה דרוגבה.
בדיוק כמו דקו, גם דרוגבה של אותה תקופה, היה מעין יהלום בלתי מלוטש שחיכה לעבודתו של היהלומן ז'וזה. החלוץ האפריקאי שהגיע ממארסיי, לא היה מהשחקנים המוכרים ביבשת, ובטח לא עבור מועדון בסדר גודל כמו צ'לסי, מוריניו חשב אחרת.
ומוריניו כמובן פגע גם הפעם. דרוגבה האימתני הוביל את המועדון הלונדוני לזכיה ראשונה באליפות אחרי חמישים שנה, כאשר הוא דורס כל בלם או מגן שנקרה בדרכו. המשך שיתוף הפעולה בין דרוגבה למוריניו הניב עד לעזיבתו של הפורטוגלי בספטמבר 2007 עוד אליפות, גביע אנגלי וגביע הליגה כאשר החלוץ מחוף השנהב קורע רשתות בכל אחת מהעונות הללו.
פעם שלישית גביע אלופות אחרי יותר מיובל
את הקלף השלישי שלף מוריניו בשהותו במילאנו. המיוחד קטף בעונתו הראשונה ללא תחרות רבה את אליפות הסריה A. אך יחד עם זאת לא הצליח לעבור את שלב שמינית הגמר בליגת האלופות.
בעונת 2009 החתים מוריניו במועדון המילאנזי את דייגו מיליטו מגנואה. לא הרבה מאוהדי האלופה שמחו על ההחתמה הזו. אמנם הארגנטיני היה סקורר מרכזי בכל מקום אליו הגיע אך עד אותה עונה באינטר הוא שיחק במועדונים בינוניים כמו ריאל סראגוסה וגנואה והמעבר החד לאלופת איטליה היה נראה תמוה למדי עבור הרבה מאוהדי הנראזורי, במיוחד לאור העובדה שהוא היה צריך להיכנס לנעליו הגדולות של זלאטן איברהימוביץ' שעזב לבארסה.
מוריניו כמובן, סימן עוד וי על רכש מוצלח. מיליטו הצטיין וכיכב בכל המסגרות. בסריה A והבקיע 22 שערים כשהאחרון מביניהם היה שער האליפות מול סיינה במחזור הסיום. בגמר הגביע הבקיע את שער הניצחון מול רומא, אך הדובדבן שבקצפת היה הצמד בגמר ליגת האלופות מול באיירן מינכן, שהעניק לאינטר את התואר היוקרתי ביבשת והשלים טרבל היסטורי למועדון האיטלקי.
פעם רביעית?
בדומה לדקו, דרוגבה ומיליטו, גם אדבאיור לא מגיע לשחק תחת שרביטו של המיוחד, כשהוא עטוף בנייר צלופן. לחלוץ הטוגולזי כבר מלאו 26, ולאחר 3 עונות מופלאות בתותחנים, הגיע אדבאיור לקבוצת המיליונרים של מנצ'סטר סיטי והחל להיעלם.
אם בעונתו הראשונה בסיטיזנס כבש החלוץ 15 שערים. את רוב העונה הנוכחית מבלה אדבאיור על הספסל ולאחר החתמת החלוץ הבוסני, אדין דזקו, קשה להאמין שמעמדו ישתנה.
אדבאיור אמנם רחוק משיאו, וריאל עדיין רחוקה שנות אור מהמובילה ברצלונה אך אל תתפלאו אם הקלף אותו שלף מוריניו שוב יתגלה כאס מנצח בסיום העונה.
