בניגוד לקבוצות הצמרת באנגליה, מאמני הקבוצות הגדולות של ספרד לא התחלפו. זינדין זידאן, שהגיע באמצע העונה שעברה לריאל מדריד נשאר כמובן בקבוצה, לואיס אנריקה מתחיל עונה שלישית בברצלונה ודייגו סימאונה מתחיל עונה שישית באתלטיקו מדריד.
העובדה שסימאונה נשאר באתלטיקו היא לא מובנת מאליה. אחרי ההפסד האכזרי מול ריאל מדריד בגמר ליגת האלופות במילאנו הוא נראה שבור. כשנשאל לגבי עתידו הוא הפטיר: "אני צריך לחשוב על זה". הפרשנים העריכו כי ההפסד בדו קרב הפנדלים, העובדה שלא הצליח להגשים את האובססיה הכי גדולה שלו, זכיה בליגת האלופות לראשונה בהיסטוריה של המועדון, גרמה לו להתייאש.
זה גם לא סוד שסימאונה הפך לאחד המאמנים המבוקשים בעולם. צ'לסי חיזרה אחריו וכמובן שגם אינטר, קבוצה בה שיחק בעבר ואשר הוא עצמו הצהיר כי הוא שואף לאמן אותה בעתיד. הנהלת אתלטיקו ובעיקר האוהדים חששו כי הרומן הסוער עם צ'ולו, האיש שהקים את הקבוצה מעפר והפך אותה לאחת הטובות באירופה, עומד להסתיים. כמה מהאוהדים אף הפגינו וקראו להנהלה לעשות הכל כדי שסימאונה לא יעזוב.
בסופו של דבר נשמעה צפירת ההרגעה. סימאונה - שהחוזה שלו הוא לעוד ארבע שנים - אישר: אני נשאר. השבוע הוא סיפר: "מעולם לא אמרתי שאני עוזב, אמרתי רק שאני צריך זמן כדי לחשוב. וכשאמרתי זאת התכוונתי שאני צריך זמן כדי לחשוב איך אתלטיקו תתכונן לעונה החדשה. אם הייתי עוזב הקיץ, זה לא היה קורה בדרך נעימה ושלווה".
סימאונה מתכוון כמובן לתחושות הכאב שליוו אותו ואת כל מי שקשור לאתלטיקו, בעקבות ההפסד השני בשלוש העונות האחרונות לריאל מדריד בגמר ליגת האלופות. הוא לא היה רוצה לעזוב כשזה הזיכרון האחרון ממנו. "מי שאומר שהפסדים הם מים שעוברים מתחת לגשר, לא יודע על מה הוא מדבר. מבחינתי שום ניצחון עתידי בגמר כלשהו לא יוכל לכפר על שני ההפסדים הללו", הוא אומר.
סימאונה נשאר באתלטיקו מאחר שהוא מאמין שיש לו קבוצה שמסוגלת להתמודד גם העונה על כל התארים ולהוות יריב שקול לאלופת ספרד ברצלונה ולאלופת אירופה ריאל מדריד. ההגנה המצויינת, הטובה באירופה, נשארה כשהייתה, ואף עובתה עם צירופו של מגן נבחרת קרואטיה שימה ורשאליקו.
לעומת זאת הקישור וההתקפה, שלא היו במיטבם בעונה שעברה, התחזקו באופן משמעותי. ניקולס גייטאן נרכש מבנפיקה ב-25 מיליון יורו ואמור למלא את החלל שנותר עם עזיבתו של ארדה טוראן לברצלונה לפני שנה.
ולצידו של אנטואן גריזמן, הכוכב הגדול של הקבוצה, שכבש 22 שערי ליגה בעונה שעברה, ישחק סוף סוף חלוץ שאמור להבקיע יותר ממנו.
בשנים הראשונות של סימאונה באתלטיקו תמיד היה לו חלוץ חוד אימתני - רדאמל פלקאו ואחריו דייגו קוסטה. אולם מריו מנדז'וקיץ' לא הצליח לשמור על אותם סטנדרטים ועם כל הכבוד לנשמה של פרננדו טורס, הוא בוודאי לא מהווה פתרון. גאמיירו, לעומת זאת, עשוי להיות החלוץ שיעשה את ההבדל, ישחרר את גריזמן לשחק כחלוץ המצטרף, כפי שהוא אוהב ויודע.
על הנייר ברצלונה וריאל מדריד נראות חזקות יותר, אבל ככה זה היה תמיד ומבחינת סימאונה והשחקנים שלו דווקא מתאים להיות האנדרדוג, הקבוצה שלא רבים נותנים לה סיכוי לזכות באליפות. זה בדיוק מה שקרה לפני שלוש שנים, כשהקולצ'ונרוס הגיעו מאחור והפכו לקבוצה היחידה ב-12 העונות האחרונות שמנעה את האליפות משתי הגדולות.
זה כמובן לא יהיה קל. זידאן כבר הוכתר על ידי אוהדי ריאל מדריד למשיח החדש, ואחרי הזכייה בצ'מפיונס ברור לגמרי שהמטרה היא אליפות, ובעיקר מניעה של אליפות מספר 7 ב-9 העונות האחרונות של ברצלונה. בינתיים ריאל שקטה למדי בשוק ההעברות והרכש הגדול היחיד הוא החלוץ אלברו מוראטה, שייאלץ להיאבק על מקומו בהרכב.
ומה באשר לבארסה? לואיס אנריקה ימשיך להתבסס על שלישיית ה-MSN הקטלנית. בעונה שעברה כבשו לואיס סוארס, מסי וניימאר 141 שערים, והרגל עוד נטוייה. דני אלבס, מארק ברטרה ואדריאנו עזבו והשוער קלאודיו בראבו בדרך למנצ'סטר סיטי. למעט בראבו, לא מדובר באבידות גדולות מדי. במקומם הגיעו ארבעה שחקנים בני 22, שאמורים להצעיר את הסגל המתבגר של בארסה: הקשרים אנדרה גומס ודניס סוארס ושחקני ההגנה הצרפתים סמואל אומטיטי ולוקה דין.
אליהם אפשר להוסיף גם את אלייש וידאל ואת ארדה טוראן, שאמנם החלו לשחק באמצע העונה שעברה (בשל העונש שהוטל על בארסה), אולם רק עכשיו הם מתחילים להשתלב באופן משמעותי בקבוצה. וידאל תפס את מקומו של אלבס בעמדת המגן הימני וטוראן נראה מצויין בשני הנצחונות על סביליה בסופר קאפ הספרדי. בארסה לא תוותר כמובן על הליגה, אולם המטרה העיקרית שלה העונה תהיה ליגת האלופות, אחרי הכישלון בעונה שעברה.
הסיכוי שהאליפות תיפול בחיקה של קבוצה אחרת, למעט שלוש הגדולות, שואף לאפס. זו המציאות בספרד. מה שכן, ההערכה היא שגם העונה הקרב יהיה צמוד מאוד, יגיע לפוטו פיניש. ואולי אז יוכל סימאונה לחייך.
