האיש שהימם את מסי. רנאר (GETTY) (צילום: ספורט 5)
האיש שהימם את מסי. רנאר (GETTY) | צילום: ספורט 5
עבר גם באפריקה. רנאר (GETTY) (צילום: ספורט 5)
עבר גם באפריקה. רנאר (GETTY) | צילום: ספורט 5

בחולצה לבנה, ובלוק של שחקן קולנוע, הרווה רנאר הדהים את העולם. המאמן הצרפתי בן ה-54 עשה את מה שרבים חשבו שלא יוכל לעשות: להדהים את ארגנטינה וליונל מסי כבר במשחק הראשון. נבחרת ערב הסעודית, שתמיד נחשבת לאנדרדוג מובהק, עומדת לפתע עם שלוש נקודות - ואחרי שעברו את המהמורה הגדולה של האלביסלסטה, מי יודע לאן זה יילך מכאן?

המסע של רנאר לרגע הזה היה מורכב ומפרך, רצוף תחנות - כשלצד ההישגים הרבים, היו גם כשלונות מפוארים. מאחורי רנאר יש קריירה שלא התממשה; 15 שנה של כדורגל בקבוצות אלמוניות יחסית בצרפת, שבסופה, לאחר שפרש, אפילו שקל לעשות הסבת מקצוע - ופתח בחברת ניקיון. בשנת 1999 הוא החל לאמן, זה קרה בדרוגיניאן, הקבוצה שבמדיה פרש.

לאחר מכן הוא עבר לתקופה קצרה לסין, ובתחילת שנות האלפיים הוא נסע לאנגליה - שם הוא אימן את קיימברידג' יונייטד, ששיחקה בליגה הרביעית במדינה. ג'ון רודי, שלימים שיחק גם באברטון ונוריץ', החל את צעדיו הראשונים בקיימברידג' וסיפר עליו: "הייתי חסר ניסיון, לא רק ברמות הבכירות אלא כשוער בכלל; אבל הרווה היה טוב בלספק את התחושה שאתה טוב מספיק. גם באימוני הכושר, הוא לא רק דרש, אלא התאמן יחד איתנו". הוא ניסה לאמן מספר קבוצות, אבל זה לא צלח - והוא עבר לתחום חופף, אימון נבחרות לאומיות.

התחנה הראשונה שלו היתה זמביה (שמוכרת לנו לאחר שלא מזמן שיחקה נגד נבחרת ישראל). בשנת 2010, הוא הוביל אותה לשלב רבע הגמר באליפות אפריקה (הישג שהיא לא חוותה 14 שנה), אבל עזב חודשיים לתום החוזה - כשמונה למאמן נבחרת אנגולה. הוא חזר לזמביה, באוקטובר 2011, וסיפק את הסנסציה הגדולה - כשזכה עם זמביה באליפות אפריקה 2012, לאחר ניצחון בפנדלים בגמר על חוף השנהב של דידייה דרוגבה, קולו טורה וג'רביניו.

ההישג הגדול בקריירה. רנאר (GETTY) (צילום: ספורט 5)
ההישג הגדול בקריירה. רנאר (GETTY) | צילום: ספורט 5

אבל גם הכהונה הזו היתה קצרה במיוחד. רנאר חזר לצרפת, לכהונה קצרה וכושלת בסושו - שנגמרה בירידה מהליגה הצרפתית הבכירה. התחנה הבאה? חוף השנהב, שאותה אימן ב-2015 והוביל גם אותה לזכייה באליפות אפריקה, אחרי ניצחון בגמר - בפנדלים - על גאנה, שאותה אימן הישראלי אברהם גרנט.

והמגמה הזו נמשכה; רנאר לא הצליח כל כך בתור מאמן קבוצות (כשמונה למאמן ליל, הוא פוטר בתוך חצי שנה, אחרי מאזן של 13 נקודות ב-13 משחקים), אבל השתבח כמאמן נבחרות - כך למשל במרוקו, אותה הוא הוביל למונדיאל הקודם ברוסיה. לאחר הטורניר, הוא חתם על חוזה עד 2022 - אבל ביולי 2019 התפטר, לאחר שהמרוקנים הודחו באופן מפתיע מאליפות אפריקה.

בהמשך אותו חודש, הוא מונה למאמן נבחרת ערב הסעודית. יחסית לקריירה שלו, שלוש שנים זה המון זמן. הוא הצליח להוביל את הסעודים למונדיאל דרך אסיה, ועכשיו - הוא חוגג את הניצחון שלו. יש מאמנים שהקריירה שלהם הלכה בקו ישר, כזו שיש בה רק הצלחות. רנאר טעם לא מעט את הכישלון, נכשל והודח מלא מעט מקומות בבושת פנים. אבל החולצה הלבנה שלו הצליחה להישאר טהורה כל פעם מחדש, בדרך להישג הגדול בקריירה שלו.