ב-11/09/2012 נפגשו נבחרות שוויץ ואלבניה בלוצרן למשחק במסגרת מוקדמות מונדיאל 2014. במשחק עצמו לא נרשמו אירועים מיוחדים והשוויצרים ניצחו בקלות 0:2, אך הסיפור האמיתי והמשמעותי התרחש בחדר ההלבשה לפני ההתמודדות.
פדיל ווקרי, נשיא התאחדות הכדורגל של קוסובו, התרוצץ בחדר ההלבשה יחד עם מזכ"ל ההתאחדות, ארול סאליחו, ובידו מסמך הקורא לפיפ"א לאפשר לנבחרת קוסובו, שכמה שנים קודם לכן הכריזה על עצמאותה, לשחק במשחקי ידידות רשמיים.
בסגלים של שתי הנבחרות המשחקות היו תשעה שחקנים שנולדו בקוסובו, או שגודלו על ידי פליטים שברחו מקוסובו במלחמה. כל התשעה חתמו על המסמך שנשלח לפיפ"א, יחד עם חתימותיהם של ווקרי וסאליחו (ובעקבות כך נקרא "מסמך ה-11").
בין השחקנים שחתמו היו קפטן נבחרת אלבניה, לוריק צאנה, השוער האלבני, סמיר אויקני, וכוכבי נבחרת שוויץ ואלון ברהאמי, אדמיר מחמדי והכישרונות הצעירים, גרניט ג'אקה ושרדאן שאקירי. האחרון אף הגדיל לעשות ועלה לשחק עם נעליים שמוטבע עליהם דגל מאוחד של שלוש המדינות: שוויץ, אלבניה וקוסובו.
אותו מסמך היה הצעד הראשון במסלול הארוך של קוסובו להכרה מלאה, ומה שהוביל את הנבחרת הבלקנית להופעה היסטורית במוקדמות מונדיאל 2018. איך שלא נבחן את זה, מדובר באחד הסיפורים המרגשים והמרתקים בהיסטוריה של הספורט העולמי.
הספורט ככלי להכרה עולמית
רפובליקת קוסובו, שמונה 2.2 מיליון תושבים (95% מהם אלבנים-מוסלמים), הכריזה על התנתקותה מסרביה ועל עצמאותה בפברואר 2008, ומאז נלחמת לזכות בהכרה של מדינות העולם. אחת הדרכים של הקוסוברים לזכות בהכרה היא באמצעות הספורט. ניצנים ראשונים נראו באולימפיאדת ריו 2016 כשהג'ודואית, מאילינדה קלמנדי, זכתה בזהב היסטורי עבור המדינה הצעירה והפכה לגיבורה לאומית ולסמל לחירותה של קוסובו.
כעת התקווה הגדולה של האזרחים נעוצה בנבחרת הכדורגל הלאומית, שתנסה להשיג כמה שיותר נקודות בקמפיין המוקדמות הנוכחי ובעיקר לשים את קוסובו על המפה העולמית. בנבחרת קוסובו אין ציפיות להישגים משמעותיים על כר הדשא. הנבחרת של אלברט בוניאקי הוגרלה לבית קשה מאוד ותפגוש ארבע נבחרות שהשתתפו ביורו 2016 בצרפת: קרואטיה, איסלנד, טורקיה ואוקראינה, יחד עם פינלנד, אותה תפגוש קוסובו למשחק הרשמי הראשון שלה אי פעם.
מעבר לכך שמדובר בנבחרות מעולות שקשה לעבור אותן, אין בקוסובו אצטדיון כדורגל העומד בתקנים של אופ"א, ולכן תארח הנבחרת את משחקיה באצטדיון לורו בוריצ'י בעיר שקודר שבאלבניה. בנוסף, ארבע מדינות בבית ט' מכירות בעצמאותה של קוסובו ומנהלות איתה יחסים בין-לאומיים מלאים והדדיים: קרואטיה, פינלנד, איסלנד וטורקיה. האחרונה אף הייתה המדינה הראשונה שמיהרה להתייצב לצד הקוסוברים ולהכיר בעצמאותה של המדינה הקטנה.
נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, הגיע לביקור בקוסובו ונשא נאום מרגש בו אמר: "לכולנו יש היסטוריה משותפת, תרבות משותפת וציוויליזציה משותפת. אנחנו נושמים את אותם ערכים. אל תשכחו לעולם - טורקיה היא קוסובו וקוסובו היא טורקיה". דבריו של ארדואן לא הגיעו משום מקום. צבא טורקיה לקח חלק פעיל במלחמה מול צבא יוגוסלביה ולמעשה שיחרר את קוסובו בהפצצות נאט"ו ב-1999. לפי ההערכות, מספר הקוסוברים בטורקיה גדול ממספר התושבים בקוסובו עצמה וטורקית היא אחת השפות הנפוצות במדינה. המפגש הכפול צפוי להיות דרבי ידידותי מלא אמוציות ורגשות.
איך מגיעים למונדיאל?
לשחקנים ממוצא קוסוברי הייתה הזדמנות אחת לעבור ולייצג את הנבחרת, ויש כמה שעשו את המעבר כמו השוער והקפטן, סמיר אוקיאני, ומספר שחקנים מוכשרים שהספיקו לשחק בנבחרות אחרות. החלוץ הוותיק, אלברט בוניאקו, משוויץ, לורט סאדיקו משבדיה, ואלון ברישה מנורבגיה ומי שצפוי להיות כוכב העתיד של הנבחרת, ברסנט סלינה שגדל בנבחרות הצעירות של נורבגיה, נרכש על ידי האקדמיה של מנצ'סטר סיטי והיום מושאל לטוונטה ההולנדית, יובילו את הנבחרת הטרייה.
למרות העובדה שכמעט כל השחקנים עברו בנבחרות הצעירות של מדינות מפותחות באירופה, בעיקר בגרמניה, בהתאחדות הכדורגל של קוסובו יודעים שזה לא מספיק כדי להתמודד עם נבחרות טובות יותר בזירה האירופית, ובונים בעיקר על הוועדה למעמד השחקן של פיפ"א.
גרניט ג'אקה, הרכש הטרי של ארסנל וכוכב נבחרת שוויץ, שלח בקשה רשמית לעבור ולייצג את נבחרת קוסובו, וכעת מחכים בקוסובו בכיליון עיניים להחלטות הוועדה. גם בהתאחדויות הכדורגל של אלבניה ושוויץ כוססים ציפורניים לקראת ההחלטה, שכן אם הבקשה תתקבל יווצר תקדים שיסחף אחריו גל של שחקנים קוסוברים שיעברו לייצג את הנבחרת החדשה.
אחיו של גרניט, טאולנט מבאזל, כבר הודיע על כוונתו לשחק במדי נבחרת קוסובו, וכמוהו גם עדנאן ינוזאי מסנדרלנד, שאני טאראשיי מפרנקפורט, אדמיר מחמדי מלברקוזן, אלמן אבדי משפילד וונסדיי וכמובן הכוכבים הגדולים של שוויץ, ואלון ברהאמי ושרדאן שאקירי, שכבר הכריזו שיעשו הכל כדי לשחק במדי קוסובו.
אם הסכר ייפרץ וכל השמות הגדולים הללו ישחקו בנבחרת קוסובו, היא עשויה להפוך לנבחרת מלהיבה ולאיים על הגעה לטורניר גדול בכל קמפיין מוקדמות. בינתיים הקוסוברים מנמיכים ציפיות ובוחרים להתמקד במלחמה האמיתית שלהם – מלחמת ההכרה. אוקראינה אינה מכירה בעצמאותה של קוסובו והמפגש בין השתיים צפוי להיות טעון ולוהט, אבל לפני זה מחכה המשימה הראשונה של נבחרת קוסובו - נקודה היסטורית ראשונה במוקדמות המונדיאל מול פינלנד בחוץ. זה יהיה הצעד הראשון בדרך למסע החלומי שאולי יסתיים בעלייה לטורניר גדול בעוד כמה שנים, חלום שאנחנו כאן, בישראל, עדיין חולמים בכל שנתיים.
