sportFive361947 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
הליגה האנגלית חזרה מהפגרה ונראה שהדברים שלא סגורים הם זהות היורדת האחרונה (ק.פ.ר ורדינג כנראה איחרו את הרכבת) והקרב על המקומות באירופה בשנה הבאה. בצל המצב שנוצר, כאשר הפרמייר-ליג נהייתה קצת לא מעניינת, בלשון המעטה, ישנה מגמה שגוברת בשנים האחרונות והיא הפיחות הגדול במעמד המאמן במדינה.

מרטין אוניל, מאמן סנדרלנד שפוטר לאחר ההפסד האחרון למנצ'סטר יונייטד, הוא החמישי שלא מסיים את תפקידו העונה בליגה. המצב בליגות הנמוכות רע בהרבה עם 33 מאמנים שפוטרו מתוך 72 קבוצות. רוברטו די מתיאו נזרק מצ'לסי ובמקומו הגיע רפא בניטס, שלא ממש שינה את התמונה. תוצאה דומה הושגה בק.פ.ר כאשר הארי רדנאפ החליף את מארק יוז והקבוצה עדיין מתחת לקו האדום. נייג'ל אטקינס הוחלף במאוריסיו פוצ'טינו בסאות'האמפטון והלך להחליף את בראיין מקדרמוט, שעף מרדינג. באף אחד מהמקרים לא הושג שינוי גדול ביכולת לטווח הארוך ובאנגליה החלו לשאול האם יש היגיון בתחלופה הגבוהה של המאמנים, בטח עם הכסף הגדול שצריך להוציא על כל מה שנלווה לפיטורים.

בנוסף, החלו לשאול בממלכה מה ההיגיון בצעד כזה, כאשר נותרו 7 מחזורים לסיום העונה? הרי לכל מאמן שיגיע ייקח זמן עד שיצליח להיכנס לעניינים ועד שזה יקרה העונה יכולה להיגמר, כאשר במקרה שלה סנדרלנד תהיה בצד הלא נכון של הקו האדום. אז נכון שהחתולים השחורים מראים יכולת דלה כבר תקופה ארוכה והניצחון האחרון הושג אי שם באמצע ינואר (2:3 על וויגאן), אבל רבים בממלכה מאמינים שמאמן עם רזומה מכובד כמו מרטין אוניל הוא עדיין האיש המתאים למשימה.

אחד מהם הוא שחקן העבר קווין קילבאן, שקבע: "אני מאוד מופתע מפיטוריו של אוניל, זה הצעד הלא נכון בזמן הלא נכון. אני בספק אם מאמן חדש שיגיע יוכל לשנות משהו עד סוף העונה". באתר ה-BBC ניסו להסביר: "ההנהלה של סנדרלנד לקחה הימור גדול מאוד בפיטוריו של אוניל. נראה שהם הרגישו שזה יהיה הימור גדול יותר להישאר עם הצפון-אירי, אך אם הם בכל זאת ירדו ליגה והרבה מאוד חצים יופנו להנהלה בגלל הצעד הזה".

הדוגמה הבולטת. פרגי (GETTYIMAGES) (צילום: ספורט 5)
הדוגמה הבולטת. פרגי (GETTYIMAGES) | צילום: ספורט 5

העליתי את הנושא בפני קרייג, אוהד ווסט ברומיץ', ששפך קצת יותר אור על התופעה: "מאז שאברמוביץ' הגיע לפרמייר-ליג מעמד המאמן הזדעזע קשות, הוא הפך את הנושא לבדיחה ופתח דלת לבעלי קבוצות אחרים שמחליפים מאמנים כמו גרביים".

יש יותר ממשהו בדבריו. תפקיד המאמן באנגליה (ולא רק שם) הפך לכפוי טובה בשנים האחרונות. נכון, לפעמים צריך לעשות זעזוע, לפעמים החיבור בין המועדון או השחקנים למאמן אינו מצליח וצריך להיפרד, אבל אלה דברים שצריכים להיעשות מוקדם ולא 7 מחזורים לסוף העונה, כאשר כבר אין זמן לתקן. זה לא רציני ולא כלכלי.

לא חסרות דוגמאות שמוכיחות שיציבות בעמדת המאמן היא מתכון להצלחה, או לפחות לשמירה על רמה מסוימת לאורך זמן. אלכס פרגוסון הוא כמובן הדוגמא הבולטת מכולן ואין ספק שהתוצאות של יונייטד לאורך התקופה עם הסר מדברות בעד עצמן, אבל גם ארסן ונגר שמר על ארסנל ברמה מסוימת לאורך זמן, דייויד מויס הפך את אברטון לחברה כמעט קבועה בצמרת הפרמייר-ליג מאז מונה לתפקיד ב-2002, וגם הנהלת ניוקאסל החתימה את אלן פארדיו לחוזה ארוך טווח בטענה שרק ככה המועדון יוכל לטפס לרמות הגבוהות שוב.

רק בסוף העונה יוכלו להגיד בסנדרלנד אם ההימור שלהם הצליח. כך גם ברדינג, ק.פ.ר ושות'. אך בעידן שבו מתחילות הגבלות על המאזן החשבונאי של הקבוצות ועל גובה המשכורות המשולמות, לפטר מאמן צריך להיות עניין ששוקלים בכובד ראש. מעבר לזה, טוב יעשו בעלי הקבוצות אם יפנימו את חשיבות העמדה הזאת בקבוצתם ויפסיקו להחליף מאמנים כל שנתיים בממוצע. מעבר לחוסר היציבות והיכולת לבנות לטווח ארוך, לא חבל על הכסף?