"מאיגרא רמא לבירה עמיקתא" – אומנם ארמית, אך אין ביטוי מוצלח יותר כדי לתאר את הטלטלה שעברה נבחרת הכדורגל של צרפת בעשור האחרון, שממרום מעמדה כאלופת העולם ואירופה בו זמנית בתחילת המילניום, נחלה לא אחת כישלונות מהדהדים וכל זאת כשבאמתחתה שמות על כזידאן, הנרי, ויירה, טרזגה, ריברי ובנזמה.
העלבון שגררה ההדחה מהיורו האחרון, נלווה לתחושת אי אמון מתמשכת של הציבור בארץ הבאגט כלפי נבחרת הטריקולור ויתרה מכך בקברניטיה. "זה נראה רע מאוד מנקודת מבט ספורטיבית וגרוע מכך, צייר תדמית נוראית לנבחרת הלאומית", תיאר ז'אן פייר אסקלט, נשיא ההתאחדות הצרפתית, את הביזיון שחוללו ריימונד דומנק וחניכיו באוסטריה ושוייץ, שאף התעלה על מופע האימים של רוג'ר למר וחבורתו 6 שנים קודם לכן, במונדיאל 2002.
קצת למעלה משנה חלפה והבור שחפר דומנק המושמץ לעצמו ולמעשה למדינה שלמה, הפך לעמוק עוד יותר – הנבחרת הצרפתית עשתה לעצמה חיים קשים בבית שממנו היתה אמורה להבטיח די בקלות את מקומה במונדיאל הקרוב, ובתום קמפיין המוקדמות ראתה את גבה של סרביה, בדרך למלחמת עולם עם אירלנד על אחד מארבעת הכרטיסים שנותרו לדרא"פ.
אם לאחר הבושה ביורו בצרפת ציפו לקבל דומנק קצת שונה ומחובר לקרקע, הרי שהמציאות טפחה על פניהם של האוהדים. אפילו הנשיא ניקולא סרקוזי לא נותר אדיש לנוכח מעלליו של שחקן התיאטרון הכושל וחובב קלפי הטארות וכינה אותו בפומבי "חסר יכולת" ו"מאמן נורא" לאחר שהנבחרת צברה 4 נקודות בלבד בחלוף 3 משחקים בקמפיין מוקדמות המונדיאל.
הערב ב-22:00, בשעה שנבחרת צרפת תעלה על כר הדשא בקרוק פארק לעיני 80 אלף אירים רעבים, תוסב מרבית תשומת הלב לעברו של דומנק. הפעם, נראה שכל תסריט פרט להופעה משכנעת בצמד המשחקים מול חניכיו של ג'ובאני טראפטוני לא יעבור בשקט, מה שיובל לסיום שלטון האיימים של המאמן הכושל לאחר 5 שנים. “כישלון נוסף וריימונד יעזוב, זה בטוח", אמר לאחרונה מי שנחשב לגדול שחקני צרפת לדורותיה, מישל פלאטיני, המכהן כנשיא אופ"א. “אין לי תלונות לדומנק בכל הנוגע לכדורגל. הבעיה שלו מגיעה היא בכל הנוגע לתקשורת עם אנשים".
דומנק נשאר אותו דומנק
דבריו של פלאטיני קיבלו חיזוק השבוע, בשעה שהנבחרת הצרפתית קיימה את מסיבת העיתונאים המסורתית לפני משחקיה הבינלאומיים. הדריכות בתקשורת הצרפתית היתה גדולה שבעתיים לנוכח העובדה שנבחרת הטריקולור עלולה למצוא את עצמה מחוץ למונדיאל לראשונה מאז 1994 ולמעלה מ-100 עיתונאים התאספו כדי לשמוע את מוצא פיו של דומנק לקראת המעמד הגורלי.
אלא שדומנק וויתר על התענוג והעדיף לשחרר תגובה יבשושית באתר הרשמי של ההתאחדות הצרפתית. גם הנרי, גאלאס, אנלקה ויתר השחקנים הבכירים לא נצפו בקרבת מקום. מי שנשלחו לספק תשובות לשאלות שמטרידות אומה שלמה היו ג'וליאן אסקודה, עלי סיסוקו ואלו דיארה, לא פחות ולא יותר. בתקשורת ראו זאת כעלבון. “התחלה חדשה? איזו התחלה חדשה?”, נכתב למחרת בעמוד הראשי של ה"לאקיפ". “זה הרגיש בדיוק כמו מקודם – לא ראינו להט, רוח לחימה, מסר מסויים שהועבר מהמאמן לשחקנים או עמדה ברורה שננקטה".
אם מסע הצלב של התקשורת נגד דומנק הפך כבר לדבר שבשגרה, נאלץ המאמן להתמודד בקמפיין הנוכחי גם עם ביקורת מחניכיו. “ב-12 השנים בהן אני בנבחרת אני לא זוכר דבר כזה. אנחנו לא יודעים איך לשחק, איפה לעמוד על המגרש ואיך להתארגן. אין לנו שיטה, אין לנו הנהגה – זה לא עובד", את הדברים האלה אמר לא אחר מתיירי הנרי, מי שנחשב לאחרון נאמניו של דומנק ואחד שאף פעם לא דיבר נגד מאמנים לאחר התיקו 1:1 מול רומניה בספטמבר האחרון.
“לנו יש את טראפטוני ואנחנו שמחים על כך”
בשעה שבצרפת עסוקים יותר בריבים פנימיים מאשר בכדורגל נטו, באירלנד מביטים מהצד בהנאה ואם אפשר, למה גם לא להוסיף אש למדורה? ריצ'ארד דאן שלח עקיצה שלא משתמעת לשתי פנים לעבר המאמן בן ה-57, לאחר שזה כינה את אירלנד 'נבחרת אנגליה ב': ”בכל טורניר גדול שמתקיים, לצרפת יש את כל אותם שחקנים ברמה עולמית, אבל אז מגיע אדם אחד שהורס את הכל", אמר בלמה של אסטון וילה, שככל הנראה לא אהב את ההתבטאות של דומנק.
“אפילו השבוע, כשצפיתי בטלוויזיה בשידור של אחד המשחקים מטורניר הטניס בברסי, לא יכולתי להתעלם משריקות הבוז של הקהל הצרפתי כאשר דמותו של דומנק, שנכח במקום, הוקרנה על המסך הגדול. יתרה מכך, אפילו השחקנים שלו צוחקים עליו", הוסיף.
ב"איבנינג הראלד" המתפרסם באירלנד אף תיארו את המאצ'-אפ בין דומנק וטראפטוני כ"שלווה נגד כאוס". “לנו יש את ג'ובאני, לצרפת את דומנק ואנחנו שמחים על כך. סביר להניח שלשניהם עניין משותף בפוקר, כמו גם מספר שעות בסמוך לשולחן הביליארד, אבל לא יקח זמן רב כדי לגלות מי הבלופר מביניהם", נכתב.
כדי להוסיף קצת פיקנטרייה למשחק, בתקשורת האירית עסקו השבוע במשחק בין נבחרות איטליה וצרפת, בקרב על ההעפלה לאליפות אירופה לנבחרות צעירות ב-2000. דומנק עמד על הקווים בצד הצרפתי ומהעבר השני היה זה מרקו טארדלי, אלוף עולם בדימוס וכיום עוזרו של טראפטוני בנבחרת אירלנד.
האזוריני של פירלו, גאטוסו ו-ונטולה ניצחו בקרב והמשיכו כל הדרך לזכיה בתואר הנשגב, בשעה שדומנק המתוסכל יצא בהאשמות לפיהן האיטלקים נתנו שוחד לשופט. “יש הסכמים סודיים בין הכדורגל האיטלקי והשופטים", אמר הצרפתי. טארדלי, שכינה אז את הקולגה שלו "מאמן שונה לחלוטין שלעיתים נמצא רחוק מהאמת", נצר בזכרונו את אותו רגע והשבוע הצהיר: “נפגשתי עם דומנק פעמיים-שלוש במהלך הקריירה שלי כמאמן ובכל המקרים ניצחתי. הנה, אנחנו נפגשים שוב".
להפיק אין מיש
להוציא אולי את דייגו מראדונה בנבחרת ארגנטינה, קשה לחשוב על מאמן שמצליח להוציא כה מעט מסגל משובח ומשופע בכוכבים מהשורה הראשונה בעולם. בניגוד למראדונה, שזוכה לימי חסד, כמו גם לגיבוי מבני ארצו שמייחסים לו מעמד של אל ובצדק, לדומנק שנמצא בתפקיד מ-2004, אין תירוצים.
"כשמסתכלים על הסגל שלנו, זה פשוט בלתי ייאמן", הלין מאמן ארסנל ארסן ונגר, אולי ההיפוך המושלם לדומנק, על ההספק הדל של נבחרת הטריקולור בקמפיין המוקדמות. “יש לנו את קארים בנזמה שמשחק בריאל, את תיירי הנרי בברצלונה, ניקולה אנלקה בצ'לסי, פרנק ריברי בבאיירן מינכן ויוהאן גורקוף בבורדו – איך ייתכן שהרכב שחקנים שכזה לא מסוגל לכבוש יותר שערים?”.
התשובה טמונה בגישה השמרנית של דומנק, כמו גם באובססיית האנטי שפיתח לאורך השנים כלפי מספר שחקנים ובראשם דויד טרזגה, לודביק ז'ולי (אותו האשים בכך שניהל רומן עם אשתו), פיליפ מקסס ולאחרונה, קארים בנזמה, שבמסגרת הבינלאומית נראה כצל של השחקן שמככב בברנבאו וקודם לכן בסטאד דה ז'רלאן.
יותר מכל, לדומנק יש את נטייה לעצבן כל אוהד ואוהד. כך למשל, במשחק הבית מול איי פארו לפני כחודש, בו צרפת היתה זקוקה לניצחון באופן בהול, פתח המאמן בהרכב מבוקר שכלל שני קשרים אחוריים וללא בנזמה ומאלודה שנותרו על הספסל. ושוב, מדובר באיי פארו, מנמושות הכדורגל האירופי ומי שהיתה המדורגת 163 בעולם ערב המשחק.
"כל משחק עלול להיות האחרון שלי"
בדומה להנחת היסוד לפיה צרפת העפילה לגמר המונדיאל ב-2006 למרות דומנק, כך ניתן להגיד שנבחרת הטריקולור מגיעה למפגש הכפול מול אירלנד כפייבוריטית, על אף שנראה שהמאמן עושה הכל כדי לאזן כמה שניתן את יחסיי הכוחות.
“אני תמיד אומר שכל משחק עלול להיות האחרון שלי בנבחרת", הגיב דומנק כשנשאל על תסריט שבו לא יצלח את שלב הפלייאוף. “נעלה למונדיאל, זה כתוב איפשהו למעלה. אני מאמין בגורל ויודע שנעשה את הכל כדי להגיע כמה שיותר רחוק".
האם זה מה שירגיע את העם הצרפתי שמשווע לשיחזור הימים הגדולים של סוף שנות ה-90 ותחילת המילניום? לא ממש. אבל מי יודע, אולי דומנק ישלוף לנו איזה שפן מהכובע? בכל מקרה, משעמם לא יהיה.
