בוודאי תסכימו איתי שלגבש רשימה של הקבוצות הכי טובות בעשור האחרון זה לא כל כך פשוט, בכל זאת 10 שנים, לך תזכור... צריך לפשפש אחורה, להסיר אבק מקלטות ישנות ולחוות מחדש את הרגעים הגדולים שכבר הספקנו לשכוח.
כנסו ובחרו את קבוצות העשור שלכם
ניסינו לחשוב על הקבוצות שבאמת עשו לנו משהו, בדרך כזו או אחרת, בעשור הראשון של המאה ה-21. לא במקרה יצא שהקבוצות שהעלנו בחכתנו זכו בליגת האלופות באותה עונה, כי הרי לא באמת נכנסים לזיכרון הקולקטיבי של אוהדי הכדורגל ע"י זכיה בעוד אליפות.
זה הזמן שלכם לבחור את הקבוצות הטובות ביותר בעשור החולף, אלו שבאמת לא נשכח עוד הרבה זמן.
באיירן מינכן - 2000/01
באופן אישי, אני מאוד מתגעגע לבאיירן של אותם ימים. לא, אינני אוהד שלהם, רחוק מזה. בזמנו הייתי מהשונאים הגדולים של המועדון הבאוורי, ששיחק כדורגל יותר גרמני מנבחרת גרמניה עצמה.
השמות היום נוצצים הרבה יותר, אך התלכיד הקבוצתי בתחילת העשור היה משהו באמת מיוחד, הרבה בזכות המאמן אוטמאר היצפלד.
באותה תקופה היצפלד היה המנג'ר המוערך ביותר באירופה, אולי באותו מעמד אפילו עם אלכס פרגוסון. תואר צ'מפיונס עם דורטמונד ב-97' ואחריו גמר טראגי (מבחינתו) מול פרגי ב-99' היו רק המתאבן, מסתבר, למנה העיקרית של 2001.
אוליבר קאן, סטפן אפנברג וג'ובאני אלבר זכורים בעיקר מאותה עונה פנטסטית של באיירן, אבל גם כמה פריצות, כמו ווילי סניול, אואן הראגריבס ורוקה סנטה קרוז. הקבוצה נודעה ביכולת שלה לחסל יריבות במחי יד. מנצ'סטר יונייטד וריאל מדריד לא היו רחוקות מלנצח אותה ברבע ובחצי הגמר, בהתאמה, אבל שילמו ביוקר על הטעויות בהגנה ואיפשרו לפאולו סרג'יו ואלבר לעקוץ.
בגמר בסן סירו זה כבר היה יותר קשה, כי ולנסיה של הקטור קופר היתה פשוט נפלאה. הקפטנים גאיזקה מנדייטה ואפנברג כבשו מהנקודה הלבנה בזמן החוקי, כהכנה לדו קרב הפנדלים שהכריע את הגמר. קאן היה הגיבור הגדול כשהדף את הבעיטות של אמדאו קרבוני ומאוריסיו פלגריני כדי להביא לגרמנים גביע רביעי ומתוק במיוחד.
ריאל מדריד - 2001/02
מודל הגלאקטיקוס המקורי, או לפחות הגרסה שעוד תפקדה. זינדין זידאן הגיע בקיץ מיובנטוס תמורת שיא העברות, מה שמיד גרם ללואיס פיגו, מחזיק השיא הקודם והגלאקטיקו הראשון, לצנן את ההתלהבות: "לא נזכה בגביע אירופה רק כי החתמנו את זידאן".
לא? יש שיחלקו על כך. בחזית המקומית ריאל התקשתה לשמור על יציבות ביישורת האחרונה בשל התחרותיות הגדולה של הליגה הספרדית באותן שנים. לעומת זאת, בצ'מפיונס, עשתה ריאל בית ספר לכל יריבה. טיול בשני שלבי הבתים וניצחון על באיירן ברבע סידר סופר קלאסיקו בחצי הגמר.
המשחק הראשון מול ברצלונה היה בקאמפ נואו ועורר עניין רב, כיאה למעמד ולמסורת. רבבות האוהדים בכחול ואדום נופפו שלט ענק "לגלאזגו", העיר שאירחה את הגמר באותה שנה. אבל, ריאל לא הנידה עפעף וסגרה עניין עם 0:2 במגרש הביתי של היריבה השנואה. ואז הגיע הגמר מול לברקוזן שמלמעשה מיתג את זיזו כמלך החדש של הסנטיאגו ברנבאו.
ראול עשה 0:1 מהיר, לוסיו השווה 5 דקות לאחר מכן, ולפני הירידה למחצית הגיע הרגע הגדול של המאסטרו הצרפתי. רוברטו קרלוס הרים כדור שנגע בשמיים וחזר למטה, זידאן הניף את רגל שמאל ושחרר טיל אדיר לחיבורים של האנס יורג בוט, שהביא גביע תשיעי לקבוצה שבאמת היתה הטובה ביותר ביבשת באותה עונה.
אבל, אלו לא היו רק פיגו, ראול וזידאן. היה בריאל אז משהו שחסר לה מאוד בשנות ההתרסקות של אמצע העשור - צוות מסייע מושלם. פרננדו מוריינטס, קלוד מקאללה, איבן הלגרה, גוטי, רוברטו קרלוס, פרננדו היירו וסטיב מקמנמן הפכו את הקבוצה לקטלנית בכל עמדה במגרש. חובה לציין גם את המאמן והשפם, ויסנטה דל בוסקה, המאמן האחרון שהביא את ריאל יותר רחוק משמינית הגמר, וגם זה שפוטר, אחרי ש"העז" להביא רק אליפות וחצי גמר צ'מפיונס ב-2003.
מילאן - 2002/03
לצד קמפיין די מאכזב בסרייה A (מקום שלישי, 11 נקודות מהמקום הראשון), מילאן עשתה קסמים בצ'מפיונס באותה עונה. קרלו אנצ'לוטי יצר כימיה פנומנלית בסגל שחקנים שלא בולט לעין ביחס ליתר הקבוצות ברשימה. צריך לזכור, קאקה הגיע בסיום אותה עונה, כך שבחלק הקדמי הרוסונרי לא היו משהו מיוחד בקנה מידה אירופי.
אבל, ב-2003 הספיקו שני סקוררים מדופלמים בדמות פיליפו אינזאגי ואנדריי שבצ'נקו, לצד קישור דינמי ויצירתי והגנה אדירה, בשביל גביע אירופה שישי לאיטלקים. אנדראה פירלו, ג'נארו גאטוסו, קלרנס סידורף ורוי קוסטה השלימו מרכז שדה אדיר, אלסנדרו נסטה ופאולו מלדיני הבלתי נגמר היו חומה בצורה בהגנה.
לא תמצאו פה שערים בצרורות (שער אחד ב-3 המשחקים האחרונים בצ'מפיונס), אבל זה עבד. בחצי הגמר מול אינטר שער בודד של שבצ'נקו שהובקע במשחק החוץ, הכריע את הדרבי ושלח את מילאן לגמר כל איטלקי מול יובנטוס שזכתה באליפות.
עבור רבים, המשחק באולד טראפורד היה קשה לצפייה, כמעט בלתי נסבל. 120 דקות נטולות שערים ומלאות שיעמום, אבל לפחות דו קרב פנדלים מסקרן יצא מזה. אחרי חמש החמצות, שלוש ליובה ושתיים למילאן, ניגש האוקראיני לבעיטה האחרונה. מי שראה לא יכול לשכוח את המבט מקפיא הדם של החלוץ לעבר הכדור, ואז לשופט, מרקוס מרק, ואז לעבר בופון, ושוב למרק. ושוב לכדור. ושוב למרק. איך הוא חיכה לבעיטה הזאת. הכדור הלך ימינה, בופון שמאלה, והגביע למילאן.
פורטו - 2003/04
בחירת הרומנטיקנים. מי שאוהב את האנדרדוג נוצר את עונת 2003/4 כזיכרון נהדר. לא קורה לעיתים קרובות שגמר גביע אופ"א מפגיש קבוצות יותר בכירות מגמר האלופות. מצד אחד - ולנסיה ומארסיי, מצד שני - פורטו ומונאקו. אין מחלוקת על מי הכוכב הגדול של שנת 2004 בצ'מפיונס.
ז'וזה מוריניו, המאמן הצעיר שהביא לקבוצה את גביע אופ"א שנה קודם לכן, הקסים את אירופה והכניע שורה של מועדוני פאר: מנצ'סטר יונייטד, ליון ודפורטיבו לה קורוניה, זו דרך מרשימה למועדון שהגיע לגמר אירופי בודד, ב-1987. צמד של בני מקארתי הביא ניצחון ביתי על השדים האדומים, שהיו על סף עליה בדקה ה-90 של הגומלין.
מי יכול לשכוח את הזינוק של מוריניו על הקווים באולד טראפורד, לאחר שקושטיניה השווה ל-1:1 וברגע האחרון שלח את יונייטד הביתה כבר בשמינית הגמר. בזכות מסע הקסם של הפורטוגלים, פרצו לתודעה שחקנים שנמצאים עד היום בצמרת הכדורגל האירופי, כמו דקו, ריקרדו קרבאליו, פאולו פריירה ומאניש. בכל זאת, מעל כולם עומד "המיוחד", שבסיום אותו 0:3 בגלזנקירשן מול מונאקו הוריד את מדליית הזהב מצווארו ולאחר ימים ספורים חתם בצ'לסי.
ארסנל - 2003/04
הקבוצה היחידה ברשימה שלנו שלא זכתה בליגת האלופות, ואולי גם הטובה ביותר בהיסטוריה בקטגוריית המפסידות. ההדחה ברבע הגמר מול צ'לסי של ראניירי עשתה עוול אדיר לקבוצה. קודם כל, נתחיל, איך לא, בתיירי הנרי, המלך של הייבורי. חלוץ שגרם לכל דבר להיראות כל כך אלגנטי וקליל, אבל בד בבד מכונת שערים קטלנית. 39 פעמים הוא הזיז את הרשת באותה עונה קסומה שנגמרה באליפות.
אבל זו לא היתה קבוצה של איש אחד, רחוק מזה. היו שם פטריק ויירה בשיא הקריירה, פרדי ליונגברג ורובר פירס במשחק אגפים מושלם, דניס ברגקאמפ כבן הזוג האולטימטיבי של הנרי בהתקפה וסילבן וילטורד, החלוץ המחליף הכי טוב באנגליה. סול קמפבל ויינס להמן היו האחראים העיקריים להגנה, לצד אשלי קול, מרטין קיאון הקשיש ולאורן.
לפעמים מספרים יכולים לספר הכל: 38 משחקי ליגה, 90 נקודות, נקודה פחות מהשיא של מנצ'סטר יונייטד. 73 שערי זכות, ההתקפה הטובה בפרמייר ליג, 26 שערי חובה, ההגנה הטובה בפרמייר ליג.
אבל כנראה מה שמייצג יותר מכל מספר את העונה הקסומה של ארסן ונגר ובחוריו הוא הכינוי שהוצמד להם בסיומה: "הבלתי מנוצחים". הלונדונים לא הפסידו במשך עונה שלמה, הישג שרק קבוצה אחת רשמה לפני כן, פרסטון נורת' אנד ב-1889, שעל שמה הכינוי המקורי.
מנצ'סטר יונייטד 2007/08
מה שאותי הדהים במנצ'סטר יונייטד של אותה עונה היה האיזון המופלא בין ההגנה להתקפה. קבוצה שכובשת בליגה 80 שערים וסופגת 22 בלבד, כנראה עושה משהו נכון. נתחיל מאחור: בין הקורות, אדווין ואן דר-סאר, שבגיל 37 המציא את עצמו מחדש.
ריו פרדיננד ונמניה וידיץ' מקבלים אצלי את תואר צמד הבלמים של העשור, בלי צל של ספק. התיאום המושלם ביניהם הוא שהפך את יונייטד לקבוצת ההגנה החזקה באירופה. כאן למעשה טמון ההבדל הכי גדול בין הקבוצה שהביאה גביע אירופה ב-99' לבין זו של 08'. בעשור שעבר יונייטד פשוט היתה כל כך טובה בהתקפה, שאיכשהו היא תמיד היתה מצליחה לכבוש יותר שערים מהיריבה. זה היה נגמר לעתים קרובות ב-2:4, 3:5, 2:6 וכו'. ב-2008, גם בימים בהם החלק הקדמי לא היה בשיאו, הקבוצה ניצחה במשחקים.
לא שהיו הרבה כאלה. בכל זאת, כשכריסטיאנו רונאלדו (42 שערים!), וויין רוני, קרלוס טבז, נאני, אנדרסון, מייקל קאריק, אואן הארגריבס ומן הסתם ריאן גיגס ופול סקולס נמצאים בסגל שלך, אתה לא תסיים הרבה משחקים ללא שערים. למרות כל אלה, שום דבר לא בא ליונייטד בקלות באותה עונה.
אברם גרנט וצ'לסי נשפו בעורפה עד השניה האחרונה ולבסוף נכנעו בשתי נקודות בלבד. גם בליגת האלופות לא היה פיקניק וחצי הגמר מול ברצלונה הוכרע על חודו של שער אחד ענק של פול סקולס. אחר כך הגיע גמר מורט עצבים בלוז'ניקי מול הבלוז של אברם, ואת הסוף כולם יודעים. טרי מחליק, אנלקה תופס את הראש ופרגי משלים דאבל יוקרתי.
ברצלונה 2008/09
אם לצטט פרסומת ידועה, מסתבר שזו הקבוצה הטובה בעולם. אי פעם. קודם כל, קשה להתווכח עם עובדות. אליפות, גביע וצ'מפיונס זה מספיק בשביל לבסס את הקביעה שהיא הקבוצה הטובה בעשור. אלא שהדרך שבה היא עשתה את זה היתה היסטורית עוד יותר.
פפ גווארדיולה אימן בפעם הראשונה בחייו קבוצת בוגרים, ואיזו קבוצה הוא קיבל. ההתקפה של ברצלונה היתה (ועודנה) בגדר יצירת אמנות. כמאמר הביטוי: בחר את הרעל שלך. אם עצרת את אטו (ולא הרבה הצליחו), הנרי יעקוץ. הצרפתי לא פוגע? מסי יעבור חצי קבוצה בדרך לרשת (38 כיבושים).
מאחוריהם, צ'אבי ניהל את ההתקפה בצורה מעוררת השראה, ואם את כל זה הצלחת להדוף ועשית הכל נכון, בסוף בא אינייסטה ושם כדור בחיבורים, כמו שעשה בסטמפורד ברידג' מול צ'לסי, שער שהעלה את בארסה לגמר הצ'מפיונס (נתעלם מהפנדלים שהגיעו לצ'לסי). 105 שערי ליגה, חמישיות ושישיות בכל הזדמנות, כולל 2:6 בלתי נשכח בסנטיאגו ברנבאו. הקטלונים העבירו שיעור שבועי בכדורגל מושלם.
בארסה עלתה לראש הטבלה בספרד במחזור התשיעי ומאז לא הביטה לאחור, בזמן שריאל מתפרקת לחתיכות. כמעט כל קבוצה שהגיעה לשחק בקאמפ נואו חטפה לפחות שלישייה לפני המחצית. אתלטיקו מדריד, למשל, פיגרה 3:0 כבר בדקה השמינית ובמחצית 5:1. בסוף נגמר רק 1:6 כי מה לעשות, גם לרחם צריך לפעמים.
אחרי טיולים מול באיירן מינכן וליון, וחצי הגמר הדרמטי בלונדון, גמר האלופות מול מנצ'סטר יונייטד היה אמור להיות קרב בין שתי הקבוצות הטובות באירופה, אבל נערך במעמד צד אחד.
בארסה שיתקה את השדים האדומים והחלום של פרגי להיות הראשון שזוכה פעמיים ברצף בליגת האלופות נגמר עם שני כדורים ברשת של ואן דר סאר, של סמואל אטו וליונל מסי, כמובן. הרי לא במקרה זכה "הפרעוש" ב"כדור הזהב".
כנסו ובחרו את קבוצות העשור שלכם
כתבות קודמות בסדרה:
בחרו את האירוע הביזארי של העשור ב-ONE
בחרו את כדורגלן העשור של ONE
