מרוב שחיתות לא רואים את הדשא

משהו גדול מאד מתפספס בסין. הספורט הפופולארי ביותר ברחבי הגלובוס, הכדורגל, לא מצליח להתרומם דווקא במדינה שבשנים האחרונות אימצה שלל ענפי ספורט לחיקה, כחלק מהניסיון של המפלגה השולטת לפתח גאווה לאומית ואחדות בקרב התושבים.

הנטייה הטבעית בהקשר הזה היא להתייחס קודם כל למשחקים האולימפיים שהיו הצלחה גדולה עבור הרפובליקה. אבל זה לא מסתיים שם, ומלבד המשחקים האולימפיים מרכזת סין עוד אירועי ענק - כך למשל תארח שנחאי השנה טורניר טניס מסבב המאסטרס עם פרסים בשווי של 5.25 מיליון דולר, כששבוע לפני כן תארח בייג'ין טורניר ענק שבו יחולקו 3.3 מיליון דולר. בנוסף, מפעילה שנחאי מאז 2004 מירוץ גראנד פרי יוקרתי בפורמולה 1, באחד מהמסלולים היקרים והמתוחכמים ביותר בענף שנבנה בעלות של 240 מיליון דולר. לא חסר קהל וגם לא חסר כסף לספורט הסיני, שמקבל תמיכה ממשלתית רחבה וכתוצאה מכך ניפק 51 מדליות זהב במשחקים האולימפיים האחרונים. אבל בכל הקשור לכדורגל, הפיגור הוא עצום.

השאלה המתבקשת שעליה חוזרים שוב ושוב היא "איך 1.3 מיליארד סינים לא הצליחו למצוא 11 שחקני כדורגל ראויים?". נכון לדירוג האחרון של פיפ"א, נמצאת הנבחרת המקומית במקום ה-100 בעולם. לפניה בדירוג אפשר למצוא מדינות דוגמת רואנדה, קובה, סוריה ומוזמביק. 

על טורנירים בינלאומיים אין מה לדבר: העפלה אחת לגביע העולם ב-2002, ושלושה הפסדים בשלב הבתים. את ההשתתפות במשחקים האולימפיים בקיץ יזכרו לנבחרת, שלא הצליחה להעפיל לשלב הנוק-אאוט של הטורניר, בעיקר בזכות סקנדל סקס, שבמסגרתו נתפסו שלושה שחקנים מבלים עם נערת ליווי ערב המשחק החשוב מול ברזיל. את מונדיאל 2010 תראה הנבחרת בטלוויזיה, אחרי שהודחה בשלב המוקדמות הראשון של אסיה.

לא צריך קבוצות נוער

הסיבה העיקרית לחוסר היכולת של הסינים להעמיד נבחרת ראויה נעוצה בעיקר בחוסר קידמה. "בליגה הסינית, שהפכה למקצוענית רק ב-1994, התחילו להפנים רק בשנים האחרונות את החשיבות של משחק כמו כדורגל למוראל הלאומי ולתדמית הבינלאומית שלה", כותב סטיב קרטר במאמר ב-ESPN, "המושג 'מחלקות נוער' כמעט ולא היה קיים לפני סוף שנות התשעים, מלבד אצל שניים-שלושה מועדונים גדולים. ההתאחדות הסינית לא קיבלה תקציבים גדולים ולכן לא יכלה לעזור לקבוצות בנושא הזה. כדי ששחקן בוגר יגיע לקבוצה מקצוענית באותם שנים, הוא פשוט היה צריך לבוא למבחנים, ואם הוא היה טוב מספיק, או לחילופין משלם שוחד הגון, היו לוקחים אותו".

קרטר מציין כי "חלק מהקבוצות, דוגמת בייג'ין גוואן העשירה, התחילו לשלוח בשנים האחרונות את המאמנים שלהן להשתלמויות בליגות גדולות באירופה, על מנת לקדם את הידע שלהם ולהעביר אותו לשחקנים צעירים ובוגרים. גם הפרמיירליג האנגלית שלחה בשנה שעברה כמה אנשי מקצוע לסין כדי להעביר הרצאות בנושאי תורת האימון. אולי זה מה שיחולל את השינוי, אבל זה תהליך ארוך שייקח שנים עד שיבוא לידי ביטוי". אגב, כיום כבר קיים חוק של ההתאחדות הסינית לפיו כל אחת מהקבוצות בליגה הבכירה צריכה להפעיל קבוצות נוער החל מגילאי 11.

היכולת החלשה של השחקנים הסינים משפיעה גם על ייצוא השחקנים, ובסופו של דבר גם על רמת הנבחרת. הליגיונרים המעטים בסגל שלה לא מצליחים להתרומם ולהשאיר חותם באירופה. הסגל כולל נכון להיום שני שחקנים מליגת המשנה באנגליה (משפילד יונייטד וצ'רלטון), שחקני ספסל באנרג'י קוטבוס הגרמנית ופיינורד ההולנדית, ושחקן מאוסטריה וינה.

מהריאליטי תבוא הישועה?

הנבחרת העלובה היא בסופו של דבר תוצר של הליגה המקומית. הרמה הנמוכה מצליחה להביא רק 10,000 צופים בממוצע למשחק. מספר יפה אולי במונחים של ליגת העל הישראלית, אבל עלוב ביחס לכמות התושבים ולעובדה שרוב האצטדיונים מכילים בין 50 ל-80 אלף מקומות.

אבל לא רק הכדורגל עצמו מרחיק את הסינים מהליגה, אלא גם כמה דברים בסיסיים הרבה יותר בתרבות אהדת הספורט בסין. אנדרו ד. מוריס מסביר בספרו "היסטוריית הספורט והתפתחות התרבות הגופנית בסין" כי "במדינה שיש בה כל כך הרבה ענפי ספורט פופולריים, כמו טניס שולחן, כדורסל, כדורעף והתעמלות, לא תמיד נשאר מקום לכדורגל". 

בנוסף, הערצת ההמונים מתנקזת לכוכבים שמצליחים בעולם הגדול, ולא לגיבורים המקומיים. במשחק סנוקר בשנה שעברה בין דינג ג'ונהי לסטיבן הנדרי צפו 160 מיליון אנשים; שתי ההתמודדויות העונה בין ניו ג'רזי ליוסטון ב-NBA, או במילים אחרות בין יי ג'יאנליאן ליאו מינג, נצפו על-ידי 125 מיליון אנשים במדינה בממוצע; ובמנצ'סטר סיטי דיווחו לפני כמה שנים על מכירת 350 אלף חולצות בשנה של המגן סון ז'יהיי, ששיחק במדי קבוצת הכדורגל האנגלית בין 2002 ל-2008.

גם אם אין כוכבים סינים על הפרק, הרי שהציבור יעדיף לראות אירועים גדולים מהעולם. במיוחד אם הם משודרים בתחנת הטלוויזיה הממלכתית, CCTV, שמשדרת דרך קבע משחקי NBA, את המונדיאל ואת היורו. משחקי הצ'מפיונס ליג, שמשודרים ב-ESPN Star החינמית, מושכים צפייה של 25 מיליון צופים בממוצע למשחק.

בניסיון להזניק את רמת הפופולאריות של הכדורגל המקומי, סין הפיקה תוכנית ריאליטי בטלוויזיה בשנה שעברה, שנקראה "נסיך הכדורגל". התוכנית זכתה לאחוזי צפייה גבוהים (כ-100 מיליון צופים בממוצע) ובסיומה המנצח, ז'ין הוי בן ה-19, קיבל פרס: הצטרפות לקבוצת הנוער של אברטון. הילד לא כל כך הרשים את הקבוצה האנגלית, ובינתיים הוא כבר הספיק לעבור למועדון מהליגה ההונגרית.

בנייקי חושבים אחרת

אבל את כל טיעוני הרמה הירודה וההסברים התרבותיים אפשר לשים בצד כשבוחנים את הבעיה האמיתית של הכדורגל הסיני להתרומם: מגיפה של שחיתויות והימורים.

לא מעט כסף מסתובב בכדורגל הסיני, בעקבות הזרמת הון שיטתית מצד השלטון המרכזי לאורך השנים. כך למשל, לרוב הקבוצות יש שחקנים זרים בסגל, כאשר הדגש הוא בעיקר על ייבוא מברזיל. אבל הכסף מתגלגל לידיים הלא נכונות. בשנת 2003 נשלח שופט בכיר מהליגה העליונה למאסר של 10 שנים לאחר שנמצא אשם בקבלת שוחד והטיית משחק. ההתאחדות הסינית הביאה לאחר מכן שופטים ממדינות אחרות באסיה, על מנת להבטיח את כשרות המשחקים, אבל שנתיים לאחר מכן צ'י שאנגבין, המאמן שפוטר בזמנו מקבוצת שנזן, אמר על שחקניו לשעבר (חלקם השתייכו לסגל הנבחרת) כי "הם מתנהגים כמו גנגסטרים. יש להם את הכוח לשלוט על תוצאות של משחק, ולא בגלל השערים שהם כובשים. אמרתי מספיק".

ההתבטאות הזאת הספיקה לחברה הגרמנית סימנס, ולאחריה היא החליטה להפסיק את החסות שהיא נתנה לליגה. גורם בחברת הענק אמר לאחר מכן לסוכנויות הידיעות: "גופי ההימורים השתלטו על הליגה. ההרכבים של הקבוצות כלל לא נקבעים לפי פרמטרים מקצועיים כלשהם. הכל בליגה הזאת מושחת מהייסוד, וכמותג בינלאומי אין לנו עניין להיות מזוהים עם דבר כזה".

אין עדויות לכך שנגע ההימורים עזב את הליגה הסינית. זה לא מנע מנייקי לחתום לאחרונה על חסות בשווי 200 מיליון דולר ל-10 שנים עם הליגה, שבמסגרתו תשלם ענקית הלבשת הספורט האמריקנית 15 מיליון דולר לקבוצות הליגה בעונה הראשונה, כאשר הסכום יגדל באופן הדרגתי ויגיע עד ל-30 מיליון דולר ב-2018. עונת 2009 בליגה אמורה להיפתח רשמית בעוד 10 ימים.

"יש גופים בעולם שעדיין מאמינים בפוטנציאל הכלכלי העצום של כל דבר שקשור בסין", הסביר כתב בלומברג ווינג-גר צ'אנג את המהלך, "אבל עד שלא יהיה ניקיון כללי, תוחלף שיטת הליגה ויוחלפו כל העסקנים שמנהלים אותה, ימשיך הכדורגל לדשדש. מי יודע לאיזה כיסים ייכנס הכסף של נייקי?"