לא מעט פעמים הלכנו שבי אחרי היכולת של הנבחרת הישראלית במשחקי ידידות ובסופו של דבר המציאות טפחה לנו על הפנים וברגעי האמת כשלו הכחולים-לבנים, אבל הפעם ההרגשה היא אחרת.
בלי מאמן קבוע, כשהכוכב שלה, יוסי בניון, עדיין לא בכושר משחק מלא וכשהיא חסרה לפחות שחקן הרכב אחד, הראתה ישראל עליונות מול הרומנים במגרשם הביתי והוכיחה בפעם המי-יודע-כמה כי אם היה מדובר בפוטנציאל בלבד, היא כבר מזמן היתה משתתפת בטורניר גדול.
אם בעבר החלק ההגנתי של הנבחרת היה גם החלק החלש שלה, מול רומניה ראינו רביעייה אחורית שמשחקת כבר הרבה זמן ביחד בנבחרת, כאשר את קלמי סבן יכול להחליף בהרכב דדי בן דיין, שנתן עונה מצויינת בהפועל ת"א, וכמעט לא נותנת ליריבה שלה מצבים.
לכל שחקן בנבחרת יש מחליף ראוי, אולי מלבד יוסי בניון וטל בן חיים, ואחרי העונה המצויינת של מכבי חיפה והפועל ת"א באירופה, כאשר השחקנים הישראלים שלהן מקבלים דקות משחק ברמות הגבוהות ביותר של אירופה, הם לא צריכים להרגיש נחותים מול אף אחד.
כל מה שנותר עכשיו הוא למצוא כמה שיותר מהר מאמן שיעמוד על הקווים, יגבש תפיסת עולם שתתאים לשחקנים הישראלים ויתחיל להכין אותנו לקמפיין מוקדמות מוקדמות אליפות אירופה, כי כל דקה שאין לישראל מאמן קבוע, היא דקה מבוזבזת.
ולסיום, אי אפשר בלי מילה אחת על עומר גולן. אני באמת מעריך את השחקן הזה, במשך שנים רבות הוא היה המנהיג הבלתי מעורער של מכבי פ"ת ובהחלט היה ראוי למדים של הנבחרת.
אבל מה שעושים לו בנבחרת הוא לא ראוי. לא ייתכן ששחקן שמשחק דקות ספורות בלבד במדי לוקרן הבלגית, אם בכלל הוא נכלל בסגל ועובר את אחת העונות הקשות שלו בשנים האחרונות, מקבל הזדמנות לפני ברק יצחקי, ליאור רפאלוב או אלירן עטר.
אני מאחל לגולן שיגיע לקבוצה שמכבדת את היכולת שלו, יפתח בהרכב ויראה לכולם את היכולת שהפכה אותו לאחד החלוצים הישראלים הטובים ביותר. בינתיים, הוא צריך לעודד את הנבחרת מהצד.
