העשור האחרון היה ללא ספק מלא באירועי ספורט מעניינים - מונדיאלים, אולימפיאדות ומה לא. בצד השולי של הספורט, אי אפשר שלא להתעלם משלל אירועים ביזאריים שהתרחשו, על המגרשים, במסלולי הריצה ואף בחדרי מלון.
היכנסו ובחרו את נבחרי העשור שלכם
לפניכם שלל האירועים ההזויים משהו, שאף ספורטאי לא היה רוצה שיופיעו בביוגרפיה שלו, על אף שבמקרים מסוימים - הם דווקא מספרים עליהם בגאווה.
אין דרך טובה יותר להתחיל בקונספירציה שלא זה מכבר התרחשה - האם זוכת מדליית הזהב בריצת 800 המטרים באליפות העולם בברלין, הדרום אפריקנית, קסטר סמניה, היא גבר או אשה? נער או נערה?
לפי ההחלטה האחרונה - כנראה שלעולם לא נדע. עוד לפני התחרות עוררה סמניה חשד, כשבחרה לשחק שש בש בזמן ששאר האתלטיות בכפר ראו הופעה של בריטני ספירס.
זאת ועוד, למרות רמת טסטוסטרון של כמעט פי שלוש שנמצאה בבדיקה שנערכה לה, הוחלט לא לפרסם את תוצאות הבדיקה הסופית ולהשאיר את המדליה בידיה/בידו, החסונות משהו. בינינו, אולי זה עדיף. המרוויח העיקרי כמובן הוא אביה של סמניה, דאגות בקשר לבחורים שהיא תביא הביתה לכפר, בטוח שאין לו.
ואם כבר מדברים על עודף טסטוסטרון, מה נגיד על שחקני אינדיאנה פייסרס שעשו מעשה קאנטונה ורצו ליציע להכות אוהד. בנובמבר 2004, במהלך מפגש ליגה בין דטרויט לאינדיאנה, עבירה קשה דקה לסיום המשחק של רון ארסטס על בן וואלאס, נענתה בפצצה לפניו של ארטסט מביג בן.
הכרוז התלהב וכנראה הכריז - 'יש מכות' ומהומת אלוהים החלה. מי שלא היה אף פעם במשחק ליגה ג', אז ככה זה פחות או יותר נראה. בדיוק כשנדמה היה שארטסט נרגע ליד ספסל המזכירות, חשב אחד אוהדי דטרויט כי הוא כנראה צמא מהמאמץ וזרק כוס בירה שפגעה בראשו.
ללא יותר מדי בלבול, רץ ארטסט ליציע והחל להכות את האוהד, כשסטיבן ג'קסון אחריו כדי למנוע מצב של אחד נגד מיליון. השופטים שרקו לסיום, ובדיוק שנדמה היה שזה נגמר בפעם השניה, עשה ארטסט מעשה מייק טייסון הפעם, ונתן נוק אאוט לאוהד מסכן שחדר לתחומי המגרש. ארטסט כבר הצהיר שאחרי הקריירה הוא רוצה להתאגרף, דון קינג כבר כוסס ציפורניים.
ואם כבר אגרוף, אז מה נגיד על זינדין זידאן, שבגמר מונדיאל 2006 נתן נגיחה לחזהו של מרקו מטראצי? כנראה שגם לזיזו, שביום יום דווקא נראה רגוע, יש נקודות תורפה. שיוכה של אחותו של זידאן כקולגה של רחב התנכ"ית, כך על פי הבלם האיטלקי, ככל הנראה עשתה את העבודה. זידאן התנצל מאוחר יותר, ובפורומים סגורים אף אמר שאם הדברים היו נאמרים על חמותו, סביר להניח שמרקו היה מקבל חיבוק ונשיקה במקום 'ראסיה'.
חשבתם ששמעתם את השיא? חכו. מי שהשאיר את שחקני אינדיאנה וגם את זידאן הרבה מאחור, הוא לוחם הטקוואנדו הקובני, אנג'ל מטוס, שהתקשה לקבל את החלטת השופט באולימפיאדת בייג'ין ובתגובה קינח ב'היי קיק' לפרצופו. מה לעשות, כל אחד אוהב לפרוק עצבים בדרך אחרת.
בכך העלה אנג'ל חיוך על פרצופיהם של עשרות שופטי כדורגל שסתם זכו לשלל שבחים מהקהל, ומסתבר שזהו דווקא מקצוע השיפוט הכי פחות מסוכן בעולם. אנג'ל אגב, הורחק מאירועי ספורט בינ"ל לכל חייו, השופט? הוא סתם מרטיב את הסדינים פעם בכמה לילות.
הדוגמה הבאה מוכיחה שלא רק שופטים סובלים. קשר יובנטוס, טיאגו הפורטוגלי, התמרמר ממצבו על הספסל של ה"גברת הזקנה" ובתגובה החליט לנעול את נשיא יובה, ג'יואבני קובולי ג'יגלי, בשירותים, בגלל שהאחרון סירב לשחרר אותו מהקבוצה. מי שמצא את הנשיא הנעול מתדפק על דלתות השירותים הוא לא אחר מאשר הנסיך, אלסנדרו דל-פיירו, שהעניק משמעות חדשה למושג 'נסיך על סוס לבן'.
על פציעות חיות והפסדים
טרום מונדיאל 2002, סנטיאגו קניזארס נכנס לאמבטיה. נשמע כמו התחלה של סרט אירוטי, אבל זה לא, שניה. פתאום וללא התראה, התנפץ בקבוק אפטרשייב לתוך הכיור, אשר רסיס ממנו קרע גיד בבהונו של השוער ובכך למעשה סיים את דרכו של קניזארס באותו הטורניר, אך לפחות עם רשת נקייה, יש לומר.
סנטיאגו ההרוס לא ידע היכן לקבור את עצמו. לרשום על הלוח בבית - "לא ללכת יחפים נשברה כוס במטבח", כבר לא ממש היה טעם.
ואם כבר פציעות הזויות - לירוי ליטה האנגלי מתח את השריר בעת שקם לעשות את צרכי הבוקר שלו. דאריוס ואסל, כיום חלוצה של אנקרגוצ'ו (מסתבר שיש קבוצות טורקיות שלא נגמרות ב'ספור') נפצע לאחר שניסה לחדור דרך הציפורן של בוהן רגלו עם מקדחה (!) לא פחות ולא יותר, כדי לנקז שלפוחית דם שהצטברה שם. מה שנקרא 'אין שכל אין דאגות'.
לעומת ואסל, הפציעה של ליאם לורנס מסטוק סיטי עוד נשמעת הגיונית, לאחר שהאחרון נפצע בעת שהחליק על הכלב שלו במדרגות. יחד איתו, באותה משפחת פציעות הזויה, האירי הבינלאומי, דארן ברנארד, שנפצע בברך ונעדר חמישה חודשים אחרי שהחליק כשדרך בתוך שלולית השתן של כלבו.
לעומת שני האחרונים (ואסל וברנארד), פציעותיהם של קרלו קודוצ'יני וג'וליין אסקודה בעת טיול סוער משהו עם הכלב - דווקא נשמעות הגיוניות לחלוטין. ואמנם לא בעשור הזה, אבל עדיין קיימת חובת אזכור: צ'יק ברודי, בעברו שוער ברנטפורד האנגלית, ראה את הקריירה שלו מגיעה לידי סיום לאחר שהתנגש בכלב רועה שפרץ למגרש, שבר לו את פיקת הברך ואפילו השיג את הכדור - עדיין חברו הטוב של האדם?
ואם כבר בחיות עסקינן, אז מה נגיד על מאנו ג'ינובילי. הגארד הארגנטיני, הביא לעצירת המשחק בין סן אנטוניו לסקרמנטו שלנו כשנתן נוק אאוט מהסרטים לעטלף שחדר למגרש. טוני פארקר היה בהלם, עומרי כספי גילה שוב - שכל יום לומדים משהו חדש בליגה הטובה בעולם וגי'נובילי? הוא התבדח - "כשאתה כבר לא יכול להטביע, צריך למצוא דרכים אחרות להגיע למהדורת החדשות".
העטלף שוחרר על-ידי ג'ינובילי עצמו, כנראה בעוד טרייד גרוע, או חמור מזה העברה חופשית. לאחר מכן, שנאלץ רוקי בלבואה גרסת טקסס לקבל מספר חיסונים כנגד כלבת, הוא כבר צחק הרבה פחות.
על טרנסקסואלים, סמים ואי דיוקים
רונאלדו הברזילאי, תמיד היה ידוע בתור בליין לא קטן. ערב אחד, בריו דה ז'ניירו, אפילו את סיפורי האורגיות שמיוחסים לתקופתו בריאל מדריד הוא הצליח להשאיר הרבה מאחור.
הפנומן בילה בבר והזמין בחורה לחדרו, שבסך הכול ביצעה את עבודתה המקצועית. רונאלדו, שתמיד אהב להבקיע בשלישיות ורביעיות, הזמין בטלפון גם את שתי חברותיה לחדר, ורק לאחר מכן גילה שמדובר בנשים שעברו ניתוח לשינוי מין. עד עתה כמעט כל ישראלי שהיה בתאילנד יכול להזדהות. אך רונאלדו, שסירב לשירותן של ה'בחורות' מהיוודע הנושא, מצא עצמו נסחט כספית באיומים שהמקרה ידלוף לתקשורת.
שילם או לא, כמובן שהמקרה דלף, ו'השמן' עשה לעצמו עוד כמה פדיחות. ועדיין, זו ברזיל. במדינה בה אימותיהם של רוביניו וגם לואיס פביאנו נחטפות בבקשה לכופר(ביחד עם "סתם" עוד הרבה אימהות), כנראה שבתור כדורגלן מפורסם, להיסחט על ידי טרנסקסואל - זה הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך.
על אותה יבשת, אבל אלפי קילומטרים צפונה, צולם מייקל פלפס שהוא מעשן מריחואנה במסיבת קמפוס. באנג ליתר דיוק. מסתבר שאת מרווח הנשימה שנתנו לפלפס אימו ומאמנו, הפך השחיין המעוטר למרווח שאיפה. במדינת הפוליטיקלי קורקט, זהו פשע לא פחות גדול מרצח, ופלפס אולץ להתנצל בכל כלי תקשורת, כולל ערוצים קהילתיים ואף הושעה לשלושה חודשים. השחיין ההמום התעצבן, אבל לפי עדויות, לקח "שאיפה" עמוקה ואז נרגע.
ואם מדברים על להיתפס בעדשת המצלמה לא מוכן, אז בתחרות הגולדן ליג ברומא ב-2007, הופנו הזרקורים אל הקופץ לרוחק הצרפתי, סאלים סדירי. חכו שתבינו למה. בעת שהיה ליד בור הקפיצה, כידון שזרק המטיל הפיני, טרו פיטקמקי, פגע בגבו כשהכידון חודר לעומק של 2.5 סנט' בגופו. סדירי שרד, אך בשביל אשתו של פיטקמקי, נותר רק לקוות שבבית הוא קצת יותר מדייק. לכך מצטרף מקרה נוסף של השופטת הברזילאית, ליה מארי לורנסו, שכידון פגע בה וחדר דרך כף רגלה בחימום לפני תחרות בסאו פאולו, ברזיל. מה לא עושים בשביל שכר מינימום.
ולסיום - הזוי מדי כדי להיות מציאותי
מי אמר שלשבת כל היום ולשחק במשחקי וידאו זה רע? השוער הסיציליאני, מרקו אמליה, עצר פנדל של הפנומן הברזילאי ובסיום המשחק אף חשף את סודו, "זה היה כמו לשחק נגד רונאלדיניו בפלייסטיישן. הוא הגיע לבעיטה בדיוק כמו הדמות שלו במשחק. זה היה מאוד מוזר". חבל שאת הגולים שלו מהפלייסטיישן רונאלדיניו לא משחזר, שם לפחות הוא עוד פוגע.
לעומת אמליה, פפה ריינה נותר חסר אונים. מחזור תשיעי בפרמייר ליג, ליברפול יצאה למשחק חוץ לא קל מול סנדרלנד ועוד ללא טורס וג'רארד. בניטז עוד קיווה לגנוב ניצחון, אך כבר בדקה החמישית, הגיע סימן לכך שזו כנראה לא העונה של יוסי בניון וחבריו.
מסירת רוחב מצד ימין של אנדי ריד מצאה את דארן בנט, שהמשיך בבעיטה לשער, פפה ריינה כבר היה מוכן לקלוט, אבל בלון אדום וגדול שנזרק לרחבה שינה את כיוון הבעיטה, השאיר את הספרדי המום ואת הכדור ברשת. בניטז, חובב טקטיקה מושבע, התכונן כנראה לכל התרחישים האפשריים, בלון לא היה אחד מהם. זעקותיהם של שחקני ליברפול לשופט לא עזרו, ואולי בכלל צריך בלון בשביל לפוצץ בועה.
אם כבר מדברים על בועה שהתפוצצה, אז מה אפשר להגיד על אנדרה אגאסי שבספרו האוטוביוגרפי גילה לעולם את המשמעות האמיתית מאחורי כינויו של הטניס - 'הספורט הלבן'.
סקס סמים וטניס צריכה להיות כנראה הכותרת של האוטוביוגרפיה שלו. אגאסי, כך התברר, השתמש בקריסטל (מתאמפטמין), חבש פיאה ובכלל שנא את משחק הטניס. האיש המוזר הזה, שנתפס משתמש בסם, שיקר כדי להימנע מפסילה, ובגמר הגראנד סלאם הראשון שלו, הרולאן גארוס ב-1990, בו גם הפסיד, היה עסוק מרבית הזמן בדאגה שמא רעמתו שחוזקה בכעשרים אטבים לא תיפול, מאשר במשחק עצמו.
פדרר שבעצמו כבר עובד על הביוגרפיה שלו, קינא, וכפריוויו לשלו כבר גילה שלפעמים הוא חופף את השיער עם סבון נוזלי ולא שמפו. משוגע.
אריק מוסמבאני היה הנציג של משלחת של גינאה המשוונית באולימפיאדת סידני 2000 למקצה שחייה מאה מטרים חופשי. הבעיה היחידה שלו הייתה שבגינאה אין בריכות, ומוסמבאני, שלא ממש יודע לשחות, כמעט וטבע. אם זו לא רוח אולימפית אז לא ברור מה כן.
ונסיים עם משהו משלנו. פליקס חלפון, החל לאמן לאחרונה את קבוצת הנשים של רמה"ש. למשחק הבכורה שלו כמאמן, הגיעו רק שש שחקניות, וברמה"ש הסבירו לשופט, כי מכונית ובה חמש כדורגלניות שהיו אמורות להגיע למשחק מירושלים, נתקעה בדרך - מהכיוון שהבנות מילאו בתא הדלק סולר במקום בנזין.
ועל זה רק נותר לומר, מי ייתן והעשור הבא יהיה מעניין באותה מידה מבחינה ספורטיבית, אבל גם לא פחות מצחיק. נתראה בשמחות.
היכנסו ובחרו את אירועי העשור שלכם
כתבות קודמות בסדרה:
בחרו את כדורגלן העשור של ONE
