מה צריך בסך הכל חלוץ בשביל לכבוש? הרבה מאוד. עירנות, כושר טוב, כוח, אינסטינקטים חדים, טכניקה, מהירות, זריזות ובטחון. המון בטחון. תחושה שהוא מקבל גיבוי. שסומכים עליו. שלא אורבים לו מעבר לפינה. שגם אם יחמיץ שלוש פעמים ברצף הוא יקבל צ'אנס לנסות גם בפעם הרביעית. ב-6.5 העונות שלו בריאל מדריד, גונסאלו היגוואין מעולם לא זכה לפריבילגיה הזאת.
השבוע הוא נמכר לנאפולי ב-37 מיליון יורו פלוס 3 מיליון יורו נוספים שישולמו כבונוסים על הישגים. אם התכולים יצליחו לזכות בתארים, הם ישלמו עליו עוד קצת. אם לא, במדריד ייאלצו להסתפק בסכום הראשוני. האם גם הוא מוגזם? שאלה טובה. היגוואין בוודאי לא חושב שהמחיר מנופח, כנראה שגם לא הנהלת ריאל. ועובדה שנשיא המועדון האיטלקי, אאורליו דה לאורנטיס, הסכים לתחוב את היד עמוק לכיס. ובכל זאת, נשאר לבדוק מי הרוויח מכל הסיפור.
גונסאלו היגוואין:
פיפיטה בן ה-25 לא רצה להישאר בריאל מדריד. התמיכה הבלתי מסויגת של הנשיא פלורנטינו פרס בכרים בנזמה, הספסולים התכופים, השכר הנמוך לעומת חבריו - הכל השפיע. דבר לא שינה את דעתו, אפילו כשקרלו אנצ'לוטי הכריז לאחרונה שהוא רוצה שהארגנטיני יישאר. אחרי 6.5 עונות בברנבאו, האגו התחיל לדבר.
נראה שהוא רצה יותר כסף, יותר כבוד, יותר אהבה מהקהל, יותר דקות בשנת מונדיאל, יותר יחס הראוי לשחקן שמחזיק 6 שנים בצד הלבן של מדריד. בגלל זה הסאגה נמשכה כל כך הרבה, כי נאפולי לא באמת הייתה העדיפות הראשונה שלו. לאורך השבועות האחרונים צצו דיווחים בתקשורת הספרדית כי אביו של השחקן, המשמש גם כסוכנו, ממתין להצעה משופרת מארסנל. פיפיטה עצמו הציף את השמועה שמוריניו רוצה אותו בצ'לסי. וכל זאת אחרי שקרלוס טבס הוחתם ביובנטוס ותפס את המקום בחוד. בסוף הכסף עשה את שלו.
התותחנים לא הסכימו לשלם מעל 28 מיליון יורו, צ'לסי לא פצתה פה, יובנטוס מילאה את המכסה ומנצ'סטר סיטי רכשה את נגרדו. בינתיים, נאפולי הציעה עסקה שעשויה להגיע ל-40 מיליון יורו ובמדריד קפצו על המציאה. היגוואין נדחק כמעט בלית ברירה לאיטליה. לא צריך לרחם עליו, הוא ירוויח שכר בסיס בגובה 6 מיליון יורו לעונה ויזכה לכל הכבוד והדקות שחסרו לו. אבל גם הוא יודע: מבחינה מקצועית, זו ירידת מדרגה. ויהיה קשה לטפס בחזרה.
ריאל מדריד:
על אף הסטיגמה של חלוץ שלא פוגע במאני-טיים והרצון של הארגנטיני ללכת, קרלו אנצ'לוטי לא רצה שהיגוואין יעזוב. פיפיטה הבקיע בעונה האחרונה 16 שערים ובישל 5 נוספים ב-19 משחקים בהם פתח, יחס השערים פר דקות שלו הוא מהגבוהים בעולם וגם כיבוש ב-28.6% מהבעיטות לשער בהחלט מצביע על כך שהבחור הזה לא הוערך מספיק בבירה הספרדית. לשם השוואה, הנתונים של באלוטלי (11.7%), סוארס (12.3%), ואן פרסי (18.4%), קבאני (18.6%), זלאטן (19.1%) ואפילו פלקאו (22.8%) נמוכים בהרבה.
אם משווים אותו במיוחד לשניים שהוזכרו כמועמדים להחליפו, וויין רוני ולואיס סוארס, מגלים חלוץ סופר-יעיל. זו ההשוואה שערך אתר "טוק ספורט" במפגשים עם 4 הקבוצות הבולטות בליגות הרלוונטיות על פני שלוש העונות האחרונות. האנגלי של יונייטד כבש פעם ב-159.8 דקות, האורוגוואי של ליברפול עשה זאת ב-243.7 דקות והארגנטיני של ריאל ב-72 דקות. וזה בלי לבעוט פנדלים. אך לא רק המפגשים עם הרשת נכנסו למערכת השיקולים של המאמן האיטלקי.
בשנים האחרונות מתפתחת מגמה מעניינת של מעבר מהסתמכות על חלוצי מטרה קלאסיים, כאלה שנמדדים רק בכמות השערים בסוף העונה, למערכים עם שחקני התקפה מגוונים. כאלה שמסוגלים לבשל, להחזיק בכדור, לבעוט מרחוק, למלא חורים באגפים או בקישור וגם לייצר לחץ הגנתי כשהכדור אצל היריבה. אם תרצו, כמו המעבר בכדורסל מבניה סביב סנטר דומיננטי למשחק עם פורוורדים גבוהים שיודעים לרוץ, לשמור על גארדים ולקלוע מבחוץ. וויין רוני, לואיס סוארס, סטבן יובטיץ', חואן מאטה וקרלוס טבס הם בדיוק שחקנים כאלה. וגם היגוואין.
בהיעדרו, ריאל מדריד נתקעה עם כרים בנזמה, שעדיין רחוק מלהצדיק את 35 מיליון היורו ששולמו תמורתו ואת משכורתו הגבוהה. לאלבארו מוראטה וחסה רודריגס יש פוטנציאל עצום, אבל הסתמכות מראש על השלישיה הזו כגיבוי לכריסטיאנו היא סיכון משמעותי בעונה כל כך עמוסה ולחוצה. וגם לא פותרת דבר מבחינת האפשרות לייצר לחץ הגנתי או לעבות את הקישור בשחקן סופר-התקפי. לכן הבלאנקוס יצטרכו לרכוש שחקן התקפה נוסף - אחד שכנראה ימלא את החלל, אבל גם יעלה הון. אולי בתום העונה הזאת סוף סוף יודו שם שמכרו את החלוץ הלא נכון.
נאפולי:
המועדון מדרום איטליה כבר לא חושב כמו נמושה נרמסת. העונה הקרובה תהיה הרביעית ברציפות של התכולים באירופה ותזרים המזומנים גדל באופן משמעותי. 7 מיליון יורו מהכנסות הליגה האירופית בעונה החולפת, ליגת האלופות שוב בפתח ומכירות השחקנים בקיץ הנוכחי נושקות ל-70 מיליון יורו. וזה אחרי שנה בה זינקה הקבוצה 5 שלבים בדירוג ההכנסות העולמי של דלויט עד למקום ה-15, עם הכנסה של כ-150 מיליון יורו בשנה.
כשנזכרים שמדובר במועדון שלפני עשור הורד לליגה השלישית ונקנה על ידי דה לאורנטיס ב-30 מיליון יורו בלבד, אפשר בהחלט להכריז שמדובר בהצלחה. אלא שהקיץ הנוכחי הוא גם הימור. המאמן הנפלא וואלטר מצארי עבר לאינטר ולקח איתו גם את הוגו קמפניארו, מהעוגנים בהגנה. השוער המצוין מורגן דה סנקטיס עובר לרומא ומלך השערים אדינסון קבאני נמכר לפ.ס.ז'. לכל אורך השדה, נאפולי נפגעה. תוסיפו לזה את רפא בניטס על הקווים ותקבלו חוסר ודאות, בטח בליגה בה יובנטוס צפויה לשלוט שוב ללא עוררין.
למרות התחושה החמצמצה והסכום הגבוה, נאפולי היא המרוויחה היחידה מהעסקה הזאת. איך שלא תסובבו את זה, ועם כל הכבוד לקבאני, לפועלו ולמורשתו, הוא לא שווה 27 מיליון יורו יותר מגונסאלו היגוואין. התכולים מכרו חלוץ מטרה מצוין אחד וקיבלו בפחות כסף אחר יותר מגוון, בן 25 ועם רקורד של למעלה מ-120 שערים במדי ריאל מדריד. כמה כאלה אתם מכירים בשוּק? תוסיפו לזה עודף לרכישת אמנואלה קלאיו, דרייס מרטנס וחוסה קאייחון ותגלו שאאורליו דה לאורנטיס שוב השיג יופי של דיל. על השוער והמאמן הוא עוד עלול לשלם ביוקר.
