אקירה קורסוואה, סושי, שמש שעולה, בושידו, פריחת הדובדבן. הרבה אסוציאציות מעלה שמה של המדינה העתיקה, אבל שיקום מי שכששומע את השם "יפן" ישר חושב על כדורגל. לא בכדי לא מזוהה הממלכה עם הספורט הפופולארי בעולם. הישיגים בזירה העולמית ושחקנים אטרקטיביים מעולם לא היו מנת חלקה.
מונדיאל 2002 היה ללא ספק הפיק שבהיסטוריה הדלילה של המדינה המלוכסנת עם הכדורגל, וגם זה בגלל שאירחה את הטורניר. בשנה האחרונה ניכר שדור חדש של כדורגלנים (ולמען האמת, של כדורגל) צומח ביפן. אם פעם שחקן היה יוצא מהגבולות האמורפיות של המדינה אחת לעשור, בעת האחרונה הפנימו הראשים שמנהלים את הכדורגל ביפן שהדרך הטובה ביותר להשתלב ולזכות בהכרה בינלאומית היא לשלוח את שחקניה אל מעבר לים.
למרות שניצני השינוי נראים היטב בנבחרת יפן, נראה שלטורניר הבא היא תגיע מוכנה יותר. במונדיאל הנוכחי, לצעירים של טקאשי אוקאדה נותר רק להפתיע והאמת, כל ניצחון יהיה וואחד הפתעה.
למה תצליח?
לאחרונה זוכה הכדורגל היפני לעדנה מחודשת ונמצא בצמיחה מתמדת. אחרי שנים בהם הסומו והבייסבול השאירו מעט מאוד מקום לענפי ספורט נוספים באי שבאוקיינוס השקט, מאז מונדיאל 2002 אותו אירחה בצוותא עם דרום קוריאה, ובו גם העפילה לשמינית הגמר (הישג השיא של "הסמוראים הכחולים"), צברה הנבחרת מספר נאה של אוהדים מסורים שסייעו להעמיד את הכדורגל אם לא במרכז הבמה של הספורט היפני, אז לפחות בשוליים הפנימיים שלו.
המאמן היפני טקשי אוקאדה, ששימש שנים רבות כמנהל הנבחרת ואף שיחק בה בשנות השמונים, החליף לפני כשנתיים וחצי את איביצ'ה אוסים הבוסני שלקה בשבץ בעת שצפה במשחק כדורגל מהפריימר-ליג (וכשהתעורר לאחר תרדמת של עשרה ימים שאל את אשתו מה התוצאה) ומאז לא השיג תוצאות מרשימות במיוחד.
למרות זאת, הנבחרת שזכתה בשלושה מבין ששת גביעי אסיה האחרונים מחזיקה באמתחתה ליגיונרים מרשימים במיוחד, כנראה הבכירים ביותר שהיה לסגל יפני כלשהו מעולם. אמנם הידטושי נקאטה כבר לא בנבחרת ועבור שאנסוקה נקאמורה הטורניר יהווה את שירת הברבור שלפני הפרישה, אבל זו ההזדמנות להכיר את היפנים הצעירים שכבר לא מחממים את הספסלים בקבוצות הזניחות באירופה.
טקאיוקי מורימוטו בן ה-22, המשחק באופן קבוע בהרכב קטאניה האיטלקית, זכה לאחרונה למחמאות מאלשנדרה פאטו, כוכבה של מילאן, שכינה אותו "השחקן המבטיח ביותר בליגה האיטלקית" ואף השווה אותו לרונאלדו הברזילאי. גם מאקוטו הסבה המשחק בוולפסבורג (אחרי שעבר בסיינה ובוולבס) עשה את קפיצת המדרגה המיוחלת ומשמש כשחקן הרכב לכל דבר, כשבגיל 26 הוא אמור להיות בורג מרכזי בקישור של נבחרתו.
דאיסוקה מאטסוי יגיע מגרנובל אחרי 6 שנים בליגה הצרפתית כדי לתרום מהנסיון האירופי שלו. עוד נקודת חוזק בולטת היא העובדה שבקרב אוהדי נבחרת יפן מצוי אחוז גבוה במיוחד של אוהדות בשנות ה-20 שלהן. ואם לא מספיקים כל הצעירים המבטיחים (והצעירות המבטיחות), גם להגיע כאנדרדוג מעולם לא הזיק לאף אחד.
למה לא תצליח?
בניסוי הכלים האחרון לקראת המונדיאל יפן אירחה את סרביה והפסידה לה 3:0. המאמן טקשי אוקאדה סיפר שהוא סגור על כ-70 אחוזים מהסגל שיגיע לדרום אפריקה, אבל כרגע נראה שגם 150 אחוזים ממנו לא יאפשרו לו הרבה אופציות מהספסל, לאור העובדה שפרט לשחקנים שכבר צויינו, כל השחקנים בנבחרת מגיעים מהליגה היפנית שלא ידועה כאחת מהחזקות בעולם.
כן, דלילות היא מילת המפתח ואם מצרפים אליה גם את המשבר הכלכלי העמוק אליו נקלעה המדינה בשנה האחרונה ובעקבותיו המורל השפוף במדינה, נותרה בעיקר נבחרת ששיאה מאחוריה והאמת היא שרוב הגורמים בהתאחדות מודעים לכך. טוב נו, מהתחתית אפשר רק לעלות.
שחקן המפתח
אף נבחרת מזרח אסיאתית אינה שלמה ללא שחקן אחד לפחות הנושא שם של יצרנית מכוניות גדולה ואכן, גם יפן 2010 מתהדרת בשם גדול (גם בתעשייה המוטורית וגם בכדורגל היפני). הונדה הוא השחקן עליו מוטלות רוב הציפיות לקראת אליפות העולם.
הצעיר בעל התסרוקת המגוחכת (אחד מני רבים אגב בנבחרתו) פרץ לתודעה באליפות העולם לנוער 2005 שם הגיעו היפנים עד לשמינית הגמר. השחקן שהגיח מנגויה היפנית היישר להולנד כשהוא בן 21 בלבד הבקיע 24 שערים בקבוצת ונלו בשתי עונות, והעונה כבר כבש בבעיטה חופשית את שער הניצחון שהעלה את צסק"א מוסקבה, קבוצתו החדשה בה הוא מככב, לרבע גמר הצ'מפיונס ליג. אם יש מישהו שיכול לספק את הניצוץ לנבחרת הצעירה וחסרת הניסיון, הרי שזהו האיש.
תחזית
יפן גורמת לבית עם דנמרק, קמרון והולנד להיראות כמו בית קשה. זו לא משימה קלה כלל ועיקר. מקום שלישי צריך בהחלט לספק את הסמוראים והציפיות הן לקצת פחות מכך. לא נורא, גם תוחלת החיים הגבוהה בעולם הוא משהו להתגאות בו.
