תשכחו ממנצ'סטר סיטי, שימו בצד את עסקת זלאטן-אטו ועזבו את ליאו מסי שלא מפסיק להבקיע. קבוצת הגלאקטיקוס של ריאל מדריד 2009 משאירה את כולם מאחור, והיא הסיפור החם של הכדורגל האירופי.
4 נצחונות מ-4 משחקים בליגה הספרדית ועוד חמישייה לרשת ציריך בליגת האלופות, כאשר אחד, כריסטיאנו רונאלדו, השחקן היקר בעולם, לא מפסיק לכבוש.
למוד ניסיון מהקדנציה הראשונה שלו כנשיא (2000-2006), פלורנטינו פרז הסתער על השוק בטירוף, אך נראה כי הפעם מדובר בקצת יותר מאגו טריפ של איש שרוצה לקנות את העולם.
לצד קווי דמיון ברורים, ישנם כמה הבדלים מאוד משמעותיים בין שני הפרויקטים הגלאקטיים. לפני שניכנס לכל העניין, נעשה סדר: החברים הרשמיים במועדון הגלאקטיקוס (הראשון) הם לואיס פיגו, זינדין זידאן, רונאלדו (הברזילאי) ודייויד בקהאם. כמובן שבשני, מדובר בכריסטיאנו רונאלדו, קאקה, קארים בנזמה וצ'אבי אלונסו.
פתיחת העונה המושלמת של הבלאנקוס מחייבת אותנו לעשות השוואה בין התקופות, בהתמקדות על כוכבי הענק שהיו ונמצאים כעת בסנטיאגו ברנבאו.
כמובן שאי אפשר שלא להתייחס גם את ההחתמה הראשונה של פרז, זו שעשויה בסופו של דבר להתברר כחשובה ביותר, והיא מינויו של זינדין זידאן, גלאקטיקו במיל', ליועצו הקרוב בריאל.
באיזה פרוייקט פלורנטינו ביזבז יותר כסף?
כמובן שצריך להתייחס לכסף, רק כדי שנוכל להתפנות לדברים שבאמת קשורים לכדורגל. בעידן הראשון, ריאל מדריד הוציאה על ארבעת כוכבי העל 212 מיליון יורו בסה"כ. לעומת זאת, הקיץ רכשה ריאל את כריסטיאנו רונאלדו (94 מיליון), קאקה (65 מיליון), בנזמה וצ'אבי אלונסו (35 מיליון כ"א) בעלות כוללת של 228 מיליון יורו. לכאורה, הבדל זניח, אז למה כל המבקרים שקופצים עכשיו לא היו שם בתחילת העשור?
ובכן, מדיניות הרכש של ריאל שונה בתכלית היום, מהסיבה הפשוטה שפרז אהב לקנות כוכב אחד בכל קיץ. ככה תמיד יש באז סביב הקבוצה, ואף פעם לא משעמם. הקיץ, החליטו אנשיו לעשות את הדברים אחרת, וקנו את כל מי שרצו (חוץ מפרנק ריברי) בחודש אחד. אף אחד לא היה מצייץ אם אותם 228 מיליון יורו היו מתפרסים על פני 3 שנים, אבל כשהבום הוא כל-כך חזק, אין מנוס מלהשמיע קול צעקה.
טוב היה עושה מישל פלאטיני, מבכירי הצועקים, אם במקום להעביר ביקורת על ריאל בכלי התקשורת, היה מנסה לחוקק חוקים שימנעו משוק ההעברות לצאת מכלל שליטה, כדי שתישאר לנו גם קצת רומנטיקה. אם הוא שובר את הראש, שירים טלפון לקומישינר ה-NBA, דייויד סטרן. כשדווקא בארה"ב יש גבול למה שכסף יכול לקנות, אולי כדאי לראות וללמוד.
אבל נעזוב את זה כרגע. עדיף לבחון את השחקנים ולזהות איפה פרז ויועציו המכובדים הפיקו לקחים מהפעם הקודמת. ההבדל הכי בולט הוא בגילאי השחקנים. הכדורגל השתנה באופן דרסטי מהבחינה הזו, והיום העולם שייך לצעירים.
תהליך ההצערה, גירסת ריאל מדריד
בזמנם, זידאן ופיגו, שעברו לריאל בגיל 29 ו-28, היו הפליימייקר והקיצוני הטובים בעולם בהתאמה. היום אלו קאקה בן ה-27 וכריסטיאנו רונאלדו בן ה-24. שניהם הגיעו רעננים וכמעט נטולי פציעות, עם הרבה שנים טובות לפניהם.
מצד שני, הם בטח לא ילדים, וכבר עשו דבר או שניים בכדורגל האירופי. לשניהם זכיות בכדור הזהב ובתואר שחקן השנה בעולם של פיפ"א, וגם זכו להניף את גביע אירופה לאלופות, מה שבבירת ספרד לא עשו כבר 7 שנים. השנה גמר הצ'מפיונס ייערך במגרש הביתי, והלחץ להביא גביע מס' 10 למדרידיסטים ייפול בעיקר על כתפיהם של מס' 8 ו-9.
אין ספק שההצערה מקבלת משנה תוקף במקרה של קארים בנזמה. החלוץ רק בן 21, אבל אין רשת שהוא לא קרע בצרפת. בהשוואה שלנו, המקביל של בנזמה הוא רונאלדו. "אל פנומנו" נרכש ב-2002 כשהוא רק בן 26 ואחרי מונדיאל שהחזיר אותו לגג העולם, אבל עם ברכיים שעברו יותר ניתוחים ממייקל ג'קסון.
מבחינה פיזיולוגית, ההבדל בין בנזמה ורונאלדו הוא מרחק שנות אור. רונאלדו נתן שלוש עונות מצוינות בריאל, בהן כבש 68 שערים ב-97 הופעות, אבל לאחר מכן הפציעות חזרו והברזילאי הלך והידרדר. לבנזמה יש את היכולת, הרעב והנתונים הפיזיים לתת לאוהדים בברנבאו הרבה יותר שנים רוויות שערים. אולי פחות מ-70 גולים בשלוש עונות, אבל לאורך זמן זה ישתלם הרבה יותר.
עד כה הצרפתי לא הרשים בצורה יוצאת דופן ובמאזנו שער ליגה אחד בשלושה משחקים. יחד עם זאת ניתן לציין לטובה את ההשקעה של החלוץ ואת הרצון שלו להשתפר.
דייויד בקהאם מול צ'אבי אלונסו
מכאן נעבור לגלאקטיקו מס' 4 והמעניין ביותר לטעמי (בשתי הקדנציות). דייויד בקהאם הגיע לריאל ממנצ'סטר יונייטד אחרי סכסוך עם אלכס פרגוסון, וכששנות השיא שלו מאחוריו. העסקה הזו נבעה בעיקר ממניעים שלא קשורים לכדורגל, ולכן היא הכי מעניינת והכי ראויה לביקורת.
כואב לי לכתוב את זה בגלל הערצתי הגדולה לבקהאם מאז היה בן 20, אבל חייבים להיות כנים: קינג דייויד לא הגיע לברנבאו על סמך כישוריו ככדורגלן, אלא יותר על תקן איש מכירות, ובזה הוא הכי טוב בעולם. ההערצה האדירה לבקהאם בכל העולם הניבה רווחים עצומים ממכירת חולצות ושאר מרצ'נדייז, והציבה את ריאל בראש רשימת המועדונים העשירים בתבל.
אבל יש עוד סיבה, והיא טמונה במלחמה הבלתי פוסקת נגד ברצלונה, וממחישה ביחד עם אינספור סיפורים אחרים את התחרות והשנאה הבלתי פוסקות בין המועדונים. ב-2003, עורך דין צעיר שאפתן בשם ז'ואן לאפורטה התמודד על נשיאות המועדון הקטאלוני.
בקמפיין הבחירות, ההבטחה העיקרית שלו היתה להחתים בקיץ את בקהאם. יונייטד הסכימה למכור את השחקן לבארסה, אלא שאז ריאל נכנסה למאבק על שירותיו, ולבסוף זכתה בו.
לאפורטה נאלץ לפנות לאלטרנטיבה, פוטנציאל גדול ולא ממומש בשם רונאלדיניו, שבמדי הבלאוגראנה הפך לשחקן הטוב בעולם. ריאל ובקהאם זכו ביחד באליפות אחת ב-4 שנים ונחלו מפלה אחר מפלה בצ'מפיונס, בעוד היריבה המושבעת מציגה את הכדורגל המשובח ביותר באירופה.
לעומת זאת, הכוכב הרביעי שהגיע לריאל הקיץ הוא לא ממש כוכב במלוא מובן המילה, בוודאי בהשוואה לבקהאם. אין ספק שצ'אבי אלונסו הוא כדורגלן נפלא, אבל אין לו את הסטאר קוואליטי שמאפיינת את כל הגלאקטיקוס המוזרים לעיל. הוא לא נוצץ כמו כריסטיאנו רונאלדו, מוכשר כמו קאקה או פופולרי כמו בקהאם.
אבל צ'אבי אלונסו יכול להתברר בסוף העונה כהעברה הכי חכמה שריאל עשתה הקיץ. כבר שנים שלבלאנקוס יש בעיה קשה בקישור האחורי, בניווט של המשחק. אלונסו הוא הפיתרון המושלם, ואם יבוא לידי ביטוי, יוכל להפעיל הכי טוב את רונאלדו, קאקה ובנזמה בחלק הקדמי. בליברפול הוא עשה את זה מצוין, עם הרבה פחות כישרון לצידו.
ההעברה שלו היא יוצאת דופן בתבנית של הגלאקטיקוס. בקדנציה הראשונה שלו, פלורנטיני פרז סירב לשלם הרבה כסף על שחקנים "הגנתיים". ב-2003 קלוד מאקללה, המנוע שייצב את ריאל, ביקש העלאה בשכרו, שהיה מהנמוכים במועדון, ונדחה. הצרפתי החליט לעזוב, ומאותו רגע ריאל לא זכתה בתואר ב-4 השנים הבאות.
גם ניסיון להביא את פטריק ויירה מארסנל ב-2004, נכשל בגלל אותה קמצנות סלקטיבית. בקיץ הנוכחי פרז הפיק לקחים וקנה את אלונסו ב-30 מיליון יורו, ונתן לו משכורת של 4.5 מיליון יורו. ימים יגידו אם הבאסקי, ביחד עם לסאנה דיארה ופרננדו גאגו, יוכלו להוות קונטרה ראויה לצ'אבי, אינייסטה וטורה בקישור המושלם של ברצלונה.
אז מה יהיה?
וכמה מילים על עמדת המאמן. מנואל פלגריני מגיע למשרה הכי לחוצה בכדורגל העולמי אחרי 5 שנים נהדרות בוויאריאל. פלגריני ינסה להנהיג בריאל כדורגל שמח והתקפי, כפי שמתבקש מסגל כל-כך נוצץ, אבל עם משמעת טקטית בעת ובעונה אחת.
האחרון שהצליח בזה היה ויסנטה דל בוסקה, המנג'ר הראשון של הגלאקטיקוס. דל בוסקה זכה פעמיים באליפות ופעמיים בליגת האלופות, ופרז יודע היום שהטעות הכי גדולה שלו היתה ההחלטה לא להאריך את חוזהו של של האיש המשופם והחביב הזה ב-2003, למרות שזכה זה עתה באליפות. הנשיא בטח לא שכח שמאז עזיבתו של המאמן, לא זכתה ריאל בליגת האלופות, והגיעה רק פעם אחת לרבע הגמר.
פלגריני הוא שילוב מורכב של משמעת הגנתית וחופש יצירתי מוחלט בהתקפה, ולכן יכול מאוד להצליח במועדון כמו ריאל. חופש פעולה זה בדיוק מה שצריכים שחקנים כמו רונאלדו, קאקה ובנזמה ובינתיים זה בדיוק מה שהם מקבלים. הפורטוגלי פתח את העונה בסערה עם 7 שערים בכל המסגרות. אגב, הוא כבר שבר שיא מועדון לאחר שכבש בכל מחזור במשך ארבעה משחקים.
גם הברזילאי משתפר ממשחק למשחק וכבש את שערו הראשון במשחק האחרון מול ויאריאל. לזה צריך להוסיף גם את הבישולים ואת חוכמת המשחק וקיבלתם חלק קדמי מפחיד שמטפח המאמן הצ'יליאני.
מהעבר השני, המאמן הצ'יליאני יהיה חייב להקנות שקט וביטחון בהגנה, שלוקה בפאניקה כרונית בשנים האחרונות. לאחר ארבעה מחזורים ב'לה ליגה' ומשחק נוסף בליגת האלופות, ספגו הלבנים ארבעה שערים, שניים מול ציריך בניצחון 2:5 ועוד שניים בזירה המקומית.
אלו כמויות בהחלט סבירות עבור ריאל אך עדיין אפשר לראות שקיים מעט בלגאן בחלק האחורי וספק אם המצב הנוכחי יספיק לשלבים המתקדמים באירופה ובמאבקים מול בארסה.
באופן אישי, קשה לי לומר ולהעריך אם פלגריני הוא האיש הנכון למשימה. בדיוק כמו שקשה לי להחליט אם הסגל הזה, המוכשר עד כדי טירוף ועל אף הפתיחה המצוינת, יוכל לעמוד בציפיות. לכן, נראה לי שאחכה על הגדר עם התשובה לשאלה הזו: בסופו של דבר, הכל יכול לקרות בקבוצה הזאת. אולי היא תושפל ב-29 בנובמבר בקאמפ נואו, ואולי ראול יניף את גביע אירופה ב-22 במאי לעיני הקהל הביתי. מי יודע, אולי גם וגם.
