עבור נבחרת ארצות-הברית בכדורגל, הגביע העולמי הקרוב בדרום-אפריקה יהיה התשיעי בסך-הכול, והשישי ברציפות (רצף ארוך יותר משל נבחרות כהולנד, צרפת, פורטוגל ואנגליה).
עבור מרבית האמריקנים, לעומת זאת, סביר להניח, נתונים אלו, והכדור השחור-לבן בכלל, מעניינים כשלג דאשתקד. כידוע (או שלא), מדובר בעם שמעדיף בייסבול ופוטבול, בראש ובראשונה. אחר-כך באים הכדורסל וההוקי-קרח. הכדורגל, למרות דיוויד ו-ויקטוריה בקהאם (ופלה ומוט'לה), מעולם לא נטמע בלבם של מרבית האמריקנים.
באמריקה האמיתית, מה שנקרא, דהיינו בפריפריה האדירה, המנותקת יחסית משאר העולם, שבין קליפורניה וניו-יורק המחוברות והמעודכנות יותר, יעדיפו (בהכללה גסה ולא בהכרח מבוססת) לצפות (או להשתתף?) בתחרויות אכילת פאי ביריד המקומי, ברודיאו או בתחרויות מונסטר טרק מלצפות במונדיאל הקרוב.
חוץ מזה (והנה מגיעה עוד סטיגמה גורפת ביותר), אם להאמין למה שרואים בפינה J-Walking בג'יי לנו, לא ברור כמה מהם יודעים בכלל היכן נמצאת דרום-אפריקה על מפת הגלובוס, שלא לדבר על העובדה שאליפות העולם בספורט הפופולארי ביותר בגלובוס, מתקיימת שם בקיץ הקרוב.
וחבל. משום שבמונדיאל הנוכחי, בראשותו של המאמן בוב ברדלי, בעלי העבר העשיר כמאמן ב-MLS (ובוגר אוניברסיטת פרינסטון היוקרתית), צפויה ארה"ב להציג נבחרת מעניינת ובעלת פוטנציאל.
ועם בית הכולל את אנגליה (שעמה תתמודד ב-12/6), סלובניה (18/6) ואלג'יריה (23/6), יש לאמריקנים סיכוי טוב מאוד לפחות לעלות לשמינית הגמר.
למה יצליחו?
המאמן בראדלי נהנה משילוב בריא בין כישרונות מקומיים ללגיונרים די מצליחים. הבולטים שבהם הם קלינט דמפסי (60 הופ', 17 שער'), קשרה של אחת מהפתעות העונה באירופה, פולהאם האנגלית; דמרקוס ביסלי (90 הופ', 17 שער'), קשר ריינג'רס הסקוטית; קרלוס בוקנגרה (77 הופ', 12 שער'), בלמה של רן וקפטן הנבחרת, ובלם מילאן, אוגוצ'י אוניוו (47 הופ', 5 שער').
בין הקורות יש לבראדלי על מי לסמוך, בדמותו של שוערה של אברטון ואקס מנצ'סטר יונייטד, טים האוורד (49 הופ').
כמו כן, החלוץ הצעיר, בראיין צ'ינג (43 הופ', 10 שער'), צפוי לחזור מפציעה, מה שאמור להוות חיזוק רציני לחוד האמריקני, וכל זאת עוד בלי שציינו את השם 'לנדון דונובן', שאליו עוד נגיע.
הוותק של כל אלו במדי הנבחרת הלאומית, והעובדה שהטורניר הנוכחי לא יהיה הראשון שלהם, עשויים לשחק תפקיד במונדיאל הקרוב, בפרט בשלב הבתים ובעיקר מול נבחרות מנוסות פחות כגון סלובניה ואלג'יריה.
עם הביטחון שצברו בגביע הקונפדרציה 2009, שאותו סיימו במקום השני, אחרי שהפתיעו את ספרד בחצי הגמר, והפסידו בגמר לברזיל רק 3:2, ועם המסורת שצברו האמריקנים בגביעי העולם, ובהתחשב בבית שקיבלו, שאינו כה חזק, הם בהחלט יכולים לבנות על עלייה מהמקום השני לפחות. במקרה כזה הם יתמודדו עם המדורגת ראשונה בבית ד', שצפויה להיות גרמניה החזקה.
שורה של הופעות טובות בבית המוקדם עשויה ליצור מומנטום חיובי שיאפשר את הסנסציה בשמינית הגמר. כמובן, שבמקרה שגרמניה תפשל בבית המוקדם שלה ולא תסיים ראשונה, זה בהחלט יסייע לאמריקנים להמשיך אל רבע הגמר, אם כי, יש לציין, שגם סרביה מבית ד' חזקה מהם בהרבה.
למה לא יצליחו?
אל לסופרלטיבים שלעיל להטעות. נבחרת ארה"ב אינה, ומעולם לא הייתה נבחרת גדולה ברמה העולמית, לפחות לא מאז המקום השלישי במונדיאל 1930. המילה 'קונקאקאפ' (קונפדרצית הכדורגל של צפון ומרכז אמריקה והתאחדות הכדורגל של האיים הקריביים) אינה מסמלת איכות, וספק אם הנבחרת האמריקנית הייתה גורם קבוע במונדיאלים אלמלא התחרתה על ההעפלה במסגרת זו.
יתרה מכך, הוא שאמרנו. הם אמריקנים. הם לא אוהבים כדורגל. הם אפילו לא קוראים לו כדורגל ומתעקשים לקרוא לו soccer. וכך, למרות שמספר האוהדים האמריקנים שצפויים להגיע לדרא"פ רב, לא עומדת מאחוריהם מדינה שלמה כפי שקורה עם הרבה נבחרות אחרות, ממדינות קטנות יותר, עם פחות מוקדי עניין מאשר ארה"ב הענקית.
מבחינה מקצועית, סלובניה לא פחות טובה ממנה, ואלג'יריה, כמו מדינות מוסלמיות אחרות, עשויה להתעלות בראותה את הדגל עם 50 הכוכבים כמו שור שרואה בד אדום. ולגבי אנגליה - רופסת ולוזרית ככל שתהיה, היא עדיין טובה מארה"ב בשתי דרגות, מה גם, שעם מאמן כה תכליתי כמו קאפלו על הקווים, קשה לראות אותה מאבדת את המקום הראשון בבית או מפסידה נקודות לנבחרת נחותה.
משום כך, נראה שהאמריקנים יכולים לסיים לכל היותר במקום השני, מה שאומר, אם הכול יילך לפי התחזיות, לזמן לה מפגש עם גרמניה מבית ד' בשמינית הגמר והדחה. גם אם סרביה תהיה זו שתסיים במקום הראשון בבית ד', נראה ששמינית הגמר מהווה, ככל הנראה, תקרת הזכוכית של האמריקנים. כישלון להעפיל שלב ייחשב לכישלון בכלל. אז, לא תהיה לאמריקנים ברירה אלא להאשים את קנדה.
שחקן מצטיין
בשנים האחרונות הפך השם 'לנדון דונובן' לשם נרדף לנבחרת ארצות-הברית ובכלל לכדורגל אמריקני. חלוצה של ל.א. גלאקסי, בעל העבר בלברקוזן מהבונדסליגה, הוא מלך השערים של הנבחרת בכל הזמנים עם 42 שערים (בלמעלה מ-120 הופעות) והכדורגלן המפורסם ביותר במדינה.
דונובן הוא הנשק העיקרי של ברדלי בהתקפה, וזה שאמור, לצדם של דמפסי, ביסלי ובוקנגרה, להוביל את הנבחרת האמריקנית, לכל הפחות לשלב הבא מהמקום השני. ובמקרה שיצליחו האמריקנים לחולל סנסציה מול אנגליה בבית המוקדם ו/או מול גרמניה בשמינית הגמר, דונובן יהיה בוודאי במוקד האירועים.
תחזית
תגיע לשמינית הגמר מהמקום השני ותודח מול מי שלא תהיה שם.
להלן מספר פעילויות פנאי שרבים מהאמריקנים מעדיפים על כדורגל:
