מעטים השחקנים הזרים שזוכים לקבל כבוד מהאוהדים שלהם עם בחירה ל"שחקן העונה". בירם כיאל זכה לכבוד הזה בעונתו השנייה בברייטון. כבר 7 שנים שהקשר נמצא מחוץ לכדורגל הישראלי, ואחרי שלוש עונות בסלטיק בהן סבל מחוסר מזל ופציעות, הוא החליט לחזור ליהנות מכדורגל ולא חשוב באיזו ליגה. ברייטון הייתה הכי רצינית מכולן, אל המועדון הצנוע מהצ'מפיונשיפ הגיע כריס יוטון שרצה את הקשר הישראלי עוד כשהיה בנוריץ' ובשיחת טלפון אחת הכל נסגר.
עד אז, ברייטון הייתה ידועה לישראלים רק כעיר שאירחה את האירוויזיון השני, בו השתתפה ישראל כשלהקת כוורת שרה את השיר "נתתי לה חיי". אלא שמאותו יום, העיר שמזכירה את חיפה ורחוקה כשעה מלונדון, הפכה להיות עבור כיאל החלום שהתגשם. את ההערכה לה הוא זוכה במועדון קשה למדוד במילים. בזמן שהוא פצוע אחרי שבר מעל הקרסול, הוא קיבל הצעה לחתום לעוד שנתיים וחצי. כיאל שוב לא חשב פעמיים וביקש עט. מבחינתו היחס הזה שווה הרבה יותר מכסף. זו אמנם לא סלטיק - שם היה מוקף באוהדים - אבל עדיין, כשאומרים "בירם כיאל" לאוהדי ברייטון, הם מחייכים.
"הכדורגל נחשב לספורט הכי גדול בברייטון, כל העיר פה מטורפת על כדורגל", מספר כיאל בראיון מיוחד לערוץ הספורט אחרי החתימה על החוזה החדש, "זה מועדון שלא היה אף פעם בפרמייר-ליג, אבל התנאים שיש פה הם מדהימים: אצטדיון חדש, מתחם אימונים מעולה, בעלים שלא הרבה שנים במועדון אבל נותן את כל התנאים להצליח ו-32 אלף אוהדים שמגיעים לכל משחק בית".
יהיו כאלה שיגידו שאחרי כל כך הרבה שנים בחו"ל היית צריך להגיע למועדון גדול יותר.
"זה כדורגל, אין מה לעשות. אתה רוצה שהכל יתחבר לך ובינתיים הכל מתחבר לי בברייטון. בתור ילד צעיר במכבי חיפה, רק רציתי להיות בבוגרים ואז הגשמתי חלום לצאת לסלטיק, הלך לי שם טוב וחשבתי שאגיע עוד יותר רחוק, אבל שבר בקרסול בעונה השנייה הרס לי. אחרי הפציעה הזו כבר לא נהניתי מכדורגל. חיכיתי להצעה אחרת וכשקיבלתי אחת מברייטון, היה לי ברור שאני הולך לשם".
אבל החלום להגיע רחוק יותר נקטע.
"החלום עדיין שם. אני רוצה להגיע לפרמייר-ליג. אני רוצה לדרוך שם ואני יכול לשחק שם. אתה חייב להבין - בסלטיק בעונה האחרונה לא נהניתי בקטע אחר. לא הייתי מי שאני במשך תקופה ארוכה. לא הרגשתי שאני שייך לענף הזה שנקרא כדורגל בכלל. לא נהניתי לשחק ולא נהניתי להתאמן. הפציעה גרמה לי לסוג של דיכאון ואני לא מאחל את זה לשונאים שלי. ניסיתי לחזור, כבשתי מול אייאקס ואז בתיקול עם קאקה נפצעתי במקום אחר".
"הקשר שלי איתו מאוד טוב. ברגע שידעתי שהוא שם ולמרות שהם בתחתית, ידעתי שהוא יעזור לי בקריירה. את השקט שהוא נותן לי לא קיבלתי באף מקום אחר. לא תמצא אחד באנגליה שיגיד מילה רעה עליו. אולי כי הוא פתוח עם כולם - מהקפטן ועד האחרון בספסל. אני מרגיש שהוא מאמין בי ולא משנה אם אטעה, הוא יהיה מאחוריי. ככה קל יותר לשחקן להביא את היכולות שלו לידי ביטוי".
מצד שני היו גישושים ממועדונים בכירים יותר כמו אסטון וילה והאל סיטי.
"לא רק. היו גישושים גם מהארץ בעונה שעברה - ממכבי חיפה, אבל כל הזמן רציתי להישאר פה. זה שאני פצוע ולוחצים שאני אחתום, זה אומר הרבה. זה אפילו מרגש. אין אחד שלא חייג אליי אחרי הניתוח - מהנשיא ועד אחרון השחקנים. זה מחמיא".
חזרה לארץ לא הייתה על הפרק?
"היינו מדברים איתם ומכבדים את הקבוצות שהיו פונות, אבל חתמתי על חוזה חדש וכעת זה לא רלוונטי".
גם זה שברייטון דומה לחיפה עוזר לך.
"כיף לי פה בחיים הפרטיים. זה שעה מלונדון, אבל יותר מכל דבר אני נהנה מכדורגל. אני מרגיש כמו בימים שעליתי מהנוער. שאני מחכה לכל אימון, שאני ממתין לכל משחק ולא רוצה שתיגמר התקופה הזו. זה שאשתי והילד גם מרוצים עושה את הכל מושלם יותר".
מה מיוחד בך?
" שאני לא מפסיק לחלום. לא מסתפק במה שיש. אני רוצה לעלות לפרמייר-ליג יחד עם ברייטון. עברתי הרבה ב-7 השנים האלה. כמעט כל שחקן שהיה עובר שבעה ניתוחים בחו"ל, היה חוזר לארץ. אני שמח איפה שאני נמצא. אני לא אחד שמוותר, ההצלחה מניעה אותי. הקריירה של כדורגלן קצרה וצריך לדעת לנצל אותה".
29 הופעות יש לכיאל בנבחרת, בהן כבש שער אחד. כבר לא מעט קדנציות הוא עבר. אצל דרור קשטן ולואיס פרננדס הוא היה סוג של באנקר, וכשהגיע אלי גוטמן הוא נשאר הרחק מהרוטציה.
"אצל גוטמן מיעטתי לשחק וצריך לשאול אותו למה. מבחינתי אני מסתכל קדימה ומקווה להיות שחקן מפתח אצל אלישע לוי. בשיחות ביני לבין גוטמן הוא אמר שהוא אוהב איך שאני נראה ואני מאמין שלולא הפציעות היו לי עוד הרבה הופעות. היו פעמים שאמרתי לאלי שאני רוצה את מפתחות, אבל הם היו אצל אחרים כי הוא החזיק מהם יותר וזה לגיטימי. לכל מאמן יש את השחקנים שלו. הגדולה היא להישאר בנבחרת כמה שיותר שנים".
בניגוד לאחרים שמצליחים בחו"ל, אתה לא זוכה ליחס מיוחד מהתקשורת הישראלית.
"אני גם אשם בדברים האלה כי היו דברים שאמרו עליי והייתי יוצא נגד כולם. לא הייתי מחפש להיות אהוב התקשורת אולי כי אני יותר אמוציונלי אז הייתי מגיב. לא הייתי ילד טוב או ילד שקט וזה פגע בי. היום אני רוצה להוכיח לאנשים משהו אחר. כשאומרים עליי משהו לא נכון, אני רוצה להראות להם מה האמת. אמרו שילדים צעירים לא יכולים להצליח בבוגרים של מכבי חיפה ושברתי את הסטיגמה. כבר שנים שאני בחו"ל במקומות שאולי לא נתנו לי סיכוי בהם. הגעתי לנבחרת בגיל צעיר. הוכחתי לכולם שהם טועים וזה נותן לי דרייב".
אחרי שנים שבהן לא גדל שחקן נוער מבטיח בחיפה, עכשיו יש את נטע לביא.
"אני עוקב אחרי מכבי חיפה. מאז שעזבתי בכל עונה היו מחליפים קשר אחורי ולא ראיתי שום שחקן שהיה טאבו ומוביל. יכול להיות שהילד הזה, נטע לביא, יהיה מוביל. נתנו לו חוזה חדש, נותנים לו ביטחון ואני מאחל לו הצלחה. במחלקת הנוער של מכבי חיפה יש הרבה שחקנים שיכולים לשחק בבוגרים והם יותר טובים מהשחקנים הזרים שמביאים. חייבים להבין שלהיות שחקן מוביל בנוער וכוכב לא אומר שאתה יכול לשחק בבוגרים של מכבי חיפה. זה מועדון עם לחץ, מועדון שדורש הרבה, אבל גם נותן את התנאים הכי טובים".
וכרגע עדיין לא יכול להתמודד עם מכבי ת"א והפועל ב"ש.
"גם העונה מכבי חיפה יכולה להתמודד יפה עם הפועל ב"ש ומכבי ת"א. אולי לא לקחת אליפות העונה, אבל אני רואה התקדמות מערכתית אדירה. ב"ש ומכבי ת"א קונות שחקנים ישראלים ומחזירות ארצה שחקנים ישראלים שמשחקים באירופה, אבל חיפה יכולה להתמודד עם זה. התהליך היום במכבי חיפה הוא תהליך בנייה נכון".
אתה יכול להבין את אלה שחוזרים?
"לא קל להיות בחו"ל ולשחק במדינה זרה. זו לא חופשה ומי שלא משחק, לא נהנה מכדורגל. ברור שזה לא טוב אז ההצעה הראשונה מגיעה מהארץ. מצד שני כל אחד שיש לו פוטנציאל ויכול להיאבק עם השחקנים האחרים, שיישאר באירופה, שלא יוותר לעצמו. הרמה בחו"ל יותר טובה, הקהל מטורף וכל העולם צופה בך. בעיני מי שמוותר מהר, משלם ביוקר".
