sportFive1222582 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
אברג'ל בנוער של מארסיי מול ביירין (Photo by David Price/Arsenal FC (צילום: ספורט 5)
אברג'ל בנוער של מארסיי מול ביירין (Photo by David Price/Arsenal FC via Getty Images) | צילום: ספורט 5

הכדורגל הוא אמנות, וחלק מהפעולות הקטנות בתוכו הן אמנויות בפני עצמן. אחת מהן, ואולי הכי פחות מוערכת, היא התיקול. היכולת להגיע לכדור בדיוק בשנייה הנכונה ולהוציא אותו מהרגל של השחקן היריב, מבלי לפגוע ברגל עצמה או לפספס לחלוטין, היא אחד הדברים החשובים בענף. לכן האתרים הסטטיסטיים השונים אוהבים לפרסם, מדי שנה את תחרות "מלך התיקולים של אירופה".

את התואר הזה נשא בגאווה ב-2020/21 לורן אברג'ל, קשרה היהודי של לוריין. אברג'ל בן ה-29, יהודי ממוצא מרוקאי-צרפתי שמשחק כבר כמה שנים בליגה הראשונה, לא שיחק מעולם באף נבחרת לאומית והפך לשחקן הרכב קבוע בקבוצה שהשיגה 13 נקודות ב-6 משחקים בצרפת והפכה להפתעה הנעימה של הליגה הצרפתית.

אברג'ל נולד במארסיי ב-1993, השנה בה הקבוצה המקומית זכתה באליפות אירופה, והצטרף בגיל 5 לאקדמיה של הקבוצה. "כשאתה גר במארסיי, אי אפשר לברוח מהכדורגל. כל המשפחה שלי אוהדת את מארסיי, גם אם הם לא אוהבים כדורגל, בטח כילדים. אולימפיק מארסיי מסמלת את העיר, זה היה חלק מהגדילה בקבוצה", אמר.

בסופו של דבר, אברג'ל הצליח להגשים חלום ולעלות לקבוצה הבוגרת של העיר, בה זכה ל-2 דקות בלבד בליגה הראשונה. הוא החל את דרכו כמגן ימני וחוסר במהירות או בכישרון יחסי פגעו בו, מה שהוביל להשאלתו לאז'קסיו מהליגה השנייה ע"י המאמן מרסלו ביילסה. האחרון, אחד המאמנים הבולטים בנוף, מעריך כישרון טכני ויכולת הנעת כדור. אברג'ל, דאז, לקה בשני הדברים האלה ובסופו של דבר היה צריך להלחם כדי לתפוס מקום בליגה הראשונה.

מארסיי חוגגת זכייה בליגת האלופות. השנה בה נולד אברג'ל (Photo by Wi (צילום: ספורט 5)
מארסיי חוגגת זכייה בליגת האלופות. השנה בה נולד אברג'ל (Photo by William STEVENS/Gamma-Rapho via Getty Images) | צילום: ספורט 5

מוסר העבודה, האופי והאינטנסיביות הפכו אותו לבאנקר בליגה הראשונה אחרי שחפר את דרכו מהליגה השנייה, מה שהפך אותו למושא לגאווה מצד מאמניו במארסיי. "הגדולה של אקדמיית נוער היא שחקנים כמו לורן אברג'ל, שגדל אצלנו ב-100%. ההצלחה שלו לא מובנת מאליה", אמר אחד ממאמניו בנוער, "הוא היה רחוק מחבריו לקבוצה בהרבה תחומים, כמו האתלטיות והכישרון, והתפתח בגיל מאוחר. הרבה יותר קשה לאמן שחקן כמוהו, כי שחקנים מוכשרים יכולים להגיע לטופ גם לבד. שחקנים כמו אברג'ל מראים על החוזק של מחלקת נוער".

התכונות החיוביות של אברג'ל, כמו מלחמה בלתי פוסקת על הכדור, הפכו אותו לאחד הקשרים הטובים בליגה השנייה בצרפת אחרי שעבר לאמצע המגרש באחד המשחקים והצטיין. אחרי תקופה קצרה באז'קסיו, הוא עבר לנאנסי ומשם ללוריין, בה חתם על חוזה לשלוש שנים ב-2019. השילוב בין אברג'ל ללוריין נראה כמו הצלחה גדולה עבור שני הצדדים. כבר בעונה הראשונה המועדון זכה באליפות ליגת המשנה. אברג'ל הפך לבאנקר  עם 72 משחקים בהרכב מ-82 אפשריים.

לוריין אמנם התקשתה ב-2 עונותיה הראשונות, אך את העונה הנוכחית היא פתחה בצורה נהדרת. אברג'ל היה ונשאר כוח משמעותי בקישור ההגנתי עם 3.53 תיקולים מוצלחים למשחק בעונה, כולל 3.8 ב-2020/21 ובעונה הנוכחית, בעודו מקבל 20 כרטיסים צהובים בלבד ולא מורחק פעם אחת.

"בסוף אני נותן הכל בשביל הקבוצה והמספרים מראים את זה. אני מגן, אני עושה תאקלים, חוטף כמה שיותר כדורים. אני אוהב את זה", אמר אברג'ל. מאמנו לשעבר, כריסטוף פליסייר, ציין שהוא הביא אותו לקבוצה בזכות "היכולת שלו להתאמץ ולגרד את הכדור מרגלי היריב. הוא הצליח לעשות את זה גם בליגה הראשונה והראה את היכולת לשבור את קווי ההגנה של היריבה".

אברג'ל הוא קשר אחורי מהסוג הקלאסי. ממעט להצטרף להתקפה, לייצר מסירות מפתח או להבקיע, אבל כוח משמעותי שהופך את חיי ההגנה לקלים יותר. "שיחקתי עם קשר הגנתי נוסף לידי וזה עזר, אחרי זה עברתי לתפקיד קצת יותר גבוה על המגרש כמניע כדור. זה שונה. אני חושב שאני יכול להבקיע רק דרך תיקולים, אני אוהב להלחם על הכדור ולמסור אותו אבל לא שחקן שמשחק בהתקפה",  אמר אברג'ל ל-RMC ואולי סיכם את סגנון המשחק שלו. האופי הזה, אגב, הפך אותו לקפטן של לוריין.

אברג'ל הצליח להפוך למשמעותי בלחץ של לוריין, בפרט ב-2020/21 ובעונה הנוכחית בה הוא בתפקיד אחורי יותר. הוא הרשים עם כ-15 מאבקים על הכדור במשחק בליגה הצרפתית מאז הגיע אליה, וניצח ב-48% מהם לפי InStat.וגם אם הוא לא מייצר מסירות מפתח או מאיים בחלק ההתקפי, אברג'ל הצליח להשלים 88% ממסירותיו השנה. זה אמנם מראה על כך שהוא לא לוקח סיכונים, אך גם במסירות הקצרות והפשוטות למגנים או לקשרים שמשחקים קדימה יש חשיבות. הכדור לא נתקע, למרות שזה חלק משני במשחקו.

הנכונות הזאת לרדת לגליץ', וגם להצליח בו, היא משהו שכל קבוצה צריכה משחקני הקישור שלה. בפרט מקשר הגנתי, בטח מאחד שהפך לבאנקר בליגה בכירה כמו הצרפתית. השילוב בין האינטנסיביות, כיסוי השטחים, הנחישות והקשר היהודי הופך אותו, לכל הפחות, לשם שכדאי לנו לעקוב אחריו.

האזינו לקונצרט - פודקאסט חדש על כדורגל ומוזיקה >>