אנדרס אינייסטה וסמואל אטו חוגגים (צילום: getty images)
אנייסטיה חוגג את שער חייו | צילום: getty images

חידה: מתי בפעם האחרונה גמר צ'מפיונס הפגיש 2 קבוצות אלופות (כאלה שהחלו את העונה האירופית אחרי שזכו באליפות במדינתן)? תשובה: לא להאמין, אבל כבר יותר מעשור. מחר ב-21:45 זה קורה.

11 שנה חלפו מאז השער ההוא של פרדראג מיאטוביץ' בגמר של עונת 1997/98, זה שנתן לריאל מדריד, אז אלופת ספרד, ניצחון 0:1 על יובנטוס, האלופה האיטלקית, באמסטרדם ארינה.

הספירה תימשך גם ב-27 במאי כשאלופת אנגליה, מנצ'סטר יונייטד, תתמודד מול ברצלונה, שאמנם זכתה באליפות לאחרונה אבל סיימה רק במקום השלישי בליגה הספרדית בעונה שעברה. ולמרות זאת, אחרי לא מעט שנים, גמר הצ'מפיונס יפגיש הפעם את 2 הקבוצות הטובות בעולם: השדים האדומים מול הקטאלונים. ראש בראש.

מאז שכריסטיאנו רונאלדו טחן דק דק את ארסן ונגר וארסנל באמירויות ואנדרס אינייסטה שלח את בארסה לגמר אלופות קלאסי מול יונייטד באולימפיקו, התקשורת הספרדית, בטח שהאנגלית, האוהדים ובעצם מי לא – מפמפמים את המשחק באולימפיקו כעימות חזיתי בין 2 השחקנים הטובים בעולם: רונאלדו וליאו מסי.

האמת? בצדק. אחרי הכל מדובר בגמר קלאסי בין יונייטד לברצלונה, דו-קרב נהדר בין רונאלדו למסי שיבהיר אחת ולתמיד למי מגיע להיבחר לשחקן השנה בעולם – לארגנטיני שעושה צחוק מההגנות בספרד והולך לישון בליגת האלופות, או לפורטוגלי שדופק כרטיס במאני-טיים (כבש בכל שלבי הנוק-אאוט בצ'מפיונס מול אינטר, פורטו וארסנל).

"הגמר הוא לא קרב ביני לבין רונאלדו", אמר מסי השבוע, בעיקר כדי להוריד מעצמו לחץ. אבל גם הוא יודע שלא הוא ולא הפורטוגלי יוכלו לקחת את הגביע בלי עזרה מחברים. אנדרס אינייסטה ו-וויין רוני הם שנייים כאלה, אחד מכל צד, שישפיעו יותר מכל על הצורה שבה יפתח המשחק ברומא, או במילים אחרות – השחקנים הכי חשובים ב-2 הקבוצות.

המהנדס: אנדרס אינייסטה
קשה להצביע על שחקן בודד שאיתו הבלאוגראנה דורסים כל דבר שזז ובלעדיו המכונה הקטאלונית נראית כאילו שהיא בעיצומים. נכון שמסי נותן עונה גדולה, אבל מה עם סמואל אטו, מלך שערי הליגה של ברצלונה? או תיירי הנרי שהופיע כמעט לכל משחק חשוב העונה? או ג'רארד פיקה שהפך מאלמוני לאחד הבלמים הטובים באירופה? ודני אלבס? ויא-יא טורה?

ועדיין, אפשר לראות בבירור שבלי צ'אבי ואנדרס אינייסטה ביחד במרכז המגרש, המכונה הברסאית פחות או יותר מושבתת. הדוגמא הכי טובה לשיתוף הפעולה של 2 קשרי ה-50:50 הכי טובים בעולם כיום, היתה כמובן בסופר-קלאסיקו, שבו המהנדס שיחק קצת יותר מאחור, עזר לטורה לחסל את ניסיונות ההתקפה של ריאל ואיפשר לצ'אבי לנהל את המשחק מקדימה.

כמה אינייסטה חשוב לבארסה ניתן היה לראות בסטמפורד ברידג'. פפ גוארדיולה הציב אותו בשלישיה הקדמית בשל פציעתו של הנרי, וצ'אבי הלך לאיבוד בלי התיאום שלו (אינייסטה) ושומר הראש (טורה). באמת שה-MVP של היורו ניסה, אבל הוא נאלץ לרדת אחורה לעמדת הקשר האחורי בעקבות חוסר היצירתיות המשווע של סיידו קייטה והיכולת הגרועה של סרג'י בוסקטס מול האגרסיביות של צ'לסי המתבנקרת.

הגדולה של אינייסטה היא שבנוסף ליכולת הטכנית העילאית שלו, הוא גם אחד הלוחמים הגדולים בכדורגל העולמי, על כל 169 סנטימטריו. במשחק הגומלין מול צ'לסי, אף שחקן של ברצלונה לא ממש הגיע באמת ללונדון - הנרי היה חסר, אטו נעלם לחלוטין, דני אלבס חיסל אינספור ציפורים ומסי אפילו לא ניסה, במה שכמעט הפך למנהג מול קבוצות אנגליות.

גם אינייסטה לא היה כזה גדול. הוא חטף בעיטות כמעט בכל חלק בגוף, אבל אחרי כל מכה קם שוב, ביקש את הכדור, ניסה לחדור את מערך ההגנה הבלתי נגמר של הבלוז ובסוף גם התכבד בכיבוש שער השוויון הדרמטי. אומרים שהוא לא סקורר, והוא כנראה גם אף פעם לא יהיה (זו הסיבה שהוא לעתים נעלם בשלישיה הקדמית), אבל דבר אחד אפשר להגיד על אינייסטה: כשבארסה צריכה אותו – הוא שם בשבילה.

שריקת הסיום בלונדון הביאה עימה רגע שאף אוהד בארסה שנכח בסטמפורד ברידג' באותו ערב, לא ישכח. בזמן שדרוגבה חשב לחסל את השופט, הקהל באדום-כחול היה אחראי לקריאות מצמררות של "אינייסטה, אינייסטה, אינייסטה" במשך דקות ארוכות.

גווארדיולה שהיה אחד משחקני מרכז השדה הטובים בהיסטוריה ושותף לדרים-טים הגדולה של יוהאן קרויף, יודע כמה אינייסטה קריטי, וגם שאר השחקנים מעריכים אותו. "הוא השחקן הכי טוב בעולם", קבע סמואל אטו אחרי שהמהנדס כבש שער נהדר ובישל 3 נוספים, אחד מהם למלך האריות, ב-0:4 על סביליה, "אני רק מקווה שנוכל לסיים את העונה כמו שצריך ובלי פציעות".

והקמרוני שסבל בעצמו מפציעות בשנתיים האחרונות, יודע על מה הוא מדבר. באמצע פברואר אינייסטה הוביל קאמבק של בארסה ל-2:2 מול בטיס, אבל נעדר מ-3 המשחקים הבאים, בהם הקטאלונים הפסידו לאספניול ולאתלטיקו מדריד, וסיימו בתיקו עם ליון בשמינית-גמר ליגת האלופות – במה שהיה חלק מרצף המשחקים הארוך ביותר של בארסה העונה ללא ניצחון.

"מחשבה על טרבל מעבירה בי צמרמורת", אמר רק לפני חודש אינייסטה, שנפצע ב-3:3 מול ויאריאל ולא ישחק עד לגמר ליגת האלופות, אליו הוא כבר אמור להיות כשיר. בלעדיו ובלי הנרי, בארסה עשתה צעד ראשון לעבר התואר המשולש עם הזכיה בגביע המלך לראשונה מזה 11 שנה. גם האליפות כבר הובטחה ומול מנצ'סטר יונייטד הקטאלונים ינסו לסגור עונה חלומית בסטייל. תהיו בטוחים שאינייסטה יעשה הכל כדי שזה יקרה.

החיה הרעה: וויין רוני
במבט ראשון, וויין רוני נראה כמו השחקן האנגלי הממוצע – בריון, טמפרמנטי ולא ממש מהיר. טוב, ככה זה כשאתה גדל במשפחה של מתאגרפים בליברפול.

הסטריאוטיפ שלו היה נכון עד לפני שנתיים-שלוש, היום הוא כבר לא יחפש לחסל חשבונות עם שחקנים (ואם כן, אז לא כשהשופט רואה...), לא ימחא כפיים בציניות לשופט ולא יילך מכות עם כריסטיאנו רונאלדו, שחשש מהאנגלי אחרי שגרם להרחקתו במונדיאל 2006.

ולמרות שרוני כבר לא כזה פרחח כמו שהיה באברטון, נדמה שהוא אחד משחקני האנדרייטד הגדולים בכדורגל העולמי. ב-5 עונותיו באולד טראפורד, הוא לא כבש יותר מ-23 שערים בעונה אחת (בכל המסגרות) והוא תמיד חסה בצילו של רונאלדו, שמעמדת הקשר - לא ירד מ-23 כיבושים ב-3 השנים האחרונות.

בעוד 20 ו-30 שנה יזכרו את מסי, קאקה, זידאן ורונאלדו (שניהם), הרבה יותר מאשר את חלוץ נבחרת אנגליה. למה? כי לרוני אין את המהירות המסחררת של הפורטוגלי, הדריבל של מסי, הסקורריות של רונאלדו הברזילאי או הברק של זידאן. וכן, כי הוא לא הוביל (לפחות בינתיים) את 3 האריות לזכיה בטורניר גדול.

רוני חוגג נגד ניוקאסל (צילום: רויטרס, מערכת ONE)
ווין רוני, הילד הרע התבגר | צילום: רויטרס, מערכת ONE

אבל יש לרוני 2 דברים אחרים. בראש ובראשונה הוא החלוץ המוסר הכי טוב בעולם. כשהחל את הקריירה המקצוענית שלו בבוגרים של אברטון ותפר את ארסנל בגיל 17, הוא היה שחקן חוד וגם בנבחרת אנגליה וביונייטד, ששיחקה בשנים האחרונות ללא חלוץ רחבה קלאסי, הוא המשיך באותו תפקיד.

באולד טראפורד אלכס פרגוסון הפך אותו גם לשחקן אגף, ממנו הוא מצליח לסדר מצבי הבקעה (12 בישולים העונה) לחבריו להתקפה כמעט באותה תדירות שבה הוא מגיע להזדמנויות כיבוש (17) בעצמו. השחקן היחיד שנותן פייט לרוני כמוסר נהדר מעמדת החלוץ הוא עמיתו, דימיטאר ברבאטוב (9 בישולים), שמעדיף לחלק מסירות יותר מאשר לנצל את גודלו (1.88 מ'), לשמש כפיבוט ולסיים התקפות.

המעלה השניה שהופכת את רוני לאחד השחקנים המוערכים על-ידי פרגי ואוהדי יונייטד היא העמדת הקבוצה בראש סדר העדיפויות שלו בכל מצב. כן, גם על פני ההצלחה האישית שלו – משהו שגם ריאן גיגס, למשל, יכול להתגאות בו, וכריסטיאנו רונאלדו ממש (אבל ממש!) לא.

אלכס פרגוסון הודה (כן. פרגי. הודה. פרגי) פעם שיונייטד לא הגיעה למספיק הצלחות באירופה בקדנציית 23 השנה שלו באולד טראפורד. אבל הסקוטי הפיק לקחים בשנים האחרונות והבין את מה שרפא בניטז יודע מצוין – אנגליה זה אולי באירופה, אבל כדי להצליח בליגת האלופות, צריך לשחק שונה מאשר בפרמייר-ליג.

פרגי עבר את בארסה בחצי-גמר האלופות בעונה שעברה בנשק היחיד שעובד מולה וזה שניסתה צ'לסי להשתמש בו גם לפני שבועיים ושלושה – בונקר. וזה לא שלא היו לו כלים התקפיים (רונאלדו, נאני, טבז, גיגס) אבל הסקוטי הבין שבצ'מפיונס הדרך לא חשובה אלא רק המעבר לשלב הבא. אז הוא שיחק מבוקר, הקטאלונים שהיו בעונה מזוויעה, שלטו אבל לא הגיעו למצבים והודחו.

למעשה, בשנים האחרונות פרגוסון עולה במשחקי חוץ בשלבי הנוק-אאוט בליגת האלופות כמעט באופן קבוע עם מערך של 3 קשרים ו-3 שחקני התקפה, יש כאלה שיכנו אותו 4:3:3 ואחרים יקראו לו 4:5:1, או במילים אחרות: סוג של בונקר.

הוא השתמש באותו נשק גם בגומלין של חצי הגמר מול ארסנל העונה. המפתח של אותו מערך הוא ההצבה של רוני באגף השמאלי, לצד קרלוס טבז/ג'י-סונג פארק/אנדי גארסיה (אה, סליחה, ברבאטוב) ורונאלדו.

החלוץ האנגלי, אחד שפעם לא היה עושה חשבון לאף אחד, התאהב בעמדה החדשה שלו, גם אם זה אומר להיות סוג של עוזר-מגן שמאלי או להפוך לשומר האישי של תיאו וולקוט בחצי-גמר ליגת האלופות. לא סתם פרגוסון הודה שעבורו רוני הוא שחקן העונה באנגליה, תואר שזכה בו ריאן גיגס.

בשער השלישי של השדים האדומים באצטדיון האמירויות, רוני גם הספיק לבשל לרונאלדו, שסיים התקפה מתפרצת נהדרת ברשת של אלמוניה האומלל. תהיו בטוחים שגם באולימפיקו החלוץ האנגלי ירוץ על אגף שמאל כדי לסגור את מסי או כל אחד אחר שימצא את עצמו בצד ימין של התקפת בארסה. השאלה היא האם גם הפעם הוא יחייך בסיום.