איזה גול, איזו דרמה, איזה מזל. כמה טוב שיש ליגת אלופות. חלפו בסך הכל ארבעה ימים מאז הסופר-קלאסיקו המדהים בין ברצלונה לריאל מדריד, ובארסה שוב עשתה את הלא ייאמן - הפעם היא הצליחה לחזור מקבר עמוק במיוחד: פיגור 0-1 בחוץ מול צ'לסי, במשחק חלש בו עד לדקה ה-92' לא סיכנה את השער של צ'ך אפילו פעם אחת. ואז הגיע אינייסטה.
אם יש מישהו שמגיע לו לכבוש את השער שיעלה את ברצלונה לגמר ליגת האלופות העונה – זה אנדרס אינייסטה. הקשר הכל-כך מחונן הזה, שנותן עונה מופלאה עוד מימי אליפות אירופה בקיץ שעבר, התגבר על פציעה קשה והגיע בדיוק בזמן בשביל לסחוף את ברצלונה למעלה. כשכולם מתרכזים במסי, פתאום התברר שאינייסטה בעצם הרבה יותר חשוב לבארסה, אולי אפילו טוב ממנו.
השופט טעה, לא הכריע
אחרי שאדי השבוע המטורף הזה ישקעו קצת, כדאי יהיה לחזור ולראות מה קרה במשחק הזה. נתחיל מטענות הקיפוח למיניהן, שצצות להן מאז שריקת הסיום תחת כל דרוגבה רענן. נכון, שופטים עושים טעויות, וגם השופט הנורווגי אתמול עשה לא מעט כאלה. אלא שאת הטעויות הוא עשה לשני הצדדים.
העבירה של דני אלבס על מאלודה במחצית הראשונה החלה עוד הרבה מחוץ לרחבה, כך שצדק השופט כשלא שרק לפנדל. הכרטיס האדום שספג אבידל במחצית השנייה על שהכשיל לכאורה את אנלקה? לדעתי לא היו דברים מעולם. אבידל לא נגע באנלקה שצלל בבירור, וזו החלטה שכמעט גמרה את המשחק עבור בארסה. מנגד, נגיעת היד ברחבה של פיקה בדקות האחרונות חייבה ללא ספק שריקה לפנדל. טענות נוספות של צ'לסי היו ברובן לא צודקות, כשבין השאר המשיכה הקבוצה לסבול מתדמית המתחזה המתמיד של דרוגבה, תדמית בה זכה בצדק רב לאורך השנים.
ולסיכום: בארסה קופחה עם אדום שלא היה ולא נברא, צ'לסי קופחה בפנדל שלחלוטין הגיע לה ואולי בעוד פנדל גבולי. תוסיפו לזה את השיפוט השערורייתי במשחק הקודם, ששיחק במפורש לטובת צ'לסי, ותגיעו למסקנה המתבקשת: למרות הטעויות, לא השופטים הכריעו את ההתמודדות הזו.
חוס בחר בפחד - ושילם
אחרי שהורדנו את התיק הזה מעלינו, אפשר להתפנות לכדורגל. לכאורה, חוס הידינק עשה הכל נכון אתמול. הוא פתח בהרכב התקפי יותר, עם אנלקה ודרוגבה יחד; הוא עלה ליתרון מוקדם מבלי לספוג; והוא הצליח פעם נוספת לשתק את משחק הצירופים הרגיל של בארסה, במיוחד בשליש האחרון של המגרש. למעשה, תוכנית המשחק של הידינק פעלה בדיוק כפי שתכנן, ממש עד לדקה ה-92'.
אלא שחוס הידינק כנראה שכח מול איזו קבוצה הוא ניצב, ובאיזו סיטואציה. הוא שכח שלשחקן ממוצע בבארסה מספיק מצב אחד מול השער בשביל להפוך את התוצאה השברירית הזו על פיה. במקום לשלוח את שחקניו קדימה כדי לכבוש שער נוסף מול ההגנה הדלילה-עד-לא-קיימת של בארסה ולגמור את המשחק, הידינק שוב בחר בפחד ובמגננה, ושילם על כך מחיר מלא.
השיא היה כמובן הוצאתו של דרוגבה – שאולי לא היה מבריק, אך עדיין היה מסוכן כהרגלו – והחלפתו במגן/קשר בלטי בדקה ה-72', כל זה כשברצלונה בעשרה שחקנים. מה חילוף כזה משדר לקבוצה? שמישהו יסביר לי איפה פה הגאונות הגדולה? בסופו של יום, גם אתמול ראינו את צ'לסי משחקת כדורגל משעמם, שכלל בונקר מפואר ברוב שלבי המשחק, ויציאה למתפרצות. זה כדורגל של להפריע, לא של ליזום. לא חבל לבזבז ככה את באלאק, למפארד ושאר הכישרונות בכחול?
המזל של גווארדיולה
אסור לזכור מהמשחק הזה רק את הטעויות של הידינק. חייבים להתעכב גם על ההתנהלות של גווארדיולה, כי במשחק הבא הנס אולי לא יקרה. למרות מחצית ראשונה גרועה למדי של קבוצתו, ומחצית שניה שנפתחה בדיוק באותה צורה, גווארדיולה התמהמה בחילופים עד שנדמה היה כי הוא פשוט משותק. רק בדקה ה-85' ביצע סוף סוף המאמן הצעיר את החילוף הראשון שלו, כשהוציא את בוסקטס האנמי מהקישור האחורי, והכניס במקומו את בוז'אן הרענן. בגמר זה עלול להיות מאוחר מדי. אתמול למזלו, השער אכן הגיע בסוף, די במקרה.
ואגב מזל - דני אלבס, אחד השחקנים שבאמת עשה את השינוי בבארסה העונה, היה כל-כך גרוע אמש עד שרוב הפעולות שלו תרמו בעיקר לצ'לסי. גם ליאו מסי הגדול, אחרי כל הדיבורים, שוב נעלם וכמעט לא עשה שום פעולה חיובית במשך כל המשחק. אלא שדווקא הגבהה גרועה של אלבס החלה את מהלך השיוויון של בארסה, ודווקא מסי הוא שחתום על בישול השער לאינייסטה. מזל? יכולת? מה שבטוח הוא שאת הכסף סופרים במדרגות.
ניצחון בני האור
לפני המשחק, רבים הציגו אותו כמאבק בין "בני האור" ל-"בני החושך": בארסה, שמייצגת את הכדורגל השמח, ההתקפי, היצירתי, מול צ'לסי שמנסה להפריע ולגנוב גול. זו משוואה פשוטה אמנם, אבל דווקא אתמול הרגשתי כמה היא נכונה. למרות שבארסה לא הייתה טובה, ולמרות שצ'לסי הגיעה ליותר מצבים, התחושה הייתה שאסור לתת לסגנון המשחק של צ'לסי לנצח גם הפעם. אני מאוד מקווה שמאמנים אחרים - אצלנו ובכל רחבי אירופה - ילמדו את הלקח מהידינק. הלוואי זה יהיה סופו של כל בונקריסט.
בסופו של דבר, נדמה לי ששתי הקבוצות שהיו ראויות להגיע לגמר לאורך כל המפעל, הן אלה שאכן עשו זאת. ברצלונה אולי לא הבריקה בחצי הגמר, וכבשה רק שער אחד אחרי 182 דקות, אבל זה היה עוול גדול מדי אם השחקנים האלה לא היו מגיעים למעמד הזה, שכל-כך מגיע להם העונה.
זה לא יהיה פשוט מול האדומים של פרגוסון, שכל-כך רוצים להניף גביע שני רצוף, אבל לדיונים האלה יש לנו עוד 20 ימים. בינתיים אפשר להתרווח ולהתענג על הרגע. איזה גול זה היה.