sportFive561763 (צילום: ספורט 5)
צילום: ספורט 5
זלאטן בימיו במאלמו (צילום: ספורט 5)
זלאטן בימיו במאלמו | צילום: ספורט 5

"כששמעתי בפעם הראשונה את המילה 'כושי', תהיתי לעצמי מה משמעותה. ההורים שלי סיפרו לי שהיא נועדה להעליב. מה אתה עושה כשאתה שומע דבר כזה כשאתה בן 6 או 7? נלחם. זה מה שאני וזלאטן עשינו כל החיים שלנו, בגלל זה היה לנו קל להבין אחד את השני", הנריק לארסון.

סקורר העבר של סלטיק, ברצלונה ומנצ'סטר יונייטד היה אחראי על איסוף המודיעין להכנת השטח, איברהימוביץ' השלים את הפעולה ושינה לחלוטין את הכדורגל השבדי. נכון שראינו לאורך השנים לא מעט משחקים בהם שם גדול פגש את המועדון שלו לשעבר, אבל במפגש החזרה של כוכב פ.ס.ז' למאלמו, יש משהו מיוחד. שונה. שם, למעשה, החלה אחת הקריירות המופלאות בכדורגל האירופי, אך גם כזו שעיצבה חיים שלמים.

 

זלאטן נולד בשבדיה לאב בוסני ואם קרואטית. "אני מגיע מרוזנגארד, ה'גטו' של מאלמו", סיפר הכוכב, "אין למקום הזה שם יותר מדי טוב. היו שם מהגרים מכל רחבי העולם - אירופה, אסיה ואפריקה. הילדות הייתה קשה, כדי לשרוד אתה חייב להפוך לקשוח". את רוב חייו העביר במגרש, אך כשלא עשה זאת, התרכז בעיקר בגניבת אופניים. במילים אחרות, עשה דברים שעדיף שמהגר לא יעשה אם הוא רוצה להתקדם בחיים, כי גם ככה נמצא רוב הזמן תחת זכוכית מגדלת.

בתמונה קבוצתית. מוקפים בעיגול: הוא ורוזנברג (צילום: ספורט 5)
בתמונה קבוצתית. מוקפים בעיגול: הוא ורוזנברג | צילום: ספורט 5

"זלאטן לא הפסיק להילחם. הוא נתן את התקווה שגם אנשים שהגיעו לשבדיה מרקע שונה יכולים להצליח", סיפר לארסון, בן להורים מקייפ ורדה שחווה קשיים דומים. החלטה אחת חשובה שלקח איברהימוביץ' בנעוריו - שהיו מלאים בהסחות דעת שלילות - הייתה המפתח לשינוי ממנו נהנו המהגרים. "אמרתי לעצמי: 'או שאתה מגיע למגרש כדי להעביר את הזמן, או שאתה עושה משהו עם הכישרון שלך'", נזכר הכוכב, שכיום כולם כבר יודעים באיזו דרך בחר. אבל הסבל לא היה רק מחוץ למגרש. הצמיחה של חלוץ פ.ס.ז' באה גם מתוך טרגדיות ספורטיביות.

חברו הטוב ביותר של זלאטן בילדותו היה טוני פלייגייר, שפגש את הכוכב בפעם האחרונה לפני 13 שנים בכלבו בשטוקהולם, אך הקשר לא חודש. השניים היו שותפים לבריונות בבית הספר, לגניבת האופניים וגם לקבלת ההשראה מצפייה בקטעי וידאו של רונאלדו ורומאריו. "הייתי שחקן טוב יותר כשהיינו צעירים", הוא טוען, "זלאטן הספיק להפוך לסופרסטאר, ואני עד לפני כמה שנים הייתי חסר בית ומכור לסמים". כשהיו בני 17, הם שיחקו יחדיו במאלמו. בספרו האטוביוגרפי סיפר זלאטן שב-1999, הקבוצה שלהם התמודדה נגד האלמשטאד בקרב על החיים, פלייגייר החטיא פנדל בדקות הסיום והמועדון ירד ליגה לראשונה בתולדותיו.

"כשזלאטן שמע שאני הולך לספר את הסיפור שלי ל'דיילי מייל', הוא שלח SMS לאחד החברים שלנו וכתב: 'תגיד לטוני שיסתום את הפה או שהוא ישלם על כך'", חשף פלייגייר, שמאותו רגע שראה את הפנדל מוחמץ, פינה את הבמה לאיברה. למעשה, אם הבעיטה מהנקודה הלבנה הייתה מדויקת, יכול להיות שלא היינו זוכים להכיר את הכוכב הכי גדול בהיסטוריה של שבדיה. "אנשים צריכים להבין כמה אני ו'זיגה' (הכינוי של פלייגייר לחבר הילדות) היינו קרובים", הוא מבהיר, "ב-1994, אבא שלי הסיע אותנו לטרלבורג כדי שנראה את המשחק האירופי הראשון שלנו, בלקבורן הגיעה לשבדיה. אני הייתי ההר והמכשול הראשון שאיברהימוביץ' היה צריך לעבור בקריירה שלו".

איברה הוביל את מאלמו לעליית ליגה בתוך עונה, כשסיים כמלך שערי הקבוצה עם 12. הוא הספיק לכבוש שלושה שערים בשמונה הופעות בליגה השבדית הראשונה, לפני שבנובמבר 2001 הגיע לאייאקס. משם, ההמשך ידוע.

איברה הפך להשראה לילדי המהגרים ושינה את הכדורגל במולדתו, אבל במחיר לא קל של איבוד חבר. הרבה זכרונות יש לו ממאלמו, רובם טובים, אבל חלקם גם לא. אי אפשר לדעת עד כמה הטענות של פלייגייר נכונות לגבי הכישרון שלו, אבל זלאטן בוודאות הפך לגדול ממנו, כי הוא מי שגרם לאתר האינטרנט של אלופת שבדיה לקרוס כשהגרלת ליגת האלופות זימנה לו חזרה הביתה עם פ.ס.ז'.

"החזרה למאלמו היא דבר נהדר עבורי, יש לי מערכת יחסים מיוחדת עם העיר הזו", אמר זלאטן, "כאן הכל התחיל. למדתי לשחק כאן, ואחרי שנגמר האימון, הייתי משחק כדורגל. במקום הזה פתחתי דלתות עבור ילדים שהגיעו ממצוקה ורקע קשה. לא רציתי להיות דומה לאחרים, בגלל זה אני גאה בדרך שעברתי. לא הייתה לי אפשרות אחרת שישימו לב אליי רק מלהיות טוב יותר מאחרים. אני מקווה שאנשים יהנו מהמשחק כמו שאני הולך להנות ממנו, זה הולך להרגיש מעט לא מציאותי, ואני לא חושב שההזדמנות הזאת תחזור. התסריט המושלם? לכבוש שלושער, ושכל האצטדיון יקרא בשמי".

אם היו מסתכלים על השם שלו, הרקע ממנו בא ובמקום בו נולד, אף אחד בשבדיה, או אפילו במאלמו, לא היה סופר את איברה. למרות זאת, הוא אסיר תודה על כך שבסופו של דבר נתנו לו את הצ'אנס, שהגיע בזכות הכישרון שלו. על מנת שילדים יוכלו להתפתח כשחקנים, הוא הקים מגרש בשכונה בה גדל ושכר לערב אחד את הכיכר הגדולה בעיר על מנת שהאוהדים שלא ישיגו כרטיסים למשחק הקאמבק שלו לעיר, יוכלו לצפות בו על מסך ענק עם אלפי חבריהם. בנוסף, ימכרו חולצות ועליהן שמות המקומות בהם שיחק מאז שעזב, שכל ההכנסות ממכירתן יועברו לקרן לימודים לילדים.

"לעולם לא אשכח מאיפה הגעתי, אין סיכוי כזה", זלאטן טוען. למעשה, המשחק מול מאלמו הוא אולי רק תחילת החלום, עבורו ובעיקר עבור האוהדים בתכלת. כשהאלופה השבדית העפילה לצ'מפיונס אחרי ניצחון על סלטיק, הכוכב מיהר לעלות ציוץ עם תמונה מהמשחק והכיתוב: "אני מקווה לחוות את חווית האליפות גם עם מאלמו". יש אנשים שחולמים בשנתם, ויש כאלה שנשארים ערים כדי להגשימם. ובגיל 33, איברהימוביץ' עירני יותר מאי פעם.