(getty) (צילום: ספורט 5)
(getty) | צילום: ספורט 5
לילה מסעיר, מהסיבות הנכונות - והלא נכונות: בורוסיה דורטמונד העפילה הערב (שלישי) לרבע גמר ליגת האלופות, לאחר שסיימה ב-2:2 ביתי עם סביליה. ההתמודדות הכפולה הסתיימה בתוצאה מרשימה של 4:5 לטובת הקבוצה הגרמנית, שעברה את שמינית הגמר אחרי שני נסיונות כושלים בשנתיים האחרונות. ארלינג הולאנד היה שוב הגיבור, עם צמד שהיווה את השער ה-20 שלו בליגת האלופות, כשהוא רק בן 20! הנורבגי, שוב, סחב את הקבוצה - שלא מפגינה עונה יוצאת דופן - עד לשמונה הגדולות של אירופה.

כן, זו היתה עוד הופעה יוצאת דופן של שחקן יוצא דופן: המפלצת הנורבגית של בורוסיה נמצאת בקצב כיבושים חולני - יש לו לא פחות מ-10 שערים רק בחודש האחרון, זה השער הרביעי שלו ברציפות רק השבוע הזה (צמד בשבת מול באיירן וצמד הערב), ונראה ששום דבר - ואף אחד - לא יוכל לעצור אותו בדרך לפסגת הכדורגל העולמי בעוד מספר שנים (כמובן, רק שיהיה בריא). ואלה לא רק השערים: זו התנועה הקלילה אך האגרסיבית, המגע הרך אבל החד - אפילו תווי פניו בבת אחת גם יפים וגם מפחידים. איש מלא סתירות, שמרכיב בתוכו שחקן כדורגל מושלם.

מלבד הנורבגי, אין הרבה מה לדבר על דורטמונד: היא הוכחה כל העונה כמי שחיה בעיקר על ההברקות של החלוץ המטורף שיש לה, ומסביב יהום הסער. נדמה שעצם העובדה שקבוצה כל כך בינונית מגיעה לרבע הגמר, רק מחזקת את גדולתו של הולאנד - הוא, באמת ובתמים, סחב אותה על הגב עד לשם (ולכו תדעו עוד כמה רחוק זה יגיע). ברור שדורטמונד בעיקר סופרת את הדקות להגעתו של מרקו רוזה בקיץ, וחוץ מהמשימה הלא קלה של להתחנן להולאנד שיישאר, יהיו לו כנראה עוד לא מעט משימות כדי להחזיר את דורטמונד למקומה כקבוצה מספר 2 בגרמניה.
אבל לצד הסיבות הנכונות בהחלט - של התמוגגות והתלהבות ואושר וחדוות נעורים - היו גם סיבות לא נכונות, בגללן הלילה של ה-9 במרץ 2021 ייזכר. והן קשורות לפארסת השיפוט של צ'ונייט צ'אקיר. לכולם ברור שטעויות הם חלק מהמשחק, וככל הנראה תהיינה חלק מחיינו גם בעידן ה-VAR (ואל לנו לשמוע לאלה שרוצים להחזיר את הגלגל לאחור: עדיין מדובר בהמצאה מבורכת, שפשוט צריכה להתעכל טוב בגרון של כולנו).

עם זאת, מה שצ'אקיר עשה במשחק, בעיקר היה נטול היגיון: הרגע שבו פסל שער שהובקע, על מנת לשרוק לפנדל - פשוט מנוגד לכל כלל בסיסי, לאותו "חוק 18" המפורסם. חוק ההיגיון. אלה היו דקות שלא עשו טוב - לא לשופט, לא לקבוצות המעורבות, לא למפעל ובעיקר לא לענף הכדורגל.

בסופו של דבר, סביליה תצא מהמשחק הזה מאוכזבת. היא פתחה את המשחק עם 35 דקות מצוינות, בהן היתה יכולה למצוא את הרשת יותר מפעם אחת - ולשנות את גורל המשחק, אבל אז היא נתקלה בתסכול של כל קבוצה שפוגשת את ארלינג הולאנד: הממזר מקבל הזדמנות אחת, וכובש. ומאותו רגע, מעשית, המשחק נגמר. האנדלוסים יתנחמו בכך שעצרו רצף של שלושה הפסדים, וכעת - יחזרו למאבקים על הזכות להיות בליגת האלופות גם בעונה הבאה. הם יהיו לא קלים.

המסע של ארלינג הולאנד יימשך עוד שלב אחד לפחות. אבל גם אם הוא ייגמר ברבע הגמר, ההתפתחות של החלוץ הנורבגי היא משהו שפשוט כיף לראות בזמן אמת. לראות שחקן שוב ושוב, שובר עוד שיא אישי וקבוצתי, סוחב על הגב קבוצה במצב לא משהו עד למקומות חדשים ומדהימים, ומי יודע? אולי עוד נזכור את הרגעים האלה, ונוכל להגיד לכולם - "אתם זוכרים את הכוכב הזה, של ריאל מדריד/ברצלונה/יובנטוס/מנצ'סטר סיטי? פעם ראינו אותו כשהוא היה צעיר. ואז, עוד לא היו מכוניות מרחפות!". דבר אחד בטוח: גם אז, בעוד עשרים שנה, הוא עדיין יהיה בן עשרים.