קבוצת כדורגל עוברת במהלך עונה לא מעט-משחקים גדולים יותר ופחות, שיאים ורגעי שפל, נקודות לציון ורגעים למחוק-וכל זאת בעונה אחת. נדמה שמה שקורה להפועל תל אביב השנה - יכול להכיל חיים של כמה קבוצות כדורגל לא קטנות בכלל.
לגעת בחלום באירופה ולהתרסק בביצה המקומית, ואז שוב להתרומם ולהאמין, לשחרר שחקן מרכזי, ואז עוד אחד, להביא אחד ולשחרר אותו עוד לפני ששיחק משחק, לפטר את מאמן השוערים ולהחזירו - ועדיין לא סיימתי למנות את כל מה שעוברת הפועל השנה - ולהזכירכם - העונה עדיין לא הסתיימה.
ולמרות כל זאת ואולי בגלל כל זה, נראה שהפועל תל אביב מגיעה לישורת האחרונה של העונה במצב טוב מאוד, טוב מכפי שמראה המצב בטבלה שהוא עקב הקיזוז הצפוי, שביר מתמיד.
כאשר מסתכלים על הפועל ת"א של השבועות האחרונים מזהים כמה נקודות מרכזיות שיחזקו את הקבוצה במשחקים שעוד נותרו העונה. הראשונה והבולטת בהן היא ההנאה מהמשחק. ורמוט מבין שבשום מקום אחר בארץ או בעולם הוא לא יקבל כזה חופש לעשות מה שעולה על רוחו, שכטר מבין שלא ברור מתי הוא ישחק שוב עם פנומן כמו ורמוט, אניימה יודע שכל משחק שלו בין הקורות יכול להיות האחרון מול האוהדים האדומים והאוהבים ודה סילבה נראה כאילו גדל פה תמיד ולא חסרות עוד נקודות אור שכאלו.
נקודה מרכזית שמשיקה בין אוהד למאמן זה שהוא רוצה לראות את הקבוצה שלו שמחה, תוססת. הפועל נהייתה כזו ככל שהעונה התקדמה. רק לאחרונה נפל לאדומים האסימון שבעונה כזו אי אפשר לבנות שחיפה תפסיד נקודות בשום מקום.
חיפה תפסיד נקודות רק בשל חוסר רצינות או העדר יכולת נקודתית שלה. הפועל הפנימה, והשתחררה מהלחץ שהשפיע לא פעם העונה. והפלא ופלא דווקא ברגע הזה חיפה הפסיקה לשחק את הכדורגל שאפיין אותה, והפועל שיחקה רק בשביל לשמח את הקהל ואת עצמה. בלי לרוץ לטבלה בתום כל משחק.
מי יודע אולי התשדורת הזו שהגיעה מוולפסון ש"הכול סגור" בליגה ואנחנו משחקים בשביל הקהל וההנאה גרמה לחיפה קצת לאבד כיוון בחודש האחרון ולראייה המשחקים הלא טובים וההפסד לסכנין. ואפרופו שמחה, אפשר להגיד על הירוקים הרבה דברים. היא קבוצה יעילה, ממושמעת, טקטית. קבוצה שמחה היא בהחלט לא. ואולי זה ההבדל הבולט ביותר בין האדום לירוק השנה.
שמחפשים את הנקודות מהן מגיע האושר באדום, מוצאים אותן פשוט בתוצאות: חמישייה מול ראפיד ועוד שלישיה בחוץ, ניצחונות גדולים בכל העונה האירופית, ניצחונות גדולים בדרבי, ובכלל בפעם הראשונה אחרי שנים רבות, מרגיש כל אוהד הפועל שמגיע לראות את קבוצתו השנה, שהוא בא לראות הצגה.
לא רק אחד אפס קטן חורק שיניים, לא רק בונקר ויציאה למתפרצות, אלא שערים, חוכמת משחק, והנאה. כל אלו הופכים את הפועל השנה לקבוצה שגדולה הרבה יותר מסכום חלקיה. ושזה קורה, התחושה שהכול אפשרי.
והנה הפועל מגיעה לישורת האחרונה עם סיכוי ממשי לתואר. סביר להניח שהפועל תגיע במחזור השני בפלייאוף למשחק בקרית אליעזר שהיא במרחק של 4 נק' מקסימום. אך זה גם הדבר שיכול להרוס לה, כמו שהרס לה בתחילת השנה ואין אוהד אדום שלא סופר לפחות פעם בשבוע את תוצאות התיקו האבודות שהיו יכולות להוביל מצב אחר לגמרי.
כל זה מוביל למסקנה אחת. עד אותו משחק בחיפה - תמשיכו להנות! תמשיכו לשחק עם חדוות משחק, אל תסתכלו על הטבלה, אל תסתכלו על חיפה, תסתכלו רק אחד על השני ועל הקהל. כבר ביום שבת זו הזדמנות מצוינת. מול קהל גדול באדום, מול קבוצה שהיא ברשימה השחורה של "המקלקלות" לאדומים, זה עוד רגע מצויין לידין, שכטר, באדיר ו-ורמוט להנות אחד מהשני, להנות מהמשחק, להנות מהקהל. להנות מהרגע. ואל תחשבו על הירוקים.
תנו לחיפה להציץ בטבלה רגע לפני שהם עולים למשחק ביום ראשון ולהרגיש את מה שכל אוהד חיפאי החל להרגיש בשבוע האחרון למרות שלא יודה בזה. לחץ...
שלוש הערות באדום לסיום:
30 ₪ (ולא מאחורי השער) עולה כרטיס לאוהדים למשחק מול עכו. ככה מביאים קהל, ככה בונים תשתית לעתיד. רק להמשיך עם זה.
פרשת גבי בורשטיין - טוב שנגמר כמו שנגמר. אין זמן ואין מקום בשלב כזה של העונה (בטח אחרי כל מה שעברה הקבוצה כבר) להתעסק בדברים כאלה. טוב שמי שצריך שם את האגו בצד.
ערן זהבי, הנהלת הפועל ת"א - כמו בפרסומת, תלחצו ידיים, יאללה סולחה! הגיע הזמן לחתום על חוזה ארוך, ממנו יצא זהבי בכרטיס לכיוון אחד - לאירופה.
הכתוב הינו טור דעה
