ולחשוב שלפני תחילת העונה עוד היה ספק מי הקבוצה הכי טובה בתל אביב. אחרי ה-0:4 המהדהד בדרבי הקודם, הערב (שבת) הצהובים הסתפקו במחצית מכמות הכיבושים אבל עדיין גילו עליונות מוחלטת - על גבול הבלתי נסבלת - על הפועל וניצחו 0:2. האליפות, כידוע, בדרך לקרית שלום ועכשיו גם ההשתלטות על הלפיד העירוני הושלמה באופן סופי. אפשר לסכם את זה בחמש מילים: זה פשוט לא היה כוחות.
לכל אורך דקות המשחק מכבי היתה טובה יותר וזכתה בשלוש הנקודות בצדק מוחלט. היא תקפה יותר, ייצרה יותר מצבים וגרמה לבחורים של פרדי דוד להיראות כל כך רעים וכל כך עלובים. וכמה זה כיף להיות חלק מהאוהדים הצהובים בימים אלו, שכן אחרי שנים רבות של אכזבות הם סוף סוף רווים נחת מהקבוצה שלהם וחוגגים כל הדרך לאליפות גם על גבה של היריבה העירונית האומללה.
את הערב הזה יזכור יותר מכולם כמובן ערן זהבי. הקשר, שהיה עד לא מזמן סמל אדום ויקיר אוהדי הפועל, סובב את הסכין מול אלו ששרו את שמו עד לפני כמה שנים עם שער אדיר בוולה בדקה ה-30. אם זה לא מספיק, הרי שהאיש נטול הסנטימנטים זרה מלח על הפצעים וחגג בטירוף עם אוהדי מכבי. וכן, הסטטיסטיקה שלו נשמרה: הוא עדיין לא הפסיד דרבי בליגה, ולא משנה באיזה צבע היתה החולצה שלו.
בקצב הזה, נדמה שיעבור עוד זמן רב עד שגם מכבי תפסיד אחד כזה. בשנים האחרונות "ההגמוניה העירונית" הייתה שייכת להפועל, אלא שב-2012/13 היא לגמרי מכבית. אם למכבי חיפה היו תקוות לראות את המוליכה מועדת נגד קבוצה שתירק דם כדי לתקוע לה מקל בגלגלים, אז הן הסתיימו איפשהו בדקה ה-15 של הדרבי.
מאותו רגע מכבי שטפה את המגרש ואחרי השער בדקה ה-30 נדמה היה כאילו הפועל רק מחכה לשמוע את השריקה. בסופו של דבר, נדמה שהיא גם ירדה עם חצי חיוך כי זה יכול היה להיגמר הרבה יותר גרוע. 0:4, נגיד. אבל ייתכן שמה שהאדומים ראו בעצם מול עיניהם היה הגרוע מכל עבורם: אחרי עשר שנים עקרות הצהובים סוף סוף עומדים לחגוג, והפועל פשוט ראתה מקרוב - אולי אפילו היתה ניצבת - בהצגה הכי טובה בעיר.
וכשהעונה הזו תיגמר ומילות הסיכום יישפכו, שיר האליפות של מכבי יולחן וקלטת האליפות תצא לחנויות, אין ספק שהם ייפתחו באותה מנטרה; כי הרי לא רק שאוסקר צבע את תל אביב בצהוב, הוא עשה את בסטייל. הסיבה שאריק בנאדו ושחקניו לא מצליחים להדביק אותו היא העובדה שהוא בנה קבוצה נהדרת, כזו שלא נראתה בישראל זמן רב. נכון, לא הכי מרשימה ולא הכי אטרקטיבטית - אך יעילה וראויה לכל דבר אותו השיגה העונה.
כי הדרבי הוא אולי הדובדבן שבקצפת, אבל בסופו של יום ההמשכיות של מכבי היא זו שתקנה לה את אחת האליפויות הכי חד משמעיות שראתה הליגה של אבי לוזון. הצהובים סגרו משחק מספר 11 ברציפות ללא הפסד, טרם נוצחו בפלייאוף העליון וגם שמרו על פער עשר הנקודות בראש - כאשר נותרו רק 18 בקופה. מיץ' גולדהאר בוודאי יכול קצת להשמין מנחת ולספור את הימים עד להקפה בבלומפילד. אבל אחרי שיתפזר העשן לא יהיה לו זמן להתענג על ההצלחה שלו, כי הוא יצטרך להכניס את היד עוד יותר עמוק לכיס ולהתחיל להתכונן למשימה הבאה שלו: עליה לליגת האלופות. ונראה קבוצה שתצליח לעצור אותו בדרך הבטוחה גם לשם.
מהלך המשחק
מכבי היתה דומיננטית הרבה יותר בדקות הפתיחה. הראשון שהגיע למצב כיבוש היה אלירן עטר שהסתובב ברחבה ובעט טוב (6), אך אדל זינק נהדר והדף. הכיוון הכללי המשיך להיות שערה של הפועל: עטר (25) ניצל יציאה רעה של השוער ובעט מזווית קשה, אך הקמרוני תיקן את עצמו עם הדיפה טובה. דקה חלפה וערן זהבי מצא את עצמו במצב טוב בתוך ה-16 אבל לא הצליח לבעוט. בדקה ה-30 הסכר כבר נפרץ: מיכה היתל בשני מגינים בצד ימין והגביה לרחבה. ערן זהבי נותר לבד לגמרי ובוולה יפהפה הכניע את אדל. 0:1 למכבי. הפועל נותרה אנמית ולא התקרבה לאניימה. 0:1 במחצית.
הפועל פתחה את המחצית השניה עם קצת יותר התלהבות ואפילו בעטה פעמיים לשער: תמוז (49) לא באמת סיכן את אניימה ושלוש דקות מאוחר יותר בן חיים טיווח ב-25 מטרים והחטיא את המסגרת. מכבי שוב השתלטה על המגרש ומצאה את הרשת בדקה ה-60: דור מיכה סיבסב את יגאל אנטבי כאילו הוא לא שם והכניע את אדל ברגל שמאל. עד סוף המשחק שתי הקבוצות לא הצליחו לייצר מצבים. 0:2 ענק למכבי, תוצאת הסיום.
הרכבים
מכבי תל אביב: וינסנט אניימה; שרן ייני, איתן טיבי, קרלוס גארסיה, יואב זיו; גל אלברמן, מושיקו לוגסי, ערן זהבי (חסן אבו זייד /90); דור מיכה (גונסאלו גארסיה /80), ראדה פריצה (רוברטו קולאוטי /83), אלירן עטר
הפועל תל אביב: אפולה אדל; טיאגו קוסטה, סאבו פאביצ'ביץ', דויד רוצ'לה, שמעון הרוש (יגאל אנטבי /52); שי אבוטבול, אלמוג כהן (רועי גורדנה /64), חנן ממן (סלים טועמה /75), רמזי ספורי; טל בן חיים, טוטו תמוז
