1. קצב. בעוד אצלנו נערך מחזור גביע הטוטו לעיני 3,000 צופים בכל המגרשים יחד, ברחבי אירופה שיחקו באמצע השבוע מחזור ליגה או גביע, והעיתוי – כחודש אחרי פתיחת העונה - ממש לא מקרי. מצד אחד מספיק זמן כדי לתת לקבוצות להיכנס לכושר, מצד שני זמן טוב להכניס את הקהל לעניינים בשלב מוקדם בעונה.
ואצלנו? ראשי ההתאחדות עסוקים כל הזמן בשאלה איך להביא יותר כסף, כלומר קהל, למגרשים ולמסכים, אבל נראה שהם עושים הכל כדי להרדים את הענף. תארו לכם שבית"ר ירושלים, לדוגמא, הייתה פוגשת את מכבי ת"א בראשון הכח ברביעי ומכבי חיפה שוב בראשון. מעניין לא?
במקום זה אנחנו מקבלים עוד מחזור של גביע הטוטו שבו רוב השחקנים ששיחקו בשבת בהרכב מאכלסים את היציעים, והמאמנים אפילו לא מתייחסים למשחק כאיזושהי הכנה רלוונטית למחזור הקרוב. גם סיבוב ח' של גביע המדינה יכול להוות פתרון יצירתי. חבל.
2. שטנץ. בעבר, היצירתיות נתפסה כנחלתם של מיעוט. התפיסה הפוסט מודרניסטית, לעומת זאת, גורסת כי היא מצויה אצל כל בני האדם וניתנת לפיתוח. השיעור הראשון ביצירתיות הוא לפתח את היכולת לצאת מהקופסה ולאו דווקא להזיז רהיטים בתוכה.
למרות היורו האחרון, ועל אף העובדה כי רוב קבוצות ליגת העל משוחררות מלחצי הירידה ו/או מאבקי האליפות העונה, הרוב המוחלט של המאמנים שלנו בוחר לשחק בשיטה שאברהם גרנט קורא לה 4-3-3, אבל היא בעצם 4-5-1 (ברק יצחקי, איתי שכטר ויניב קטן הם לא חלוצים).
רן בן שמעון, אם תרצו הגרסה הפוסט מודרניסטית של אברהם גרנט, העלה בשבת האחרונה את ישראלביץ' כמגן ימני והראה שהוא, כמו רוב מאמני ליגת העל, עוד תקוע בקופסה.
למזלו של מאמן הצהובים, הרחקתו של אסוס עשויה לגרום לו לעזוב את הפתרונות העאלק יצירתיים ולעשות את הדבר הכי בנאלי, זה שכל אוהד בבלומפילד ציפה ממנו לעשות הרבה לפני הדקה ה-60 בשבת האחרונה, ולעבור לשחק עם שני חלוצים. אם הוא גם פוליטיקאי כמו גרנט, הוא מבין שזו הדרך היחידה שלו לשרוד במקרה של תיקו או הפסד בקרית אליעזר.
3. לחץ. אחד המאמנים שכן משחקים עם שני חלוצים הוא יוסי מזרחי. ואכן, בליגה שבה חצי מהמשחקים עד כה מסתיימים בתיקו (מזכיר לכם מישהו?) אשדוד היא הקבוצה היחידה שכל משחקיה עד כה הוכרעו. יתרה מכך, אשדוד היא גם היחידה, יחד עם הכח, שבכל משחקיה שתי הקבוצות מצאו את שער היריבה.
הסיבה לכך שמזרחי 'מרשה לעצמו' לשחק עם שני חלוצים היא השקט התקשורתי סביב הקבוצה שלו. אחרי ההצלחות הקודמות והעובדה שהשאיר אותה בליגה בעונה שעברה, נראה שבאשדוד יקח זמן עד שמישהו יעז להעביר ביקורת פומבית על מזרחי.
בנתניה לעומת זאת, המצב בדיוק הפוך. התוצאות דווקא משביעות רצון אבל התקשורת גועשת ורועשת. לותר מתיאוס, כמו ראובן עטר לפניו, חב את ההצלחה שלו בעיקר להגנה החזקה שבנה אלי גוטמן בראשותו של לואיס מרין המצוין. וכך, נוצר מצב שדווקא נתניה מגיעה למשחק הזה לחוצה יותר מאשדוד. אל תתפלאו אם יוסי מזרחי וחניכיו יחזרו עם ניצחון.
4. תיקו. המשחק בין בני יהודה לקרית שמונה, שיפתח את המחזור הרביעי, יפגיש בין שני מאמנים הכי שונים בליגה שנקלעו למצב דומה. על ספסל אחד מישל דיין, שחקן עבר מפואר ללא קשרים בביצה, שעבד קשה כדי לקבל קבוצה בליגת העל. אלא שלמרות הישגים לא מבוטלים כמאמן בליגות הנמוכות נראה כי כישלון אצל שירצקי ירחיק אותו לכמה שנים מהליגה הבכירה.
על הספסל של חזי מגן נמצא את גיא לוזון, המאמן שעבד הכי פחות קשה בהיסטוריה של הכדורגל בישראל לפני שקיבל קבוצה בליגת העל. למרות סך הכל מוצלח בקבוצה של המשפחה, כישלון בבני יהודה אחרי הסאגה הלא ברורה בהפועל ת"א וגם לוזון יתקשה לחזור לאמן בליגה הבכירה.
בינתיים, שתי הקבוצות מציגות פתיחת עונה פרווה. הפסדים מתקבלים על הדעת בחוץ (בני יהודה למכבי ת"א ומכבי חיפה, קרית שמונה לאשדוד) ותוצאות תיקו חצי מאכזבות בבית. מה זה אומר על המשחק מחר? ששוב תיקו יספק את שתי הקבוצות. ה-0:0 התורן?
5. שנה טובה.