(מאור אלקסלסי) (צילום: ספורט 5)
(מאור אלקסלסי) | צילום: ספורט 5
מכבי חיפה לא באה להתבזות (מאור אלקסלסי) (צילום: ספורט 5)
מכבי חיפה לא באה להתבזות (מאור אלקסלסי) | צילום: ספורט 5

זר לו היה נקלע לזירת הרשתות החברתיות אתמול, ובוחן את מנעד התגובות של האוהדים הירוקים להרכב המשוער של מכבי חיפה למשחק, היה עלול לחשוב שאנחנו עתידים לעלות עם קבוצת נערים ב׳ מחוזקת ברפי אוסמו וזאהי ארמלי בכושרם הנוכחי.

היעדר פרופורציה לא מתחיל אפילו לתאר תגובות כמו ״אתם מבזים את המועדון״, ״עולים כדי להפסיד״ ועוד כהנה וכהנה פרפראות. ובכן, עובדות החיים הן ששחקנים צריכים גם מדי פעם לנוח, בייחוד כאלו ששיחקו כבר שני משחקי כדורגל בטווח של שבוע. על אחת כמה וכמה כשמדובר בשחקנים שלא נחו בפגרות הנבחרות ומפלרטטים חזק מאוד עם מתיחה שתאלץ אותם להיעדרות ארוכה מאוד. מה גם שמי שעלה במקום אלו שניתנה להם מנוחה זה לא שחקני נוער או שחקנים חסרי ניסיון במעמדים שכאלו, כך שבאמת לא היה מקום להיסטריה ההזויה לחלוטין והמאוד לא חכמה הזו.

אדי ההתלהמות של הרשתות החברתיות עלו באש האבוקות והטירוף של הדקות הראשונות, כשההתרחשויות על המגרש לא הותירו שום צל של ספק - מכבי חיפה לא באה להתבזות ולא באה להתבטל במשחק הזה. החשש מהמשך ההתבטלות כמו במשחק מול ראן נעלם וככל שנקפו הדקות, הלך וגבר הביטחון בקרב הקהל וכפועל יוצא, גם בקרב השחקנים. מכבי חיפה הלכה ועלתה ברמתה על יריבתה המכובדת עד מאוד.

האמת - זה היה טוב בהרבה ממה שציפו רוב האוהדים. מכבי חיפה שלטה די ללא עוררין במגרש, כמעט לאורך כל המשחק. הזדמנות רדפה הזדמנות, סדרת החמצות מסמרות שיער ומבאסות תחת ותצוגת תכלית של שוערות מצד שוער פנאתינייקוס תסכלו את הקהל הירוק. בסופו של עניין, למרות משחק טוב מאוד, אפילו מצוין, של הקבוצה אתמול, היא לא הצליחה להביא את הכסף ולעשות את הצדק ונותרה על מאזן נקי משערים, עד כה, בבית האירופי.

היו גם את עשר הדקות האחרונות, פלוס מינוס, שבהן הקבוצה נסוגה לאחור ונראתה די מפונצ׳רת, אבל היו לכך סיבות אובייקטיביות: ראשית, העייפות. היות שרוב השחקנים שהיו על המגרש שיחקו משחק מלא או כמעט מלא בנתניה, רמת האנרגיה שלהם ירדה.

שנית, צהובים למספר שחקני מפתח, בעיקר בהגנה, גרמו לירידה באינטנסיביות התיקולים שלהם וכתוצאה מכך, להרבה יותר חופש לשחקני פנאתינייקוס. שלישית, החילופים הביאו ליותר רכות באמצע ובאגפים. ודבר אחרון, והוא בפער המכעיס ביותר - התנהגות הקהל וחוסר הסבלנות כלפי הקבוצה בכלל ושריף כיוף בפרט.

שימיץ'. רבים כבר סתמו עליו את הגולל (מאור אלקסלסי) (צילום: ספורט 5)
שימיץ'. רבים כבר סתמו עליו את הגולל (מאור אלקסלסי) | צילום: ספורט 5

באמת שאני לא מצליח להבין אוהדים ששורקים בוז לקבוצה שלהם, בכל מצב, ועל אחת כמה וכמה בסוף משחק אירופי. ההתלהמות הזו כלפי שריף כיוף שלא הוציא כדור בזמן (למי בדיוק? השחקנים היו בשפיכת לאגר מתקדמת ולא נכנסו לעמדות מסירה) היא התנהגות דוחה וטיפשית, שלא זו בלבד שלא עוזרת, אלא ממש מזיקה לקבוצה. גם אם היה סיכוי לאיזשהו מומנט התקפי, איזו צ'אנסה אחרונה, הרי שהדי הבוז של הקהל חיסלו אותה.

מה בדיוק יצא לנו מזה? רק ערעור תחושת הביטחון של השוער והקבוצה, וכתוצאה מכך - מסירות שנעשות תחת לחץ ובחוסר דיוק לשום מקום. אני בז לכל מי שהעז לשרוק בוז, בטח בנסיבות האלו, ובייחוד אלו שעשו זאת בשריקת הסיום. מכבי חיפה הייתה ראויה אתמול לשבחים ומחיאות כפיים על מאמץ ענק ומשחק אירופי אמיתי, כזה שרבים לא האמינו שהיא מסוגלת אליו העונה, וההתנהגות חסרת הסבלנות הזו היא מחליאה, כפויית טובה ומעידה בעיקר על טימטום וצרות אופקים, לא על שום דבר אחר.

ברמה האינדיבידואלית, אי אפשר שלא לציין מעל כולם את האיש שהצדיק אתמול את שמו - שואו. תיקולים מצויינים, עמידה נכונה, מסירות מפתח מרובות וראיית משחק משובחת. ככל הנראה, צריך קצת יותר סבלנות ומרחב דגימה גדול יותר ממשחק וחצי בכדי לעמוד על טיבו ולתהות על קנקנו של שחקן. לתשומת לב קוראינו מהתקשורת החיפאית, בייחוד.

אותו כנ״ל גם כלפי לורנצו שימיץ׳, שרבים כבר דאגו לסתום עליו את הגולל ולומר שאין שום סיכוי שהוא יצליח במכבי חיפה לאחר משחק הנפל מול מכבי פתח תקווה. ובכן, עוד חזון למועד בנוגע לקביעה הזו, אבל לפחות משחק טוב מאוד אחד הוא הצליח להפיק, עם אחריות בכל אחת מהפעולות שלו , מספר הצלות מרהיבות ואפילו מספר מסירות מפתח נאות מאוד קדימה.

אנחנו חיים בעידן שבו סימן הקריאה והקביעה הנחרצת הם המלכים, אבל המציאות מורכבת יותר מאשר שחור ולבן, ולעתים נדרשת סבלנות, המתנה ובדיקה נוספת של המציאות, בייחוד כשמדובר בשחקנים זרים. ההתנפלויות והלעג עליהם תמיד מגעילות במיוחד, כמעט תמיד פזיזות ונמהרות מדי. בכל מקרה, גם לטוב, כמו לרע, אנחנו צריכים לראות עוד גם משואו וגם משימיץ׳ בטרם נחרוץ דינם לכאן או לכאן. לא צריך לקבור אבל גם לא צריך להכתיר מהר מדי. מה שבטוח, אתמול הם בהחלט הרוויחו ביושר קרדיט להמשך.

רגע אחד של שברון לב אמיתי (מאור אלקסלסי) (צילום: ספורט 5)
רגע אחד של שברון לב אמיתי (מאור אלקסלסי) | צילום: ספורט 5

את אותו הדבר ניתן לומר גם על מסאי דגו - כשנראה שהוא כבר נחנק, והמעמד הולך והופך גדול יותר ויותר על מידותיו, הוא הצליח להתעשת ולהחדיר רוח לחימה והבנת גודל השעה גם אצלו וגם בקרב השחקנים. וגם איתו, ניתן לקוות להמשכיות ולהמשך העבודה הטובה של שני המשחקים האחרונים. 

גם שאר השחקנים עשו משחק יוצא מן הכלל, במאמץ ענק להשיב לקהל על התמיכה המטורפת שלו במהלך המשחק (להוציא, כמובן, את הדקות האחרונות המגעילות של חלק מהקהל). מאמץ קבוצתי בהחלט ראוי לציון של כולם.

היה רגע אחד של שברון לב אמיתי אתמול. פציעתו של אריק שוראנוב, דווקא בנקודה שבה התחיל לפרוח ולהראות סימנים של השחקן שהוא יכול וצריך להיות, הייתה פשוט קורעת לב. היה נראה מהדשא שמדובר במשהו רציני מאוד, ואני מאחל לו ולנו שייצא מהפציעה הזו מהר ככל האפשר, כי יש לו איכות נהדרת ברגליים ורוח ספורטיבית יוצאת מן הכלל. הוא בהחלט יחסר לנו בהמשך הדרך.

בסופו של דבר, לצד התצוגה המצויינת, אי אפשר לומר שיצאנו מרוצים אתמול מהמשחק. אם מכבי חיפה לא מנצחת במשחק בית, זה אף פעם לא טוב בעבורה, בייחוד לא כשהיינו כל כך קרובים, כל כך הרבה פעמים במהלך המשחק לכיבוש. אנחנו בהחלט ניקח את היכולת, את השיפור המתמיד ונצטרך לשפר משמעותית את הסיומת וקבלת ההחלטות מול השער במשחקים הבאים. אומר זאת בלב שלם - אנחנו יכולים וצריכים להוציא נקודות מול כל קבוצה בבית, גם מול היריבות הבכירות והטובות יותר בבית הזה.

הפנים, כמובן, לבאר שבע. מי שעלה במקום השחקנים הבכירים שזכו למנוחה הוכיח את עצמו, ועכשיו הגיע תורם להוכיח שהמנוחה שניתנה להם הייתה נכונה ולשרוף את הדשא בסמי כבר בעוד יומיים.

וואו, וואו ועוד פעם וואו (מאור אלקסלסי) (צילום: ספורט 5)
וואו, וואו ועוד פעם וואו (מאור אלקסלסי) | צילום: ספורט 5

אי אפשר להעביר את רשמיי למשחק הזה מבלי להתייחס לדרמה הגדולה ביציעים, גם זו של אתמול וגם זו שמתרגשת עלינו ביתר שאת מתחילת העונה. קודם כל, וואו, וואו ועוד פעם וואו. תצוגה מרהיבת עין, תפאורה כפולה ומכופלת, פלקטים, דגלים ופירוטכניקה, עמוסת מסרים ומטריפת חושים של היציע הצפוני. אין מה לומר, פשוט רמה אחרת לגמרי, כל מה שקורה שם. חלק עצום מהטרפת על הדשא נגרם כתוצאה מהטרפת ביציעים, חשיבותם של האוהדים לקבוצה הזו, בייחוד במצבה ובנקודת הזמן הנוכחית של המועדון, ברורה לכל ומכרעת.

בנוגע לחלקה השני של התפאורה, ובניכוי קללות קשות כאלו ואחרות, אני מיישר קו באופן מוחלט עם כל הנאמר והנעשה בנוגע להתמודדות הקהל שלנו, והקהל הישראלי בכלל, עם שר התרבות והספורט, מיקי זוהר.

בסופו של דבר, הכל סובב סביב שני דברים: נורמליזציה והסדרה של הפירוטכניקה והסרת רעיון העיוועים של החזרת שוטרים ליציע. הנדבך הראשון, כאמור, חשוב יותר ומשפיע באופן ישיר על הנדבך השני והצורך בשוטרים. מיגור האלימות? בהחלט, אין מקום לאלימות במגרשים ויש לנהוג כלפי כל מי שמכה, דוקר או מאיים ביד קשה.

ובאותה הנשימה, אין שום מקום להגדיר את הפירוטכניקה כאלימות. כל ניסיון להילחם בה, כל צעד, דרקוני ככל שיהיה, סופו להיכשל. זה נכשל במקומות אחרים, וזה ייכשל גם כאן. כוחנו לחלוטין באחדותנו כאן, ובנקודת הזמן הזו, אין מה ומי שיצליח לעצור אותנו.

מר זוהר, האוהדים ינצחו. קח את ההחלטה הנכונה, וגם אתה תנצח יחד איתנו.

שבוע טוב וירוק לכולם, נתראה בסמי עופר עוד כמה שעות!