משוגע, בלתי נתפס, היסטרי - מכל הסיבות הלא נכונות. נדמה שכל סופרלטיב אפשרי לתשעים (נטו, 120 דקות ברוטו עם כל התוספות) הדקות שראינו הערב (ראשון) בסמי עופר, שהסתיים בנצחונה של הפועל באר שבע 1:2 על מכבי חיפה. שלושה שערים, שלושה פנדלים, שלושה מורחקים ואינספור מריבות וקללות בין השחקנים - הכל היה לנו, לכאורה, במשחק הזה, אבל ספק אם זה היה ערב משמח לכדורגל הישראלי.
בדרך כלל, אנחנו רוצים לכתוב על שחקני הכדורגל. על עומר אצילי, על דולב חזיזה, על איתי שכטר או ניקיטה רוקאביצה. המציאות היא, שבסוף גיבור המשחק הזה (גיבור מפוקפק) הוא השופט גל לייבוביץ'. קרה לו מה שבכדורגל, לא צריך לקרות לשופטים: הפוקוס היה לגמרי עליו, כמעט מהדקה הראשונה.
מהפנדל המפוקפק ששרק לטובת מכבי חיפה בדקות הראשונות, דרך כרטיס אדום (מוצדק) לרועי גורדנה, ובמחצית השנייה השופט פשוט איבד שליטה על המשחק - עם מהומה בין כל השחקנים, שממנה יצאו ארבעה מוצהבים - אבל אף לא מורחק אחד. הפועל באר שבע אולי ניצחה את המשחק, ולקחה שלוש נקודות שהובילו אותה (נכון לעכשיו) למקום הראשון, אבל היא עומדת בצילה של המהומה שהתרחשה על הדשא בחיפה.
ואם בכל זאת נתעסק בכדורגל, אז אחרי הנשימה העמוקה שצריך לקחת: הפועל באר שבע יוצאת מהערב הזה כמנצחת אדירה. היא חזרה משלוש מכות שתקפו אותה במחצית הראשונה - שריקה לפנדל (ושער חובה), כרטיס אדום ופציעה של השוער אריאל הרוש - אבל ידעה לחזור מכל אלה, לתפוס את חיפה עם המכנסיים למטה, ולנצל את שני הפנדלים שקיבלה כדי לעלות לפסגה.
ומכבי חיפה? היא תרשום לעצמה החמצה איומה וחמורה. משחק שאותו היא היתה צריכה לנצח, וברובו הגדול גם שלטה, ונגמר עם אפס בטור הנקודות. בשורה התחתונה, היא רושמת לעצמה כבר הפסד שני העונה בחמישה משחקים, מתרחקת מהצמרת, ואחרי הפגרה - היא תצטרך לנסוע למשחק חוץ מול הפועל ירושלים, ללא עופרי ארד וללא עומר אצילי.
תם לילה של דרמה אדירה, לילה שבו התעסקנו בהכל - חוץ מהמשחק עצמו, דווקא בדו קרב בין שתיים מהקבוצות הטובות בליגה שלנו. באר שבע תיקח את הנקודות, חיפה תיקח את האכזבה ותנסה לתקן, אבל הענף כולו יצטרך להיכנס לחשבון נפש עמוק בפגרת הנבחרות הקרובה, בעיקר בסוגיית השיפוט. חשוב שנוכל רק לדבר על כדורגל, ולא על שום דבר מעבר.
