אין תושב אחד ברהט שלא מכיר את עמראן אלקרנאווי. כבר בגיל 21, הקשר הפך לגאוות העיר הבדואית וכמי שיכול להשכיח את התדמית הבעייתית של היישוב ממרכז הנגב. מי שעוקב אחרי הכישרון של הפועל עכו, מבין שזו כנראה רק ההתחלה.
"בשנה שעברה הייתי קונה מה שעשיתי עד בליגת העל לכל העונה, זה שהכל קרה ככה במכה אחת זה תוצאה של עבודה קשה ויומיומית", הוא מספר, "אני רוצה עשרה שערים ובישולים בכל המסגרות".
מגיל קטן אלקרנאווי מחפש רק את השער, למרות שהוא עצמו מגיע מרקע אחר, כשאביו הוא רופא, בעוד אימו מורה: "חלמתי להיות כדורגל מגיל קטן. יש הרבה שחקנים מוכשרים במגזר הבדואי, אנשים פה חולי כדורגל",
אבל אם יש משהו שמפריע לכולם, זה אותה הזדמנות שהוא עדיין לא קיבל בהפועל ב"ש, במדיה גדל, למרות שהוא נחשב בעיני רבים ליהלום של מחלקת הנוער של אלונה ברקת. "במועדון רואים דברים שאני לא רואה ופחות מבין", אלקרנוואי סיפר, "אני שחקן שתמיד רוצה לשחק, בין אם זה בבאר שבע, בלוד או בעכו. הפועל באר שבע זה מועדון גדול עם שחקנים מצוינים, מקווה שבעתיד יהיו להם שחקני בית שיקבלו דקות. הפועל באר שבע זה חלום ילדות, עוד לפני שהיא הפכה לאימפריה. הייתי בא לכל משחק. אז לא היה קהל כמו היום, הייתי מביא כדורים ליד שער 5 כדי לשמוע את הסאונד. כשהתחילו לבנות את טרנר אמרתי 'ואו הלוואי ואשחק שם'.
"אלונה ברקת מכבדת את המשפחה שלי, היא עקבה אחרי, הייתה שולחת לי כל הזמן אסמסים. המועדון נתן לי את כל הכבוד שאפשר חוץ מדקות משחק. ב"ש תמיד תהיה בלב שלי, אפילו אם לא אשחק דקה אחת במועדון".
היום רהט תהיה קרועה מבפנים. מצד אחד, הרצון לראות את אלקרנאווי מככב מול מועדון נעוריו, מצד שני, מדובר בעיר אדומה, שכל כולה מורכבת מאוהדי הפועל ב"ש. "פה אנשים שרופי הפועל באר שבע, עכשיו נוצרו התנגדויות לקראת המשחק. מקווה לשמח את שני הצדדים", שחקן עכו מצטנע, "אם אבקיע או אנצח, לא אחגוג".
צפו בכתבת הווידאו המלאה
