וידאו: ההפסד של הפועל ת"א, 2:0 למכבי חיפה
הפארסה סביב הערבויות שהציג אמיר כבירי לבקרה התקציבית ממשיכה. על פי מומחים בעולם האמנות, אוסף הפסלים שהעמיד כערבות בשווי של 55 מיליון דולר, רחוק משמעותית מערכו המקורי. חרף המכתב החתום שהעביר כבירי על כך כי אוסף הפסלים שיצר האמן הצרפתי, אדגר דגה, שווה הון עתק, בירור קצר עם בכירי עולם האמנות בארץ מגלה כי מדובר באוסף מעורר מחלוקת, ובכל מקרה הפסלים לא נוצקו על ידי דגה עצמו בימי חייו.
חיפוש פשוט הספיק
למעשה, גם ללא היוועצות במומחי אמנות, יכלו בבקרה להימנע מקבלת השיעבוד עבור הפסלים. חיפוש פשוט בגוגל היה מגלה להם אינספור כתבות העוסקות בספקות הרבים סביב האותנטיות של סדרת הפסלים הללו שנוצקה ב-1998, למעלה מ-80 שנים לאחר מותו של האמן, מבלי לקבל את האישורים המתאימים.
הכתבה הראשונה בה היו נתקלים הייתה מה"ניו יורק טיימס", שם מספרים על סגירת בית האומנות שייצר את הפסלים מעוררי המחלוקת, רק שלושה חודשים לפני שכבירי התחייב בפני הבקרה על שווי הפסלים. הפסלים נוצרו בבית האומנות "ולז'ואני" הצרפתי, שנסגר גם בעקבות בעיות אמינות רבות לגבי פסלים שייצר לכאורה מתבניות שעווה שיצרו אמנים מפורסמים.
לא מדובר בטכניקה שאינה מקובלת בעולם האומנות, אלא שבניגוד למקובל, היציקה של הפסלים הללו נעשתה בניגוד לחוק הצרפתי המצריך פיקוח ואישור של משרד התרבות הצרפתי. בנוסף, מדובר בשעוות של פסלים שדגה עצמו לא יצק מעולם, מבחירה, ככל הנראה כי לא ראה בהם טובים מספיק, ונמצאו על ידי יורשיו שנים לאחר מותו. אם לא די בכך, הרי שהפסלים הללו עשויים מברונזה, חומר איתו דגה עבד פעם אחת בלבד, ולאחר מכן אף התבטא נגד השימוש בו ומעולם לא יצר פסלים נוספים באמצעותו.
אף אחד לא רצה את הפסלים
הפסלים הללו, שבעולם האומנות מכונים אפטרים, לא שווים הרבה אם נעשו ללא הסכמת האמן וללא פיקוח. היו נסיונות רבים מבעלי עניין להקפיץ את ערכם כאילו היו פסלים שנוצרו על ידי דגה, אך גם ההערכה הגדולה ביותר, עליה קיימת ביקורת רבה והיא רואה בפסלים ככאלה שנוצקו בהסכמת דגה וכאותנטיים לחלוטין, מעריכה אותם בלא יותר מ-37 מיליון דולר. במסגרת הניסיון להעלות את ערכם, הפסלים הועברו בחינם למוזיאונים שונים כדי שיוצגו. אך הדבר לא עזר. ב-2011 סרב מוזיאון ניו אורלינס להציגם לאחר שכבר הגיעו אליו.
בכל מקרה, מאז 1990, רק 11 פסלים של דגה שנוצקו בברונזה לאחר מותו נמכרו בסכום הגבוה ממיליון דולר, רובם ככולם נוצקו בשנות ה-20 של המאה הקודמת, מיד לאחר מותו ובאישור יורשיו החוקיים. ב-2011 פסל מסדרה מוקדמת יותר מזו שהציג כבירי נמכר בכ-3,600 דולר, והוערך כי שוויו האמיתי הוא נמוך מ-2,000 דולר.
למעשה, למעט הפסלים שנוצקו מיד לאחר מותו, כל הפסלים שנוצקו לאחר שנת 1955 נחשבים על פי רוב לחסרי ערך אספני או אומנותי. הם נוצקו מתבניות שעווה פגומות שנמצאו בביתו של דגה לאחר מותו, וככל הנראה שופצו כדי שיוכלו ליצוק בהם פסלים חדשים. סדרת פסלים זהה לזו שהציג כבירי כערבות נרכשה במלואה בשנת 2005 על ידי בנקאי אמריקאי מגלריית האומנות הירשל&אדלר בניו יורק תמורת 400 אלף דולר. הוא ניסה תחילה למכור אותם תמורת 10 מיליון דולר לגופים שונים, אך אפילו פסל אחד לא נרכש ולבסוף הוא העביר אותם בחינם להצגה במוזיאונים שונים, אך כאמור חלקם סרבו להציגם.
אם לא די בכך, הרי שהשיעבוד שהציג כבירי בעייתי לכשעצמו. הפסלים, על פי הצהרתו, לא נמצאים ברשותו אלא מוצגים במוזיאונים שונים, מה שיקשה על הבקרה לממש את הערבות. גורם בכיר בתעשייה האמנות הישראלית, שבעבר התעסק עם פסלי הברונזה של דגה, שאף הוצגו במוזיאונים בארץ מתוך מטרה להעלות את ערכם, הרים גבה כששמע על כך שהבקרה הסכימה לקבלם כערבות עבור 55 מיליון דולרים, והעריך אותם בכמיליון שקלים בלבד. "אם הם היו אותנטיים הם היו שווים 200 מיליון דולר, לא 55. אבל הם לא, וזה דבר ידוע. למעשה כבירי מכר לבקרה ברזל ב-55 מיליון דולר", סיפרו.
כבירי סרב להגיב, תגובת הבקרה תובא לכשתושג.
